קדימון 1. "אני ועוד גפרור מתקרבים עוד יותר קדימה, לוודא את ההריגה". כך נשמע התובע ברשת הקשר של המוצב גירית שברצועת עזה, בעת אירוע מבצעי ביום 5.10.2004.
"החלטנו בסופו של יום לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו... בכתב האישום". כך נאמר בהכרעת הדין של בית הדין הצבאי אשר זיכה את התובע מכל האישומים שיוחסו לו, ביום 15.11.05.
ובתווך, ביום 22.11.04, שודרה כתבה טלוויזיונית על האירוע המבצעי ההוא, פרי יצירתה של הנתבעת 1 (להלן – הכתבה); בגין הכתבה הגיש התובע תביעת דיבה.
2. רבות ונכבדות הן השאלות שהתעוררו במהלך המשפט. עיקרן – על אודות טיבה של עבודת העריכה העיתונאית והטלוויזיונית, על גבולותיה וגדריה, על המותר ועל האסור, על ההכרחי ועל המגונה. נילוו אליהן תהיות על גבולות הסיקור העיתונאי את ההליך המשפטי, שאלות מתחום הפעילות המבצעית הצבאית, דיון על מעמדם של מקורות עיתונאיים, סוגיות של חופש הביטוי, שמו הטוב של האדם, זכות הציבור לדעת, ועוד כהנה וכהנה עניינים רמים ונכבדים. שדה המערכה שבו נפגשים ומתגוששים המשפט והתקשורת נחרש היטב בידי עורכי הדין המלומדים של הצדדים, אשר חרצו בו תלמים עמוקים של טענות מכאן ומכאן. רק במה שנדרש לשם הכרעה בתובענה דנן אעסוק בפסק-דין זה, ולא בספיחים ובענייני האגב, ואף-על-פי-כן רבה המלאכה. טיבה של כתבה טלוויזיונית, כפי שיורחב בהמשך, שהיא עשויה רבדים-רבדים ופנים רבות לה. מוטל עליי להציגם ולבוחנם לפרטיהם על כל היבטיהם, כדי להכריע במחלוקות שבין הצדדים ולמען נמק היטב את הכרעותיי. הדיון במסרים החזותיים, הקוליים והמילוליים, ובייחוד המָרתם לטקסט כתוב, תובעים דיוק רב ופירוט מצד אחד, ואריכות שאין מנוס ממנה מצד שני. זהו כורח המציאות במשפט זה, לצקת מכלי לכלי – מן הכתבה אל פסק הדין – תוך כדי שמירה על נאמנות למקור, תנאי בלעדיו איִן לדיון ולהכרעה על-מנת לפסוק את הדין.
3. תחילה אפרט את השתלשלות העניינים כהווייתה, מא' ועד ת', כל מה שנוגע לגדרי המחלוקת. אחר כך אתאר במילותיי את הכתבה. על בסיס התשתית הזו יבוא הדיון בשאלת קיומה של לשון הרע בכתבה, ובהיקפה. משם אעבור לדון בקיומן של ההגנות העומדות בדין למפרסם לשון הרע. ראשית נבחן האם עומדת לנתבעות הגנת אמת הפרסום, ולאחר מכן נבחן את תחולתן של הגנות תום הלב. בהמשך אפנה לדון בעילות-התביעה הנוספות שהעלה התובע. לבסוף אדבּר בנזקיו.