מצערת מאוד העובדה, שהמישוריות החברתית ומאבקיהם של עובדים למימוש זכויותיהם נדחקת לקרן זווית בכל אמצעי התקשורת במדינת ישראל.
פגיעה בזכויות יסוד של מעסיקים בעובדים זוכה לפרומיל של זמן מסך בתקשורת האלקטרונית ופינות ננסיות ונידחות בדפים האחוריים בעיתונות. דוגמה לכך היא התעלמות כמעט מוחלטת ומבישה של כל כלי התקשורת מהפגיעה של הנהלת "אקרשטיין תעשיות" בפועליה בירוחם, עד כדי צפצוף על החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
ועדה זו מחליטה פה אחד על דעת כל החברים בה - מכל גווני הקשת הפוליטית - החלטה בעלת משמעות חברתית וערכית. אבל בכל מה שנוגע לחברת אקרשטיין היא מתנהגת כחברה מורמת מעם ומהכנסת. יש לה החוצפה לזרוק אותה החלטה לפח האשפה. יושב-ראש הוועדה
חיים כץ (ליכוד),
חיים אמסלם (שס),
דב חנין (חד"ש),
אילן גילאון (מרצ) ונציגים נוספים - מימין ומשמאל - פונים אל נציגי ההנהלה בירוחם "להפסיק את הניסיונות למנוע מהעובדים להתארגן, כי זו היא זכותם היסודית". להחלטה זו מוסיף ומבהיר יושב-ראש הוועדה, חיים כץ, איש ליכוד: "ההנהלה לא צריכה להחליט עבור העובדים איך ייראה הוועד, מי יהיו הנציגים". דב חנין, איש חד"ש, מדגיש בפני נציג ההנהלה שהשתתף בדיון: "כי הציפייה שלנו כח"כים, שההנהלה תפעל על-פי ערכים, שמאפשרים לעובדים להתארגן". הנהלת המפעל אינה מתביישת, כאשר אילן גילאון, איש מרצ, מטיח בה: "ההנהלה צריכה להתבייש, שהמפעל קיים שנים רבות, ואין בו התארגנות עובדים".
אני לתומי חשבתי, שהנהלת אקרשטיין אינה סופרת רק את פועליה העובדים בעבודה פיזית קשה בירוחם תמורת שכר חרפה של 24.70 שקל לשעה, היא אינה סופרת גם את הכנסת והחלטות של ועדת העבודה בכנסת.
ההתנגדות הגורפת של הנהלת המפעל לוועד העובדים במפעל הקיים בירוחם מנומקת בנימוק אווילי עטוף בכיסוי משפטי, לפיו הפועלים העובדים במפעל בראש פינה, המרוחקת כשלוש מאות קילומטר מירוחם, לא השתתפו בבחירות. כמוהם גם הפועלים העובדים באשדוד, המרוחקת עשרות קילומטרים. למהלך האנטי חברתי מבקשת הנהלת המפעל לקבל גיבוי משפטי, לכן היא טוענת שהכנסת וועדותיה אינן הריבון שיכול לדון בזכותם של פועלי ירוחם להתארגן. לטריק הזה הגיב ח"כ חיים אמסלם משס: "זאת לא פעם ראשונה שהנהלות מנסות להסיט דיון חברתי ערכי בטענה שיש דיון משפטי, הכל בשביל לעקור את הדיון האמיתי בוועדה".
