גיא רולניק: "עיתונאים רבים נוהגים לקבל טובות הנאה מגורמים שונים שעליהם הם כותבים. זה מקובל כמעט בכל העיתונים" (Marker Week ,20.6.08).
טלי ליפקין-שחק: "יש במדינה שלנו אנשים מושחתים וחלקם עיתונאים" (בכינוס עיתונאים באילת, "דה מרקר", 28.11.07).
אבי בניהו: "מעמדת התצפית שלי, ראיתי כיצד ניתן לתת ביודעין כותרת המסלפת את האמת ולצאת זכאי אצל עורך דין טוב" (העין השביעית, יולי 1999).
אביב לביא: "לא מעט מציבור צרכני הגראס הישראלי, מתפרנסים מעיסוק כזה או אחר בתקשורת" (מוסף הארץ, 20.5.99).
יואב יצחק: "אני מכיר הרבה עיתונאים שאפשר לקנות את השתיקה שלהם בכסף" (זמן ת"א, 7.1.00).
רביב דרוקר: "שונא את זה שהתקשורת לא מספרת איך היא בעצמה עובדת. אנחנו רוצים מכל פוליטיקאי עידכון ברמה של יומן חקירות לגבי כל החלטה שהוא מקבל. אבל לגבי השיקולים שלנו אנחנו לא מוכנים להסביר" (הארץ, גלריה, 30.10.07).
דורון גלעזר: "למו"ל ידיעות אחרונות יש קו מערכתי ברור ומודע בעד שחיתות שלטונית" (דה מרקר, 21.1.08).
דן מרגלית: "חלקים הולכים וגדלים בתקשורת השתעבדו מרצון לממסד הפוליטי והעלימו עין מעבריינות חמורה בשמה של קונצנזוס האתרוג" (מוסף הארץ, 11.9.09).
מתי גולן: "יש המון טענות אל התקשורת ואין מי שיבדוק אותן כראוי. מועצת העיתונות לא יכולה לעשות את המלאכה מכיוון שהיא נשלטת ע"י בעלי השליטה בתקשורת" (גלובס הערב, 18.3.05). "התקשורת לצערנו הפכה למסיתה הראשית במדינה" (ברדיו עם איילה חסון, 6.8.09).
חנוך מרמרי: "הארץ הגיע לשלב בו האנטי ציונות שלו הופכת לעיתונות מרושעת" (מקור ראשון, 'דיוקן', 6.5.05).
שלי יחימוביץ': "
נחום ברנע היה תמיד מגינם הקבוע של המושחתים" (מקור ראשון, 9.2.07). "ברנע הוא סמל להשחתה של התקשורת" (מקור ראשון, 13.6.08).
עופר שלח: "העיתון שאתם מחזיקים עשוי מאינטרסים. הכותרת הראשית, הידיעות המדיניות, מה שנכנס ומה שלא, מה מובלט ומה מוצנע, מאחורי כל דבר עומד אינטרס" (מעריב, 27.11.07).
נחום ברנע: "מה שלא הצליחו לעשות לעיתונאים שלושים שנות לחץ פוליטי בטלוויזיה הממלכתית, עשו בקלות צ'ק המשכורת וטבלת הריטינג. מי אמר שאי-אפשר לחסל עיתונאים" (העין השביעית, ינואר 1999). "התמיכה של אחדים מהבולטים בעיתונאים, בעניין הפלשתיני, לא נובעת מרגישות לזכויות אדם, אלא ממניעים אחרים. קצתם שבויים באהבת פלשתין, קצתם בשנאת ציון" (העין השביעית, נובמבר 2000).
טומי לפיד ז"ל: "האיש היחידי היחידי בחברה חופשית שלא צריך לעמוד בשום מבחן הוא העיתונאי" (מעריב, סופשבוע, 18.9.98).
עוזי בנזימן: "בעיתונות נשברים הירארכיות ומתרסקות אמות מידה, תופעות שבעבר היו נחלתם של עיתונאים חריגים, מוצאות לעצמן מקום במרכז הזירה העיתונאית, והן מתקבלות כדבר מובן מאליו. מי שמערער עליהן מציב עצמו מול כיתת יורים, בשם הקידמה וההיענות לרוח הזמן. הוא מוקע כמי שאבד עליו הכלח" (העין השביעית, מאי 1998).
סבר פלוצקר: "יש עיתונאים החוטאים באי דיוק, מניפולציה, בורות או כניעה ללחצים" (ידיעות אחרונות, 21.4.05).
בן כספית: "לכל עיתונאי יש חברים פוליטיקאים וכל התקשורת זה דיל אחד גדול ביניהם" (כינוס הרצליה, 13.12.04).
יעקב אחימאיר: "הסכנה לחופש העיתונות בישראל לא נובעת מהשלטון אלא מתוך העיתונות עצמה. תופעת האתרוגיזם הומצא ע"י העיתונאי אמנון אברמוביץ שלדעתי לא מאמין בחופש העיתונות" (דיווח של מקור ראשון בטקס הענקת פרס של האגודה לזכות הציבור לדעת).
