כבר שלושה חודשים שנמשכים העיצומים במשק. אתה כביכול לא ממש מרגיש אותם אבל אם תביט לרגע מסביב תראה שהכל בעצם די תקוע. פרץ ונתניהו נפגשים מדי פעם ומדברים ומדברים אך רוב הזמן לא יוצא כלום, ובתום הפגישה כל צד מאשים את רעהו בפיצוץ המו"מ. לך תדע למי להאמין. מן הסתם כל אחד מאמין בהתאם לאג'נדה הפוליטית שלו.
אז יושבים בבית ורואים טלוויזיה. הטרנד הנוכחי הוא כידוע ריאיליטי T-V סטייל. וכך בין פרויקט אחד לשני נדמה לי שעלה לי רעיון די פשוט, שלדעתי עשוי להביא בתוך שעות בודדות, אם לא דקות, לסיום המשבר הטורדני הנוכחי או הבא: לחדרי הדיונים יוכנסו מצלמות טלווזיה. ביבי ופרץ, יתחייבו בכתב, ממש כמו האחים יונה או דומיהם שכל מה שיתרחש יצולם. הדיונים, היציאה לשירותים, כתיבת הצטאעלך לעוזרים, שיחות הטלפוניות עם היועצים או האישה, ההפסקות. ה-כ-ל.
בעולם הבידור קוראים לזה טלווזיה מציאותית אבל בחיים האמיתיים אפשר לקרא לזה שקיפות. להפוך את ביתך ומה שיותר חשוב את משרדך הציבורי לבית זכוכית כדי שכל אחד יוכל לראות מה שהוא רוצה וכפי שאומרת הקלישאה: מי שיושב בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים, וקצת נמאס לנו מהאבנים שכל אחד מהם זורק.
אין לי ספק שאם יוכנסו מצלמות לחדרי הדיונים, זו יהווה כזרז לא רק לסיום המשבר הארוך הזה, אלא יהווה גם פריצת דרך דרמטית במאבק להקטנת ממדי השחיתות במדינתנו ולהגדלת השקיפות הציבורית. או אז בהמשך, אולי אף יוכנסו מצלמות לא רק לחדרי המיטות של כל מיני ידוענים אלא למקומות הרבה יותר חשובים, לחדרי דיונים קואליציוניים, שלא לדבר על דיוני תקציב המדינה.
בהמשך יאמצו את השיטה אולי חברות ציבוריות, עמותות, ארגונים הנסמכים על כסף ציבורי, משרדים ממשלתיים יתחילו להעביר באינטרנט 24 שעות ביממה את כל הדיונים שלהם, ואולי אפילו את ארוחות הצהרים של עובדי הציבור הבכירים, באיזו מסעדה אכלו, מי שילם עבור הארוחה. אולי יוכנסו אפילו מצלמות למעבדות ששם מייצרים או מפקחים על ייצור האוכל של הילדים שלנו, או על התרופות שלנו. חזון אחרית הימים של אורוול יתגשם, אבל בהפוך. לא האח הגדול יסתכל עלינו אלא אנחנו הקטנים נסתכל כל הזמן על האח הגדול.
זה לא בשמיים כבר ציטטתי בעבר את רשמי פרופ' זאב סגל מביקור שערך לא מכבר בשבדיה. אולי אזכיר זאת: ""רגע לפני הכניסה ללשכת השר, הראה לי מארחי חדר עיון דואר הסמוך ללשכת השר. שאלתי מה זה חדר העיון, ונאמר לי שכאן יכולים אזרחים לעבור כל בוקר על דברי הדואר של השר. לפי החוק מותר להם לעיין גם בדואר הנכנס וגם בדואר היוצא כולל מכתבים אישיים. ומה קורה אם יש איזה עניין סודי? שאלתי וראש לשכת השר ענתה לי, שאם מגיע מכתב סודי, עליה להודיע מראש לאזרחים ולעיתונאים המגיעים לעבור על הדואר, שיש מכתב שסגור לעיון מפאת סודיותו. זה לא מספיק.
לאותו אזרח ניתן לערער על-כך עוד באותו היום לממונה על חופש המידע בממשלת שבדיה. אם הממונה לא מאשר את קריאת המכתב הסודי, על-ידי האזרחים מן השורה, עומדת להם הזכות לערער ישירות לשר והוא מחויב לפי חוק, לתת לו תשובה עד ליום חמישי באותו שבוע כי אז מתקיימת ישיבת ממשלה העוסקת גם בתחום חופש המידע.
על השר להביא את העניין לממשלה ולהעלות את הנושא להצבעה. וגם אז, אם הממשלה לא מסכימה לאשר את קריאת המכתב עומד לזכותו של האזרח בית דין מיוחד לעניינים מינהליים שבו הוא יכול לערער שוב. רק אז, אם הערעור נדחה ייאלץ האזרח לוותר סופית על הזכות לקראת מכתב סודי שנשלח לשר. ומה קורה אם השר נמצא בחו"ל או סתם לא יכול להגיע ללשכתו במשך היום ולכן לא מספיק לעבור על הדואר שלו? או אז, יכולים האזרחים לעבור על הדואר של השר או סגניתו, עוד לפני שהוא עצמו עובר עליו. השר קורא את הדואר המיועד אליו אחרי שעיניים רבות קראו אותו".
לי לפחות נוח להניח שאם זה היה קורא אצלנו אז לא היה את פרשת האי היווני, ולא היה לנו את פרשת בלומנטל ואני מניח שלא היה לנו גם את פרשת סיריל קרן. אני תמים?
ואסיים באנקדוטה חביבה: הנשיא רוזוולט בא פעם לבקר את צ'רצ'יל. הוא הגיע מוקדם מדי והוכנס ליחידה הפרטית של צ'רצי'ל. צ'רצ'יל לא עודכן שאורחו הקדים ולפתע הוא מצא עצמו עירום כביום היוולדו מול נשיא ארצות-הברית. צ'רצ'יל לא התבלבל ואמר לרוזוולט: "אדוני הנשיא, הנה ההוכחה שלבריטניה הגדולה אין מה להסתיר מארצות-הברית".
___________________
- הכותב הינו יועץ תקשורת ומשמש בין היתר בדובר שבי"ל שקיפות בינלאומית לישראל;
