|
- ממצאי עובדה ומהימנות - כלל הוא כי אין מקום להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים יוצאי דופן, בהם ניכר כי בית המשפט שגה בהערכת הראיות ובהסקת המסקנות מהן. המערער לא הצביע על טעות שנפלה בהכרעת הדין בקביעת העובדות, מה גם שניתוח החומר העובדתי בידי בית משפט קמא ראוי לציון מיוחד במידת ההעמקה, הפירוט והניתוח שנעשה בו. בית המשפט ביסס את קביעותיו על הסכמים וטיוטות הסכמים שערכו המערער ושותפיו לעבירות, על הודעותיהם במשטרה, אותן העדיף על פני עדותם בבית המשפט, וכן על תמלילים של פגישות שנערכו בין המעורבים, אשר הוקלטו ללא ידיעתם. המסקנות שהסיק בית המשפט מחומר הראיות עולות במישרין מן הנתונים שהונחו בפניו, ומתיישבות עם ההגיון והשכל הישר. אין מקום להתערב בהן ולשנותן.
- האם המערער היה מעורב בהסכם עם אנג'ל - ביהמ"ש קמא קבע כי המערער היה שותף מלא להסכם עם אנג'ל, לרבות מעקב אחר קיומו, חתימה על ערבות להלוואה שסדן התחייב לפרוע, וכו'. בנסיבות שבהן כל שאר השותפים לדבר העבירה ידעו כי להסכם נוסח גלוי ונוסח חסוי, גרסתו של המערער ולפיה "לא ידע על קיומו של נוסח חסוי" אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים.
- האם ההסכמה לכיסוי ההלוואה לאנג'ל אינה שוחד אלא הליך תקין במסגרת איחוד סיעות? - בהקשר זה קבע ביהמ"ש קמא כי רעיון איחוד הסיעות היה מצג כוזב שהמערער ושאר המעורבים היו שותפים לו. בית המשפט מצא כי בנסיבות העניין לא הייתה כוונה כי הסיעה המאוחדת היא שתפרע את ההלוואה, אלא שסדן יפרע אותה באופן אישי. מסקנה זו מתיישבת גם עם העובדה כי ההוראה נותרה חסויה, ולא הייתה גלויה בפני אנשי סיעתו.
- האם עצם העובדה כי חלק מן העובדות לא הוכחו הייתה צריכה להביא לזיכוי המערער? - הפער העובדתי עליו מדבר המערער בין מה שיוחס לו בכתב האישום, לבין העובדות שיוחסו לו והוכחו על-פי קביעות פסק הדין, הוא שולי, ואינו עומד בכל יחס לעובדות המרכזיות המוכחות בעניינו, הן באישום הראשון והן באישום השלישי. העדר ההוכחה של העובדות האמורות הוא בבחינת "טיפה בים" ביחס להיקף העובדות שהוכחו ביחס לשני האישומים, ואין בכך כדי להשפיע כהוא זה על הרשעת המערער. בית המשפט קמא הקפיד לציין כי הרשעותיו של המערער אינן מתייחסות לעובדות מסוימות שנטענו באישומים אך לא הוכחו, אולם אין לכך השלכה על עצם ההרשעות שנתבססו בתשתית ראייתית מלאה ומבוססת.
- האם הבטחת משרות בהסכם קואלציוני עולה כדי שוחד? - טוען המערער, כי במישור המושגי, אין מקום לקביעה כי הבטחת משרות לנבחרי ציבור בהסכם קואליציוני מהווה מתן שוחד, מה גם שבמקרה זה ההבטחה למשרה לא נתממשה. אין ממש בטענה זו.
