שלוש ערכאות דנו בדוח חניה בן 100 שקל - כאשר הנהגת אינה מחויבת בתשלום נוסף בשל טיפול משפטי ארוך זה.
רחלי בראל קיבלה בספטמבר 2017 דוח בסך 100 שקל, על חניה באשקלון ללא כרטיס חניה. היא ביקשה להישפט, ובמארס 2019 דחה השופט עידו כפכפי את בקשתה לבטל את כתב האישום נגדה. הוא קבע, כי בראל התחכמה כאשר טענה שלא נאמר שהיא יכולה לשלם תמורת החניה גם באמצעים אחרים וכאשר יצאה נגד חוקיות סימון מקום החניה.
בראל ערערה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובדצמבר 2019 דחה השופט
אלון אינפלד את ערעורה. לדבריו, גם אם מכונת התשלום הסמוכה לא פעלה - כפי שטענה בראל - הרי שעמדו לרשותה אמצעים אחרים לשלם תמורת החניה. עוד אמר אינפלד, כי טענותיה של בראל נגד חוקיות החניה "אינן ממשיות".
בראל ביקשה לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. היא טענה, שהעירייה לא הייתה רשאית לדרוש ממנה לשלם תמורת החניה באמצעים שאינם קבועים בחוק העזר העירוני בנושא זה. עוד חזרה בראל על הטענה לפיה העירייה לא הסדירה כחוק את מקום החניה והתמרורים בו היו בלתי חוקיים.
השופט
יוסף אלרון דחה על הסף (יום ד', 12.2.20) את הבקשה, באומרו שהיא אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. גם לגופם של דברים הוא אומר כי אין פגם בפסק דינו של אינפלד, לפיו יכלה בראל לשלם באמצעות תלושי חניה במקום באמצעות כרטיס חניה. בשולי הדברים העיר אלרון, כי על עיריית אשקלון להסדיר בחוק העזר את סוגיית אמצעי התשלום.