ברוך דיין האמת
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, שנערכו בשלהי אוקטובר 2003, ביקר ראש הממשלה דאז אריק שרון בעיר דימונה, כאורח ראש העיר דאז גבי ללוש. לשרון, כיאה לאישיות רמת דרג במעמדו, התלוותה פמליה גדולה, ענקית אפשר לומר. אולם בין כל אלה שהיו צמודים אליו, בלטה דווקא אחת קטנה במיוחד העונה לשם אילנה דיין. ד"ר למשפטים אילנה דיין בשבילכם.
דיין, במחשבה שנייה, לא בדיוק בלטה, אלא משכה תשומת לב הן בשל המשקפיים עבי העדשה שהרכיבה על חוטמה והן בשל הלבוש המרושל קמעא שלבשה: טריקו לבן ומכנס טייץ שחור, שנדמה כי זה לא מכבר נרכש בשוק הפשפשים.
באותם ימים שימשתי דובר עיריית דימונה, תפקיד שחייב אותי, לצדם של אנשי לשכת העיתונות הממשלתית, להעניק שירותים מקצועיים לכל דורש הקשור לביקור הממלכתי - וכך אכן נהגתי.
הביקור היה מצוין, אם להסתמך על ההתחייבויות שניתנו לראש העיר המארחת, גדוש באנקדוטות פיקנטיות ובדיחות שרוניות טיפוסיות שנזרקו לחלל האוויר. אולם מבין כל אלה את עיני צדה דווקא דמותה המיניאטורית של הגברת דיין, מה שגרם לי להורות לצלם של לשכת דובר העירייה אביגדור טלקר לצלם את הגברת מכל זווית אפשרית. טלקר, צלם מקצועי אבל חסר את מידת האומץ הנדרשת מצלם פפרצ'י, לא השכיל למלא אחר הוראתי. לשאלתי, מדוע, השיב כי הגברת דיין נפנפה אותו בצעקות, תוך שהיא אומרת לו שיתמקד במי שצריך להתמקד, לא בה, כי עליה לא חל הכלל של זכות הציבור לדעת, במקרה שלנו, לצלם ולהראות.
נזכרתי בסיפור השולי והאזוטרי הזה, לאחר שקראתי את תגובתה של הגברת דיין לפסק הדין של השופט נעם סולברג בעניין תביעתו של הקצין הדרוזי ר' נגדה ונגד מערכת "עובדה". "פגיעה בחופש העיתונות", "פגיעה בעקרונות דמוקרטיים" ועוד בלה בלה בלה.
דיין, נזכיר שוב, היא לא רק עיתונאית, אלא גם לד"ר למשפטים. וככזו עליה לדעת שני דברים בסיסיים: אחד - עשרים שנה בתקשורת הופכות אותה לדמות ציבורית. לכן מותר לצלם אותה גם אם איננה מאופרת... שניים - הדרך פנויה בפניה לערער על פסק הדין, אז שתערער במקום לקטר. ובינתיים ייטב לה לבדוק היכן טעתה והיכן פגעה במזיד.
ומילה לסיום. היה זה אורי אבנרי כמדומני, שאמר פעם כי אדם המזמין את התקשורת לדווח ולצלם את חתונתו, שלא יתפלא אם אותה תקשורת תדווח גם על גירושיו ושלא יטען אז לצנעת הפרט. לתשומת לבך, גברת דיין.
תמימות או טמטום, בן סימון
ח"כ דניאל בן סימון (העבודה), הצטרף לחבר הכנסת יואל חסון (קדימה) והשניים צפויים להגיש הצעת חוק פרטית ובה תיקון לפקודת העיתונות, שעיקרו הגבלת אחזקות של תושבי חוץ בעיתונים בישראל. על-פי ההצעה, לא יינתן רישיון להוצאת עיתון על-ידי משרד הפנים למי שאינו אזרח ישראלי או לתאגיד שבעל השליטה בו אינו אזרח ישראל ותושב ישראל. עיתון המוצא ברישיון ושבעל השליטה בו אינו אזרח ישראלי יוכל להמשיך להוציא את העיתון עד שנתיים מיום כניסת התיקון לתוקף.
