המדינה לא תפצה את אלירן דרי ונחמן יפה על העמדתם לדין באשמת סחיטה באיומים. כך קובע (2.2.20) שופט בית המשפט העליון,
דוד מינץ, בקבלו את ערעור המדינה על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה דרורי,
שהורה לפצותם ב-300,000 שקל.
בחודש מאי 2017 זיכה דרורי את אהוד אברג'יל, דרי, יעקב אזור ויפה מאשמה של סחיטה באיומים. אברג'יל היה בעל פיצריה, שהביא הזמנה לארבעה צעירים ובטעות מסר להם גם שקית ובה 120,000 שקל. הארבעה נטלו את הכסף לעצמם, ואברג'יל גייס את חבריו בניסיון להשיב את כספו. הארבעה נסעו לביתו של אחד מהגנבים, ולטענת המדינה סחטו ממנו באיומים (ללא אלימות פיזית) החזרה של 15,000 שקל.
ארבעת הגנבים הואשמו בגניבה, עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר, ואילו אברג'יל וחבריו הואשמו בסחיטה באיומים - עבירה שעונשה תשע שנות מאסר. בפסק הדין המזכה מתח דרורי ביקורת קשה על עצם הגשת כתב האישום וקבע, כי הפרקליטות התנהגה "בצורה שאינה מקיימת את שלטון החוק במדינה ישראל".
אברג'יל, דרי ויפה תבעו פיצוי על מעצריהם ועל ניהול התיק נגדם. דרורי קיבל חלקית את התביעות והורה למדינה לפצותם בסכום כולל של 360,000 שקל (62,000 שקל, 241,000 שקל ו-59,000 שקל בהתאמה). המדינה ערערה על פסק הדין, בהמלצת העליון היא חזרה בה מן הערעור בנוגע לאברג'יל וכאמור מינץ קיבל את הערעור בנוגע ליפה ודרי.
מינץ מזכיר, כי כאשר נעצרו דרי ויפה - קבעו בית המשפט המחוזי והעליון שיש ראיות לכאורה נגדם. "למקרא קביעות אלו, קשה לומר כי הגשתו של כתב האישום לקתה באי-סבירות מהותית ובולטת", הוא אומר, ולכן לא מדובר במצב של הגשת כתב אישום חסר יסוד. לדבריו, דרורי התעלם מהחלטות אלו, למרות שהיה עליו להביאן בחשבון. למדינה היו ראיות לכאורה להגשת כתב האישום ולניהול ההליך, ואין המדובר ברשלנות חמורה בו בחוסר תום לב מצידה.
החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי על העמדה לדין גם בשל "נסיבות אחרות" המצדיקות זאת. דרורי קבע, כי לשניים עמדה הגנה מן הצדק - ומינץ אומר כיכבר בפסק הדין המזכה הכין בכך דרורי את הקרקע לפסיקת פיצויים. אולם הנימוק לפיו המדינה החמירה עם הקורבן (אברג'יל) והקלה עם הגנבים, אינו רלוונטי לגבי דרי ויפה.
באופן יוצא דופן, מינץ גם מסתייג מכמה מקביעותיו של דרורי בפסק הדין המזכה, אם כי מדגיש שפסק הדין הפך לחלוט. לדבריו, אברג'יל היה רשאי לפעול במסגרת החוק להשבת כספו, אך ספק אם ניתן להחיל זאת על מעורבותם של דרי ויפה, שכאמור לא היו קורבנות הגניבה. הוא גם מעיר ש"הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי נדירה בהיקפה", ומסתייג מאמירה נוספת של דרורי, ולפיה "המסר החינוכי והציבורי הוא כי יש לאפשר למי שגזלו את כספו לנקוט בדרכים שנקטו הנאשמים כנגד הגנבים".
מינץ מדגיש: "בפסיקתנו עמדנו לא פעם על כך שפתרון סכסוכים בדרכי אלימות ועשיית דין עצמי מבטאים 'לא רק זלזול בערך חיי אדם, אלא בכל אותם יסודות שקיומה של חברה מתוקנת תלוי בהם. מחובתו של בית המשפט לשרש התנהגות מעין זו לאור השלכותיה הרות האסון'. דברים נכוחים אלה, שלכאורה הם טריוויאליים, לצערנו אינם מחלחלים תדיר, אך אילולא כן 'איש את רעהו חיים בלעו'".
השופטים
דפנה ברק-ארז ו
אלכס שטיין הסכימו עם מינץ. את המדינה ייצגה עו"ד רחל מטר, את אברג'יל ייצגו עוה"ד
דוד הלוי ו
מיכאל עירוני, את דרי ייצג עו"ד תומר ריז'ינשולי, ואת יפה - עו"ד ישי שרון.