- מהן יסודות עבירת השוחד? - עבירת השוחד מנויה בסעיף 291 לחוק העונשין, כאשר מכוח סעיף 294 לחוק זה, "המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד". עבירת השוחד היא עבירה התנהגותית שהיסוד העובדתי בה מורכב משלושה מרכיבים: ראשית, נדרש כי נוטל השוחד יהיה עובד ציבור; שנית, המתת הניתן לעובד הציבור הוא כל טובת הנאה שניתן לראותה כאסורה בהתאם לערך המוגן העומד ביסוד העבירה; שלישית, נטילת המתת נעשית בעבור פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור. היסוד הנפשי בעבירת השוחד מחייב מחשבה פלילית מסוג מודעות בפועל (או לפחות עצימת עיניים) ליסודות העובדתיים של העבירה, קרי – לטיב המעשה (מתן שוחד בעת פעולה הקשורה בתפקיד) ולקיום הנסיבות הרלוונטיות (היות מקבל המתת עובד ציבור). אין צורך בקיום מודעות בנותן השוחד להשלכות המשפטיות של המעשה. כאשר מדובר בנותן שוחד, העבירה מושלמת גם אם הצד השני, מקבל המתת, חף מכוונה פלילית, בין מאחר שלא היה מודע לקיום הכוונה לשחדו, ובין שהיה מודע לה, אך לא סיפק כל תמורה לשוחד.
- תכלית איסור השוחד - האיסורים הפליליים על מתן שוחד ונטילתו נועדו להבטיח את תקינות התנהלותם של מוסדות השלטון והגופים הציבוריים. תכליתם לבער את נגע השחיתות, ממנה נשקפת סכנה לחברה ולסדרי הממשל. השחיתות במוסדות הציבור מערערת את אמון האזרח בזרועות השלטון ובמערכות הציבוריות, ופוגעת ביציבות החברתית. החומרה המיוחדת המיוחסת לעבירות מתן ונטילה של שוחד משתקפת בעונש המירבי החמור שנקבע להן, וכן ברוחב ובגמישות המאפיינים את הגדרת העבירות.
- הצעת שוחד במסגרת הסכם קואלציוני - הסכם קואליציוני הוא תופעה מקובלת במציאות הפוליטית בישראל, הן בגדרו של השלטון המרכזי, והן ברשויות המקומיות. הסכמים פוליטיים, והסכמים קואליציוניים בכלל זה, מתקיימים בישראל לאורך שנים, והם פועל יוצא של צורת השלטון הנוהגת, המתבססת על משטר רב-מפלגתי. אף שהביקורת השיפוטית על הסכמים פוליטיים היא צרה מטבעה, היא מתקיימת במצבים שבהם ההסכם נגוע באי חוקיות, בניגוד לתקנת הציבור או במאפיינים אחרים של שחיתות ופגיעה בטוהר המידות. כך, למשל, הסכם קואליציוני שבו הובטחה תמיכת סיעה פרלמנטרית בממשלה תמורת הבטחה שלא לבצע חקירה משטרתית בעניין פלוני, או שלא להעמיד לדין חשוד אלמוני, בוטל בשל היותו נוגד לתקנת הציבור. על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר ההסכם הפוליטי טומן בחובו עבירה פלילית של מתן ונטילה של שוחד. שילוב הבטחות והענקות של טובות הנאה חומריות אל תוך תחום היחסים הפוליטיים מהווה סימן היכר לא רק לקיום ניגוד עניינים, אלא לשחיתות של ממש; בעוד שחלוקת תפקידים ומשרות בהסכם קואליציוני אינה פסולה כשלעצמה כשהיא משמשת אמצעי למימוש מצע הסיעה, ונועדה לקידום אינטרס הבוחרים, הרי שכאשר לתחומי ההסכמה הפוליטית משתלבת הבטחה למתן טובת הנאה חומרית מיוחדת בעבור ההצטרפות לקואליציה, שתכליתה להביא לחיזוק כוחו הפוליטי של נותן ההבטחה, כי אז נלווים להבטחה כזו סממנים של קניית שלטון בכסף, העלולים לעלות כדי מעשי שחיתות הגובלים בעבירת מתן שוחד.
