איני יכול עוד להשפיע

צהריים טובים, לפני זמן קצר, הגשתי ליו"ר הכנסת מכתב התפטרות שלי מהכנסת. לא עשיתי זאת בלב קל ואיני חש שמחה או הקלה. ההיפך הוא הנכון – לבי כבד עלי. לפני למעלה מ-30 שנה, כנער צעיר בן 17, הצטרפתי למפלגת העבודה הישראלית, בעת שהצטרפות של צעירים למפלגה, שאך זה הובסה בבחירות – לראשונה בתולדותיה - לא הייתה דבר אופנתי או פופולרי במיוחד. הצטרפתי למפלגת העבודה בחרדת קודש, המפלגה הייתה משכנם של גדולי האומה, מייסדי המדינה ומקימיה החל בדוד בן-גוריון ועד לגדולי לוחמיה והאנשים שהתוו את דרכה של הישראליות בעת החדשה. חשתי גאווה להיות חלק –גם אם שולי – מהחבורה המובחרת הזאת שעשתה היסטוריה בפעולתה, חיברה ערכים למעשה, התוותה דרך והנהיגה את העם. גם היום, אני עדיין מאמין שהפוליטיקה היא המקום שבו ניתן להשפיע על אורחות חיי האומה, לעצב את דרכה, להיטיב עם הדורות הנוכחים ולדאוג לרווחתם ולשלומם של הדורות הבאים. אין, בעיניי, מקום ראוי מן הכנסת לפעולה יעילה ולתרומה של ממש בתחום הצבורי. גם אחרי שנים רבות, שנים שבהן זכיתי להכיר את הזירה הצבורית על כל היבטיה והתופעות הקשורות אליה, איני ציני. האמנתי תמיד ועודני מאמין שמקומם של הטובים הוא בפוליטיקה. גם היום אני עדיין משוכנע שערכי תנועת העבודה הם הם הערכים הראויים ביותר לחברה שלנו ולמדינה שלנו. גם היום אני מאמין שערכים אלו מצדיקים את תשומות הזמן וההשקעה הרבה הנדרשת כדי לקדם את ענייני הצבור ולשמש שליח ציבור. אני אסיר תודה ובר מזל על כך שנפלה בחלקי הזכות לפעול במשך שנים כה רבות למען הציבור והמדינה. אני מוקיר את הכנסת ומלא הערכה לעבודה הקשה והחשובה הנעשית במליאתה ובחדרי הוועדות והסיעות– מקומות חשובים כל כך שאינם מוכרים ומוערכים מספיק על-ידי הצבור הרחב. לא תמיד יש בהם זוהר, אך לעולם יש בהם שירות חשוב לצבור. ואולם, לצערי הרב, הגעתי לנקודה שבה אני חש כי איני יכול עוד לשלב ביושר ובאמונה בין הערכים האלה לבין שירותי בכנסת. בבחירה שבין היצמדות לכסא לבין שמירה על ערכי, אני בוחר בשמירה על הערכים! אילו הייתי מאמין שהמשך שירותי בכנסת יכול לתרום לצבור, אילו האמנתי שנותרה לי יכולת להשפיע מהמושב בכנסת על סדר היום הלאומי, על דרכה של המדינה או לפחות על דרכה של מפלגת העבודה, הייתי נשאר בכנסת וממשיך להיאבק ללא לאות וללא פשרות כפי שעשיתי משך כל שנות שליחותי. ואולם, הנסיבות הפוליטיות הבלתי אפשריות שנוצרו הביאו אותי למסקנה כי איני יכול עוד להשפיע כחבר בכנסת ישראל. במקום שאיני יכול להשפיע – איני יכול להישאר! מאז נצחונו של יצחק רבין ז"ל בבחירות והמהפך ההיסטורי בשנת 1992, מפלגת העבודה איבדה את דרכה ואת ערכיה, וכפועל יוצא מכך גם את אמון הציבור-מ-44 מנדטים להם זכינו בשנת 1992 , שבזכותם זכינו להוביל את המדינה לשינוי סדרי עדיפויות מדיני כלכלי וחברתי, נותרו 13 מנדטים בלבד בכנסת הנוכחית. איבדנו 31 מנדטים -70% מכוחנו. איבדנו את אמונו של למעלה מרבע מהעם. התדרדרנו לשפל שבו מפלגת העבודה היא הרביעית בגודלה. ולמרות הכל לא עוצרים ולא עושים חשבון נפש אלא שועטים לכל ממשלה ולכל קואליציה ולא מוכנים לשבת, ולו דקה אחת, על ספסלי האופוזיציה ולשרת את הציבור משם. ממשלת ישראל הנוכחית, ומפלגת העבודה כחברה זוטרה בקואליציה שמרכיבה אותה, זנחו את הערכים ואת העקרונות הבסיסיים ביותר, כאשר התירוץ לכך הוא ה"בון טון" החדש - "יציבות הממשלה" ובדרך להשגת יעד ההישרדות-כל האמצעים , אבל