המערער, יליד שנת 1950, החל עבודתו במדינה כמורה לערבית בשנת הלימודים תשמ"ח (1987/88). המערער הועסק בקריית החינוך "אורט חצור", שבה חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. חלק ממורי קריית החינוך הם עובדי "אורט" וחלקם עובדי מדינה. המערער נמנה על עובדי המדינה.
המערער פוטר מן השירות במסגרת של הליך של צמצומים שנקט משרד החינוך בשנת הלימודים תשס"ג (2003). בבית הדין האזורי טענה המדינה כי עוד בשנת הלימודים תש"ס (2000) ואף לפני כן, התגלו בעיות בשיטת ההוראה של המערער, אך בית הדין האזורי קבע כי טענה זו לא הוכחה, וכי מי שכיהן באותה שנה כמנהל חטיבת הביניים לא היה מרוצה מעבודתו מ"סיבות עמומות".
החל משנת 2002 החל המערער ללמד במתכונת מצומצמת בת 12 שעות שבועיות. שנה לאחר מכן הוחלט במשרד החינוך על צמצומים – החלטה שהעלתה את הצורך לפטר מורים רבים. משרד החינוך הוציא חוזר ובו הקריטריונים לפיטורי מורים ובין היתר – מורים פרופסיונלים אשר עובדים מספר שעות מצומצם יפוטרו, וכן "מורים שעל פי חוות דעת הגורמים הרלוונטיים במחוז – תרומתם לבית הספר מצומצמת".
על בסיס קריטריונים אלה נדרשו מחוזות המשרד – באמצעות המפקחים – להכין בדחיפות רשימת מורים המיועדים לפיטורים. בהתאם לכך הכינה נורית, המפקחת על בית הספר, רשימה של חמישה מורים המומלצים לפיטורים ובהם המערער. נורית נדרשה לנמק את הכללת המערער ברשימת המועמדים לפיטורים ועשתה זאת במכתב מיום 10.4.03 אל גב' יעל שטיינברג, מנהלת גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של המשרד. במכתב זה נאמר:
- "המורה הנ"ל עובד בבי"ס חט"ב אורט חצור, כמורה לערבית. המורה אינו מסוגל להתמודד עם תלמידים בכיתות מלאות, חסר סבלנות, צועק, פוגע ומעליב תלמידים. שיעוריו משעממים, חסרי מעוף ואינם משיגים את מטרתם. המורה מיושן בדרכי ההוראה שלו ושייך לקבוצת המורים הפרופסיונליים הרבים בבית ספר זה. אי לכך המורה מוצע לפיטורין מנהליים".
על מכתב זה אומר בית הדין האזורי דברים נוקבים אלה:
- "על תוכנו של המכתב האמור אין לומר אלא שהוא שערורייתי. בניגוד למה שאפשר היה להתרשם מאופן שבו נורית דיווחה על אופן ההוראה של התובע, הרי שנורית לא ביקרה בשיעוריו של התובע. נורית, בעדותה, לא הצליחה לתת הסבר מניח את הדעת לבסיס שעליו היא השתיתה את התיאורים של שיעוריו של התובע. נורית העידה כי היא שוחחה עם אליק, שוחחה עם מנהל חטיבת הביניים ושוחחה עם המפקחת לערבית, אך מעדותה לא נראה שגורמים אלה מסרו לה את הפרטים שהיא כללה במכתבה מיום 10.4.03. אדרבא; למרות אותם תיאורים על שיעוריו של התובע, נורית העידה כי היא לחצה על אליק שיחזיר את התובע להוראה....
הרושם הברור שעלה מעדותה של נורית, היה שבשל הלחץ שבו היא היתה נתונה באותו מועד, כאשר הוטל עליה להכין, בתוך שבועיים, רשימות של מיועדים לפיטורים מכל 16 בתי הספר שעליהם היא פיקחה – היה חשוב לה לבסס את הכללת השמות ברשימה, תוך שהיא סמכה על כך שמה שנאמר במכתבי הביסוס – לא יגיע לידיעת המורים עצמם, אלא ישמש כתכתובת פנימית בלבד".
נדמה שאין מקום להוסיף על דברים אלה של בית הדין האזורי והם
מדברים – אם לא "צועקים" – בעד עצמם. על סמך דברים אלה ועל סמך עדותה של נורית בבית הדין האזורי מסכם בית הדין האזורי בנקודה זו לאמור:
- "על סמך האמור לעיל ניתן – לדעתי – לקבוע (וכך אני קובע), כי נורית העדיפה לכתוב מזכר שייראה כמבסס הנמקה של הכללת התובע ברשימת המיועדים לפיטורים, מבלי לדקדק אם אכן התיאורים של שיעורי התובע שהופיעו במזכר אכן נכונים או לא, שכן ממילא אין מדובר בפיטורים פדגוגיים, וממילא – כך סברה נורית – התיאורים לא יגיעו לידיעת התובע".
עם זאת, המידע השגוי התגלגל "ככדור שלג" והמערער ערער לערכאות עליונות יותר – אולם אלו הסתמכו על הדברים הבלתי מבוססים שכתבה נורית:
- "יצחק לא לימד השנה ערבית בשל קשייו הרבים בהתמודדות עם תלמידים. יצחק הוא המורה הפחות טוב להוראת הערבית בביה"ס על שם אברט בחצור. נכון שעברו מפואר אך היום לאור צמצומי השעות והפחתת מספר התלמידים בביה"ס, אין בידי אפשרות להמשיך ולאפשר לו לעבודה במסגרת ביה"ס".
