סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, מר יוסף לפיד, מדרבן וּמאיץ בשופטי בתי המשפט, מתריע, מזהיר, מאיים ואף נוזף בהם.
הוא תובע מהם במפגיע, לפסוק ולהחליט בתיקים הנערמים על שולחנם ומעלים אבק. מטרתו חיובית כמובן - לפתור את בעיית העומס בבתי-המשפט ולמנוע עינויי דין הנגרמים לבעלי הדין, הנאלצים להתענות שנים רבות, בהמתינם לפסיקת בית-המשפט, משום שזהו בלבד עונש כשלעצמו גם לזכאים בדין לעתיד.
אלא, שפתרון הבעייה אינו בידי השופטים. דירבונם יכול רק להזיק במתן החלטות חפוזות, ולא מהם תבוא הישועה המתבקשת. שופטים הם בשר ודם. יש ביניהם מהירי מחשבה וּזריזי עניין ויש יותר איטיים בעבודתם. זה אינו גורע כהוא-זה מחריפות שכלם או משיקול דעתם המקצועי.
בשביל לפתור את הבעייה חייבים לתקוף את המעיין והמקורות מהם מגיע העומס הזה. ובכן, בכל הליך משפטי יש בדרך כלל בעל-דין עושק ומולו בעל-דין עשוק. פוגע נגד נפגע. רק שניהם יודעים אל נכון את מעמדם האמיתי בתחילת התהלי. מיהו המשקר ומיהו הדובר אמת.
בדרך-כלל יש לעושק יתרון כיס והעשוק סובל מחסרון כיס. בדרך-כלל העשוק והנפגע הוא התובע והעושק הפוגע הוא הנתבע. לפיכך, אם הנתבע יפסיד במשפטו הוא למעשה לא הפסיד מאומה ולכן לא אכפת לו להטריד מערכת שלמה. לכל היותר הוא ישלם את שהיה עליו לשלם מלכתחילה באיחור של כמה שנים טובות ובריבית נמוכה. בתוך כך, יש לו סיכוי שהתובע יותש, ויוותר על תביעתו מחמת עלויותיה, ואולי הגנה משפטית טובה שיכול להרשות לעצמו העושק, תחלץ את הרמאי ותעשה עוול נוראי לנפגע-העשוק והצודק.
אשר על כן, הפתרון איפוא הוא בחוק פסיקת הריבית ובתיקונו, על-ידי הגדלה משמעותית של הריבית המשפטית המגוחכת המושתתת על המפסיד, העומדת כיום על 4% ועל הצמדה בגובה 0%.
אם הריבית המשפטית הזאת תעמוד בגובה 25% או 30%, פני הדברים ישתנו לבלי הכר. אם יידע מראש הנתבע-העושק, שבמידה ויפסיד במשפט - יפסיד סכום פי שלושה מן הסכום המקורי שהיה חייב, ועוד ייתכן שיעשיר את התובע-הנפגע והעשוק, שנוא נפשו, עושר רב, הרבה הרבה מן התיקים לא יגיעו כלל למזכירות בתי המשפט.