כל האמצעים כשרים: פגיעה בשלטון החוק, שינוי כללי המשחק הדמוקרטיים הנהוגים בכנסת לרבות סתימת פיות וניסיון לפרק ולקנות את האופוזיציה, פגיעה אנושה ביחסי ישראל עם העולם בכלל ועם ארה"ב בפרט, דריסת ערכים חברתיים, קידום חקיקה גזענית, ליבוי המתח בין הרוב היהודי והמיעוט הערבי במדינה, כניעה לגחמות של קבוצות קיצוניות המובילות אותנו מדמוקרטיה לתיאוקרטיה, מעבר ממדינה שפניה היו לרווחה ולצדק חברתי למדיניות שאין בה חמלה, וכבוד האדם שבה הוא נטל על כתפיהם של מנהיגיה. ממשלת ישראל הנוכחית והקואליציה הרחבה והכוחנית המרכיבה אותה, שאני בעל כורחי נאלץ להיות חלק ממנה, עוסקת אך ורק בעיקרון אחד ויחיד, שעליו אין היא מוכנה לוותר או להתפשר – עיקרון היציבות. כל היתר נתון למכירה. למען העיקרון הזה אנו מניחים לפורעי חוק להמשיך ולהשתולל ברחובות המדינה ובגבעות שמעבר לקו הירוק, בשם היציבות הזאת, מנסים לפגוע שוב ושוב במעמד הרשות השופטת ובשוויון העקרוני שבין כל אזרחי המדינה, למען ההישרדות הזאת ממשלת ישראל מוותרת על הדורות הבאים. ניתן לחשוב שהחינוך בישראל הוא מהמובילים בעולם וישראל מככבת בכל מדדי השפע והאיכות, שמעמדנו הבינלאומי מעולם לא היה טוב יותר, שאין כאן עוני, שאין כאן פערים חברתיים מהגדולים במדינות המערב. אפשר לחישוב שכבר השגנו שלום וביטחון עד שכל שנותר להגן עליו הוא היציבות השלטונית. לדאבון לבי, מפלגת העבודה זוטרה בממשלה , אך מובילה את מצעד השורדים. הפוליטיקה הישראלית אימצה בחום את תפישתו של רוה"מ לשעבר אריאל שרון, כי יש להישאר על הגלגל בכל מחיר ולהמתין שמקומך בתחתית הגלגל ישתנה ובעתיד תזכה לשוב ולעלות למעלה. זו דרך שאיני מוכן לקבל. מי שמוכן לעשות הכל על-מנת להישאר על הגלגל, משלם בעבור מקום זה, במטבע קשה של ערכים , תפישות עולם והתנהלות. לכל איש ציבור צריכים להיות קווים אדומים לשליחותו הציבורית והוא צריך להיות נאמן להם. אסור שההישרדות הפוליטית תהיה מעל הכל ובכל מחיר. זו מעילה באמון הציבור. תמיד אמרתי שעבורי פוליטיקה היא לא בכל מחיר. בנסיבות שנוצרו, בכנסת הנוכחית, איני יכול עוד לפעול ולהשפיע בדרך שהולמת את הבטחות המפלגה ואת הבטחותי שלי לצבור הבוחרים. אין זה סוד שבמהלך השנה שחלפה פעלתי כמיטב יכולתי על-מנת ליצור מסגרת פרלמנטרית שתייצר אלטרנטיבה אמיתית למרכז-שמאל הישראלי ותאפשר לי לייצג את בוחרי העבודה באמונה ועל-פי דרכי – דרכם. לצערי הדבר לא הסתייע והגעתי לכלל מסקנה שלא יסתייע גם בהמשך. ניסו להדביק לחבריי ולי תווית של "מורדים". מעולם לא מרדתי ומעולם לא מכרתי את דרכי למען השררה ולמען מנעמי השלטון. ההיפך הוא הנכון-המפלגה מרדה בדרכה ובבוחריה והצטרפה לממשלת ימין קיצונית, ממשלה לא לה. הניסיון לעשות גזירה שווה בינינו לבין סוחרי המישרות, הוא בבחינת הוספת חטא על פשע. אנחנו אלה ששמרנו על הבטחתנו לבוחרים, אנו נאמנים לדרכה של המפלגה, לערכיה, למצע שלה ולאינטרס הצבורי. למען אלה, ויתרנו על תפקידים ועל שררה ופעלנו בנחישות ובכל דרך חוקית מותרת על-מנת להמשיך ולייצג חלק כה גדול מהעם שמצא את עצמו ללא מפלגה שתפעל ותדבר בשמו, ללא מנהיגות שתוביל אותו בחזרה לעמדה של השפעה על סדר היום הלאומי ולהשפעה על עתידו ברוח ערכי תנועת העבודה. אם זה "מרד" אז אני "מורד גאה". איני יכול שלא להתייחס לחבריי לשעבר בהנהגת מפלגת העבודה. אותם שהבטיחו ללכת לאופוזיציה ולשקם את המפלגה, להשיב לה את כבודה ואת דרכה ולהוביל אותה בחזרה