- האם במקרה דנן בוצעה עבירת שוחד? - תמורות הסכמתו להצטרף לקואליציה קיבל אנג'ל משרה לתקופה בת חמש שנים בשכר של עשרת אלפים שקלים לחודש וכן כיסוי חובות סיעתו בסך של 150,000 ש"ח. גם כלפי תורג'מן הופנו הבטחות למתן טובות הנאה (רכישת מוצרים מעסקי בניו, מתן כסף וכו') וזאת במידה ויצטרף לקואליציה. ברי, כי הבטחות אלה של המערער וחבריו, הן לאנגל והן לתורג'מן, מהוות עבירות של מתן שוחד אשר ניתן במסגרת הסכמים פוליטיים שנועדו להניע את הניצעים להצטרף לקואליציה, ולחזק בכך את כוחו הפוליטי של סדן, ראש העיר. אלה הם הסכמים והבטחות הנגועות בשחיתות שלטונית, ויש בהם משום קנייה של כוח פוליטי-שלטוני בכסף ובטובות הנאה חומריות. אין מדובר בהסכמים פוליטיים לחלוקת משרות, אלא בהסכמים והבטחות שנועדו לרכוש את הסכמת הניצעים בתורת נבחרי ציבור להצטרף לקואליציה העירונית כדי לחזקה תמורת טובות הנאה לסוגיהן. מתקיימות בהסכמים אלה עבירות של מתן שוחד, שהמערער מעורב בהן, כפי שנקבע בפסק הדין קמא.
- ההרשעה בעבירה של אי פרסום הסכמים - סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות מחייב פרסום הסכמים פוליטיים. תכלית פרסומם של הסכמים קואליציוניים נועדה לתת בידי אזרח, העומד לממש את זכות הבחירה הנתונה בידיו במועד בחירות קרב, מידע על הסכמים פוליטיים שנכרתו בין הגופים הפוליטיים המתמודדים על הבחירה, קודם לבחירות. אולם מטרת פרסום ההסכמים הפוליטיים אינה מתמצית בכך. חובת הפרסום נועדה גם לתת בידי ציבור הבוחרים אמצעי פיקוח ובקרה על נבחריו גם לאחר הבחירות, בין היתר, בדרך של בחינת תוכנם של הסכמים פוליטיים שנכרתו לאחר הבחירות בנושאים מהותיים להליך הדמוקרטי. השקיפות שבפרסום נותנת בידי הציבור אמצעי פיקוח חשוב על פעולותיהם של נבחרי השלטון. בה בעת, היא מהווה בלם ואמצעי הרתעה כלפי עורכי ההסכמים הפוליטיים, לבל יכללו בהם הוראות בלתי חוקיות או התחייבויות העומדות בסתירה לתקנת הציבור. חובת הגילוי של הסכמים פוליטיים מתפרשת בהרחבה כדי להשיג את תכליתה, והיא אינה מוגבלת לשלב של טרום בחירות, כטענת המערער.
- האם חובת פרסום ההסכמים הקואלציונים מוגבלת לתקופת טרום בחירות? - טענתו של המערער ולפיה קיימת חובת פרסום רק ביחס להסכמים שהכרתו בתקופה של טרום-בחירות אינה מתיישבת עם לשונו הברורה והמפורשת של סעיף 45א לחוק, הקובע בסעיף קטן (א)(3) כי חובת הפרסום חלה, בין היתר, על הסכם בכתב בין סיעות, בין חברי מועצה מסיעות שונות, או בין חבר מועצה לסיעה, בקשר ל"צירוף חברי מועצה אחרי כינון המועצה". הפקדת ההסכם עם אנג'ל בגרסה גלויה וסמויה מעידה שהמעורבים היו מיודעים לאי-החוקיות שדבקה בהסכם זה.
- האם מניעיו של תורג'מן להפליל את המערער היו רלוונטים? - אין נפקא מינה כי לתורג'מן היו מניעים משלו להפליל את המערער, כי ההלכה היא שאין נפקא מינה מהם מניעיו של חושף שחיתויות. עם זאת, בצדק לא ייחס ביהמ"ש המחוזי משקל רב לעדותו של תורג'מן.
