זיכויו של מרדכי לייבל מאשמת העלבת עובד ציבור יעמוד בעינו; הוא הורשע בפגיעה בפרטיות של עובדת רווחה; ונדחה ערעורו על הרשעתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית. כך קבעה (26.2.20) שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, דנה כהן-לקח.
לייבל הוא פעיל חברתי המנהל מאבק ממושך נגד עובדות רווחה, במיוחד בנוגע לטיפול בילדים. הוא אחד משלושת הנאשמים בפרשת הטרור הרשתי, המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנת 2016 הוא הועמד לדין בשל דברים קשים ובוטים שהטיח במספר עובדות רווחה, בעיקר בפייסבוק וכן בכרזות שסייע לתלות ליד בתיהן.
בית משפט השלום בירושלים (השופט אילן סלע) זיכה את לייבל מכל העבירות, למעט הפרת הוראה חוקית - הפרת צו שאסר עליו להתקרב לביתה של אחת מפקידות הרווחה. המדינה ערערה באופן חלקי על הזיכוי, אך כהן-לקח דחתה את רוב הערעור. היא מדגישה, כי אין בכך כדי להעניק הכשר למעשיו של לייבל, אלא רק כדי לקבוע שבמישור הפלילי - ובמיוחד באיזון בין
חופש הביטוי לבין העבירות שיוחסו לו - אין מקום להרשיעו.
כהן-לקח מזכירה את פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לעבירה של העלבת עובד ציבור, וקובעת שיישומה במקרה הנדון מוביל לזיכויו של לייבל. "התבטאויותיו של המשיב היו פוגעניות ומעליבות. הן פגעו בכבודן של המתלוננות כעובדות ציבור בנוגע למילוי תפקידן, ונגעו בגרעין הערכי-מוסרי אשר ממנו הן שואבות את מקור כוחן. עם זאת, מדובר בהתבטאויות שאופיין הדומיננטי הוא פוליטי-חברתי. על-אף היותן פוגעניות ולמרות לשונן העולבת, הן מגשימות בעוצמה גבוהה את התכליות המונחות בבסיס חופש הביטוי בהיותן דברי ביקורת כנגד מדיניות הרשות הציבורית ואופן פעולת עובדיה", אומרת כהן-לקח.
למעלה מן הצורך אומרת כהן-לקח, כי לא התקיים היסוד של הסתברות גבוהה לפגיעה בתפקודו של עובד הציבור - אחד המבחנים שקבע העליון לצורך הרשעה בעבירה זו. זאת, בשל התפוצה המוגבלת של הדברים, ומשום שיש לצפות לסבולת גבוהה יותר מצד מי שעוסקים בתחום הרגיש במיוחד של הוצאת ילדים מהוריהם.
לעומת זאת, ממשיכה כהן-לקח, לייבל פגע בפרטיותה של אחת מעובדות הרווחה, וזאת בחלופה של "הטרדה אחרת" הקבועה בחוק הגנת הפרטיות. לדבריה, "היותו של אדם עובד ציבור לא מאיינת את זכותו להיעזב במנוחה בביתו, עם עצמו ועם משפחתו. העדר היכולת לחוש מוגן מפני חדירה לרשות היחיד עלולה להטריד את עובד הציבור, את משפחתו ואת סביבתו הקרובה בחייהם הפרטיים... כאשר הפגיעה בפרטיותו של עובד הציבור באה על-רקע מילוי התפקיד הציבורי, ההגנה על הזכות לפרטיות נדרשת לא רק לצורך הגנה על עובד הציבור כפרט. היא נובעת גם מן האינטרס הציבורי להגן על תפקודה התקין של הרשות הציבורית".
כהן-לקח מציעה שני מבחנים לחלופה "הטרדה אחרת" שבחוק הגנת הפרטיות. האחד הוא מהות הפגיעה: טיבו של הפרסום, תדירותו, מעמדם ותפקידם של שני הצדדים, מידת הפומביות והחשיפה של הפרסום, אופיו ותוכנו. בהמשך יש לבחון את כל אלו מול העיקרון של חופש הביטוי. המבחן השני הוא ההסתברות - עד כמה הפרסום עלול לפגוע בפרטיות. שני מבחנים אלו מובילים להרשעתו של לייבל.
השופטים
גילה כנפי-שטייניץ ו
אריה רומנוב הסכימו עם כהן-לקח. התיק הוחזר לבית משפט השלום לגזירת דינו של לייבל (שנדון למאסר על תנאי ולקנס של 500 שקל על ההרשעה המקורית). את המדינה ייצג עו"ד יובל קדר, ואת לייבל - עו"ד עדן פוליטקין.