להנהגת המדינה. הואילו בטובכם, להסביר מהי הדרך הזאת שאליה אתם מובילים? למען אילו ערכים אתם נלחמים? באיזו זכות אתם פוגעים במורשת האבות המייסדים ובעקרונות התנועה שלנו? מה שיקמתם לאחרונה פרט ללגיטימציה של נתניהו וליברמן ?! אין תהליך שלום, אין צדק חברתי, אין חינוך, אין הגנה על הסביבה, אין הגנה על שלטון החוק, אין הגנה על הדמוקרטיה אבל יש כניעה מוחלטת לקיצוניות ולסקטוריאליות שמכתיבה את הטון. ההחלטה שלי להתפטר מהכנסת לא התקבלה ביום אחד ואין היא גחמה או ביטוי לחוסר סיפוק או חוסר אמון בפוליטיקה כמכשיר מרכזי. ההיפך הוא הנכון. התלבטתי במשך תקופה ארוכה, ניסיתי דרכים שונות ופעלתי ללא הרף על-מנת לשמור על צלם ערכי. המשך כהונה שלי בכנסת יהיה המשכה של אשליה שכאילו יש בכוחי לשנות את המצב הקיים ולא היא ! אילו הייתה לי אלטרנטיבה שבה הייתי יכול להמשיך ולייצג את הבוחרים ואת המפלגה על-פי דרכם ולפי הבטחותינו לבוחר הייתי ממשיך ונאבק ממושבי בכנסת ומנסה להשפיע כמיטב יכולתי אך לצערי זה לא המצב. אני פורש היום מכהונתי בכנסת, אליה נבחרתי לראשונה ב-96', כי אין לי מפלגה שאני יכול לייצג אותה ולהיות שליח מטעמה ,אין לי סיעה שאני יכול להיות חלק ממנה ואין לי מנהיג. אינני יכול לפעול ביעילות ולהשפיע בתוך קואליציה העויינת את השקפת עולמי. אני לא פורש משום שאני סבור שמיציתי ולא משום שאיבדתי את אמוני בפוליטיקה ובכנסת אלא משום שנקלעתי למצב בלתי אפשרי, לדרך ללא מוצא. אני מאמין בחיים הצבוריים, בחשיבותה של הזירה הצבורית ובהיותה הבמה שבה יש לומר, לפעול ולהשפיע. אני מאמין בדמוקרטיה הישראלית אני פורש היום מהכנסת, כדי שאוכל להמשיך לומר את דבריי ולהשפיע על החיים הלאומיים שלנו, גם ממקומות אחרים . אני פורש היום מהכנסת לא מתוך ייאוש או תחושה של בזבוז. אני גאה בהישגי לאורך שנות עשייה רבות ובעיקר ביכולתי להישאר נאמן לערכים שבשמם פעלתי. אני מאמין שהתפכחות בוא תבוא ואת הימים הרעים האלה יחליפו ימים טובים בהרבה. אני מתפטר היום מהכנסת כשבאמתחתי נותרת התקווה שבעתיד ניתן יהיה לשקם את מפלגת העבודה ואם לא אז לפחות לשקם את תנועת העבודה ולהשיב אותה לדרך המלך ולהנהגת המדינה. לפני סיום אני מבקש להודות לציבור הבוחרים שנתנו לי את קולם והאמינו בי ובדרכי והעניקו לי את הזכות לייצג אותם. בזכותם חיי הצבוריים היו מלאי תקווה, אמונה ולעתים רבות מאד גם מלאי ספוק. אני מבקש להודות לחבריי במפלגה שהיו לצדי גם עת צעדנו במדבר הפוליטי הרחק ממוקדי הכוח וממנעמי השלטון – תמיכתם אפשרה לי לשמור על המצפון. אני מבקש להודות לחברי כנסת רבים ממפלגות שונות שהלכו אתי כברת דרך משותפת ופעלו ביחד אתי למען הדמוקרטיה הישראלית ולמען עתיד טוב יותר למדינה, ובמיוחד ליולי איתן ועמיר שאיתם שיתפתי פעולה באופן הדוק בחודשים האחרונים. אני מבקש להודות לראשי רשויות בשלטון המקומי, לראשי ציבור העובדים , למנהיגים של קהילות ,לפעילים החברתיים והסביבתיים בעמותות המגזר השלישי הפועלים ללא תמורה וללא אינטרס אישי ומעניקים סיוע ,נחמה ותקווה לציבור כה רחב שחלקו לא שפר עליו ולרבים טובים אחרים שבעבודתם אחורי הקלעים, ללא חשיפה לעין המצלמה מאפשרים למדינה להתנהל ולהתפתח. אני מבקש להודות גם לעובדי הכנסת המסורים,לעובדי המדינה האחראים ולכל העובדים המסורים שהיו בצוות שלי לאורך השנים ובראשם לנירה שליוותה אותי נאמנה שנים ארוכות. תודה מיוחדת גם למשפחתי שהייתה לצדי כל השנים בתמיכה באהבה ובמסירות.