- האם מעורבותו של סוכן מדיח מקימה רגליים לטענת 'הגנה מן הצדק'? - סוכן מדיח הוא סוכן משטרתי המשדל אדם לעבור עבירה שלולא השידול לא היה מבצעה. פעולת ההדחה היא למעשה שידול, שעניינו שתילת רעיון ביצוע העבירה במחשבתו של המשודל. ההלכה היא, כי פעולת סוכן מדיח, ככל שהתקיימה, אינה פוטרת נאשם מאחריות פלילית. עם זאת, היא עשויה להביא להקלה בעונש. הפעלתם של סוכני משטרה סמויים הינו אמצעי הכרחי ובלתי נמנע במלחמה נגד פשעים חמורים, ויש שהגדירו תופעה זו כ"הכרח בל-יגונה" וכ"רע הכרחי" במלחמה בפשע. עבירות שחיתות ושוחד כגון אלה בהן עוסק ערעור זה, הן מסוג העבירות המצריכות לעיתים הפעלת סוכנים סמויים, משהן מתבצעות על-פי רוב בידי מספר קטן של משתתפים, ונעשות בחשאי, הרחק מן העין הציבורית. לאור טיבה של עבירת השוחד שבה שני הצדדים נהנים זה מתמורתו של זה, הסיכוי לחושפה בלא אמצעי עזר משטרתיים אינו רב. עם זאת, בד-בבד עם ההכרה בנחיצותו של השימוש באמצעי הסוכן המשטרתי הסמוי, הודגש כי יש להציב לכך גבולות סבירים. כיום מקובלת הנורמה לפיה אל לו לסוכן סמוי לפעול להכשלת אזרח תמים, שאלמלא התערבות הסוכן לא היה מגיע לכדי ביצוע עבירה, ואל למשטרה לשגר סוכן מדיח לאדם אלא אם בידה מידע אמין המחשידו כמי שנוהג לבצע פשעים חמורים מן הסוג המהווה נושא לחקירה, וכאשר השימוש בסוכן הכרחי לצורך קידומה. כן מקובל הכלל כי אל לו לסוכן סמוי להפעיל אמצעי לחץ ושכנוע מוגזמים כדי לשכנע חשוד לבצע עבירה. עם זאת, יתכן והתפתחותה של טענת ההגנה מן הצדק במשפט הישראלי צריכה להגדיר מחדש את גבולות סבירות פעילותו של הסוכן המשטרתי.
- האם מעורבותו של תורג'מן כסוכן משטרתי מקימה למערער טענת הגנה מן הצדק? - עניינו של המערער אינו מצדיק החלת הגנה מן הצדק, בדרך שיש בה כדי להשפיע על הרשעתו. חקירת המשטרה אשר הובילה להגשת כתב האישום החלה לאחר פנייתו של סמי לוי, יו"ר סיעת ש"ס בעיריית חדרה, אל המשטרה, בה הודיע כי לתורג'מן הוצע שוחד בעבור הצטרפותו לקואליציה העירונית. בעקבות הודעה זו, נוצר הקשר בין המשטרה לתורג'מן, אשר הוביל להפעלתו כסוכן סמוי בפרשה. חקירת המשטרה החלה, אפוא, כאשר עלה חשד סביר לביצוע עבירה חמורה בעלת סממנים של שחיתות ציבורית שיש לה השלכה רחבה על הציבור הרחב. במקרה זה אין מדובר בשימוש בסוכן סמוי המכוון כלפי אזרח תמים, אשר לא התעורר כלפיו כל חשד, ואשר נועד להפילו ברשת העבריינות הפלילית. גם אם מהלכיו של תורג'מן, בשיתוף הפעולה שקיים עם המשטרה, הונעו ממניעים פוליטיים, כלכליים או אישיים, מטרת הפיכתו סוכן בידי המשטרה הייתה לחשוף מעשי שחיתות חמורים ביותר שביצועם בגוף הנבחר של עיריית חדרה כבר היה אותה עת בעיצומו. המשטרה לא רק הייתה רשאית לחקור נושא זה, אלא הייתה חייבת להירתם לכך ולמצות את החקירה. השימוש בתורג'מן כמסייע לגילוי המהלכים הפסולים שהתרחשו במועצת העירייה היה בלתי נמנע, והתרחש כאשר השותפים לעבירה היו כבר שקועים עמוק בביצת השחיתות, והיו מסובכים בקורי המהלכים הפוליטיים הפסולים שנועדו להבטיח טובות הנאה חומריות אישיות לחברי מועצה תמורת הצטרפותם לקואליציה העירונית. לאחר שהחלה חקירת העבירות בסביבתם של הנאשמים האחרים, השתלב גם המערער בזירה זו, והיה זה אך טבעי שהחקירה תתפרש גם עליו. כניסתו של המערער למשא-ומתן ישיר עם תורג'מן נבעה אומנם מבקשת האחרון כי המערער יגיע לפגישה עימו, אולם היה זה לאחר שיהושע הזכיר כבר את שמו של המערער כמי שמצוי "בסוד העניינים", וכמי שהוא "בעל הבית" אשר "עושה עם התקציב איך שהוא רוצה".