בהסבר להצעת החוק כותבים השניים: "בשל כוחה של העיתונות הכתובה, לא יכול להיות חולק כי עיתון עלול להוות מוקד כוח ואף לשמש ככלי רב עוצמה והשפעה בדי גורמים שמניעיהם אינם ברורים, לרבות גורמים עוינים למדינה. הניסיון מלמד כי לבעל השליטה בעיתון עשויה להיות השפעה מכרעת על טיבו של העיתון ותכניו... פועל יוצא מכך שבידי בעל השליטה בעיתון ובידי עורך עיתון יש את היכולת להשפיע בין היתר על סדר היום המדיני, הכלכלי והחברתי במדינה".
לו את ההסבר לחוק היה נותן רק ח"כ חסון, ניחא. אולם להסבר זה יש שותף, ח"כ בן סימון, שעד לפני כשנה עבד כעיתונאי בכיר בעיתון הארץ, הנחשב לא רק לעיתון העוין את המדינה, אלא אפילו שולל את קיומה בהרבה מובנים. ואין צורך להסביר.
אז מה קורה לח"כ בן סימון, שבעיניי תמיד נחשב לאדם שפוי, רציונאלי ומתון? אולי הלחצים מכיוונם של ברק מחד-גיסא ו"מורדי העבודה" מאידך-גיסא מוציאים אותו משיווי משקלו? אולי.
כנראה שלא כל עיתונאי שמדלג לכנסת הופך בהכרח לסיפור הצלחה.
כשהניצן פורח ומדיף ריח מסריח
החלטתו של המשנה לפרקליט המדינה עו"ד שי ניצן, להחתים את המזרחן ד"ר דוד בוקעי על התחייבות ולפיה לא יחזור ויאמר דברים שאמר לכאורה באחת מהרצאותיו באוניברסיטת חיפה בגנות הערבים היא שערורייה שאין כדוגמתה.
הסיפור בקצרה: לד"ר בוקעי, מזרחן בעל שם, יוחסו לפני כחמש שנים דברים שאמר לכאורה בגנות הערבים בישראל. הד"ר המכובד הכחיש שאמר אותם, הפרקליטות הורתה על חקירה משטרתית, המשטרה חקרה והחליטה כי אין הוכחות שהדברים נאמרו וסגרה את התיק. או אז בא אדון ניצן ודרש מהמשטרה להחתים את ד"ר בוקעי על מסמך לפיו לא יחזור על הדברים שוב (על איזה דברים בדיוק, אם הוא לא אמר?!).
העובדה שניצן הורה לחקור את ד"ר בוקעי היא שערורייה בפני עצמה, משום שישנם מרצים שאמרו דברים קשים נגד המדינה, בארץ ובחו"ל, למרות ששכרם משולם להם מכיסי ומכיסכם, אבל אותם לא תבע המשנה לפרקליט לחקור או לתשאל. למה? אולי בגלל שמדובר בחופש אקדמי... אבל מד"ר בוקעי, שגם לא אמר, גם הכחיש שאמר, גם לא נמצא כמי שאמר, עוד תובעים לחתום על התחייבות?! תמהני.
אינני יודע מהי השקפת עולמו של מר ניצן, אבל יש לי תחושה שבבוא יום, כלומר אחרי שיפרוש מהשירות הציבורי וגם יאות להתראיין, יגלה הציבור כי מר ניצן נמצא בעמדותיו הפוליטיות בין אחמד טיבי לתאופיק טובי...
ממני למני
למר מנחם מני מזוז שלום.
מכובדי, אוטוטו אתה מסיים את תפקידך כיועץ משפטי לממשלה לאחר שבע שנים בתפקיד.
בהצלחה בהמשך דרכך.
עד אז מכובדי, הרשה נא לי לפנות אליך בסוגיה המעיקה עלי מזה זמן רב. האם אינך סבור כי מגיעה לציבור הרחב איזו סוכרייה קטנה בדמות איזה כתב אישום קטן נגד יו"ר מפלגת העבודה מר אהוד ברק? תראה, סיבות לכתבי אישום נגד ברק לא חסרות הרי, אבל אנחנו נהיה מוכנים להסתפק, בשלב ראשון לפחות, בחקירה כלשהי. נגיד בעניין החברה של אשתו או הכספים שהועברו לבנותיו או אפילו בגין העסקת אותה עובדת זרה, שאם הייתה נתפסת בביתי מן הסתם הייתה הפרקליטות "תוקעת" אותי בכמה עשרות אלפי שקלים.
אז מה אתה אומר, אפשר לבנות על איזו כותרת, אפילו קטנה, באתר "מחלקה ראשונה":
"מזוז הורה לחקור את שר הביטחון".
אין סיכוי, הא, אלא אם ברק יחליט פתאום שהוא בעד פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. נו, טוב.