- האם מעורבותו של המערער באירועים נשוא האישום היא כה שולית עד שאינה מצדיקה העמדה לדין? - טענה זו נבחנה בבית משפט קמא ונדחתה. נקבע על סמך הראיות שהוגשו כי המערער היה שותף להבטחות בעניין סיוע לשני בניו של תורג'מן בעיסקי הרהיטים והקייטרינג, וכי, ביחד עם האחרים, נתן לתורג'מן להבין כי הסיכוי למימוש ההבטחות גבוה. על מעורבות המערער ניתן ללמוד מתמלילי ההקלטות הסמויות ומהודעות הנאשמים בחקירה. סדן בחקירתו במשטרה התייחס למערער כאל שותף מלא להסכמות עם תורג'מן, והצביע עליו אף כמי שלחץ להגיע להסכם עמו. חלקו של המערער בהבטחה הכספית לתורג'מן היה גם הוא מהותי. כן הוכח כי המערער ידע על הקשר הסיבתי בין ההבטחות שנתנו לתורג'מן לבין הצטרפותו המיועדת לקואליציה. מן ההקלטות הסמויות עולה עוד כי הכספים שיועדו לתורג'מן לא נתפסו בעיני המעורבים כ"החזר הוצאות בחירות" אלא כטובת הנאה אישית לכל דבר ועניין. בכל מקרה, הכלל הוא בדיני השוחד כי אין נפקא מינה שהמציע אינו יכול לממש את אפשרות השוחד, או שניצע השוחד דוחה שוחד זה. הערך המוגן בעבירות השוחד נועד למנוע את הבאתו של עובד הציבור לכלל סטייה מן השורה, העשויה להתרחש גם אם הבטחת השוחד לא הגיעה לכלל שוחד ממש.
- האם עונשו של המערער מופרז ואינו מידתי? - בית המשפט קמא גזר על המערער חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס של 40,000 ש"ח. בגזר הדין, עמד בית המשפט על חומרת מעשי השחיתות שנתגלו בפרשה זו, ועל המשמעות החמורה הנלווית למתן טובות הנאה חומריות על-ידי נבחרי ציבור כדי לרכוש כוח פוליטי. שחיתות פוליטית של נבחרי ציבור פוגעת קשות בציבור ובמידת אמונו במנהיגות הנבחרת, ומערערת את היציבות החברתית ואת סדרי השלטון התקינים. השיקולים לחומרא היו מעורבותו של המערער בשתי פרשיות שחיתות, היותו של המערער עובד ציבור, והשיקולים לקולא היו רצונו לפעול לטובת העיר, היותו של תורג'מן סוכן משטרתי, אשר חרג מהוראות המשטרה ופעל מתוך מניע להפליל את הנאשמים, וכן ניתן משקל למצבו הבריאותו של המערער. ביהמ"ש קמא נתן משקל כבד במיוחד לטעמים לקולא בעניינו של המערער, ולא פסח על-אף טעם אפשרי שיש בו כדי להקל עימו. צויין, כי רף הענישה המקובל בעבירות שוחד הוא מאסר בפועל, וההתחשבות בשיקולים לקולא מופעלת על-פי רוב לא בדרך של המרת אמצעי הענישה ממאסר בפועל לעונש שיקומי, אלא בהקלת מידת העונש במסגרת המאסר. בענייננו, סטה בית המשפט קמא לקולא לא רק במידת העונש אלא גם באמצעי הענישה שמצא להטיל, בהימנעו מהטלת מאסר בפועל על המערער. בכך חרג ממדיניות הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות.
|