בקשר לכך מציין בית הדין האזורי כי אין חולק שהאמור במכתבה של נורית אינו נכון שכן המערער הועסק בהוראת ערבית גם בשנת הלימודים תשס"ג. עוד ציין בית הדין האזורי כי -
- "האמור במכתב זה גם סותר את האמור במכתבה הקודם של נורית, מיום 10.4.03. הביקורת על עבודתו של התובע, כפי שנאמרה במכתב מיום 30.6.06, מבוססת בדיוק כמו שמבוססת הביקורת על עבודתו במכתב מיום 10.4.03 – כלומר – בלתי מבוססת כלל".
אין צורך לאמר כי תגובת מחוז הצפון להנהלת המשרד בירושלים התבססה על מכתבה זה של נורית ליעל מיום 30.6.03, לאמור:
- "מר רוזנברג, עובד הוראה קבוע, מורה להוראת הערבית ויתקו בהוראה 16 שנים. לאחר שובו משנת שבתון בתשס"ג, לא עסק בהוראת הערבית בשל קשיים שהיו לו בהתמודדות עם תלמידים והוטלו עליו תפקידים שונים כמו הכנת מערכת שיעורים. עקב צמצום בשעות הוראה ובמספר התלמידים בביה"ס אין אפשרות להמשיך את העסקתו במסגרת בה עבד בשנה"ל תשס"ג. לאור זאת ולאור הקצוצים להם נדרש המשרד לקראת שנה"ל תשס"ד, אני מבקש לדחות את ערעורו ולהשאיר את פיטוריו בתוקף מצ"ב חו"ד הפיקוח".
כמובן שעל יסוד כל אלה דחתה שרת החינוך את עררו של המערער (מכתבה מיום 24.8.03) ופיטוריו נכנסו לתוקף. פניותיו של המערער לאישי ציבור שונים בקשר לפיטורים – לא הועילו.
בית הדין האזורי לעבודה, אשר מצא כי ההחלטה הושתתה על אדנים עובדתיים קלוקלים, חייב את המדינה לפצות את המערער בסכום של כ-48,000 ש"ח, בנוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
|
- הערעור נסוב על גובה הפיצוי - המערער מלין על כך שבית הדין האזורי לא פסק לו את מלוא סכום הפיצוי שנתבע בסך של כ-524,000 ש"ח המבוסס על חישוב משכורתו המלאה מיום פיטוריו ועד הגיעו לגיל פרישה. המערער מלין על כך שלא נפסק לזכותו פיצוי נוסף ונפרד על עוגמת נפש בסך 10,000 ש"ח וכן הוא טוען שיש לפסוק לו פדיון ימי מחלה שלא נפסקו על ידי בית הדין האזורי. המערער חוזר על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי ומתבסס, בעיקר, על המימצאים והמסקנות שבפסק הדין של בית הדין. המערער מדגיש את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו, את הוצאתו ממעגל העבודה ואת נסיבותיו האישיות.
- המדינה: ההחלטות בעניינו של המערער היו ענייניות ונעשו בתום לב - המדינה אינה מערערת על פסיקת בית הדין האזורי אך תומכת בתוצאותיה. המדינה עומדת על הצורך בצמצומים שעמד ביסוד ההחלטה לפטר את המערער. המדינה טוענת כי ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המערער היו ענייניות ונעשו בתום לב. המדינה טוענת כי הליך הפיטורים נעשה כדין ותוך מיצוי זכות השימוע. המדינה מציינת כי המערער נמנע מלנקוט הליך המונע את פיטוריו והתמקד בתביעה כספית. לאור זאת, כך טוענת המדינה, אין לפסוק למערער פיצוי על כל תקופת עבודתו הצפויה במדינה עד גיל הפרישה אלא פיצוי שאינו עולה על שנת משכורת אחת, כפי שפסק בית הדין האזורי. כמו כן טוענת המדינה כי אין לפסוק למערער פדיון דמי מחלה מאחר והוא פוטר לפני הגיעו לגיל 55 וזכותו לרכיב זה לא השתכללה.
|
- מדובר בפיטורין שנעשו שלא כדין - הפרשה שבפנינו עגומה ומטרידה. מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות שדבק בהחלטת הפיטורים לא היה נעוץ בעצם הצורך לפטר מורים בשל צמצומים או בנקיטת ההליכים הפורמליים הכרוכים במעשה הפיטורים. אלה ואלה היו לכאורה תקינים או נראים כתקינים כלפי חוץ. אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש"נתפרה" למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הבירוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על ידי הדרגים הממונים במשרד.
- בעוד שאין חולק על הצורך בפיטורין, האופן בו הם בוצעו הינו שערורייתי - איש לא חלק על הצורך בפיטורי צימצום במערכת החינוך במועד הרלבנטי. מדובר ברע הכרחי אשר כל גוף – פרטי או ציבורי – עשוי למצוא עצמו בפניו במציאות של מצוקה תקציבית. איש גם לא חלק על הצורך בקביעת קריטריונים לפיטורים ואלה אמנם נקבעו על ידי הנהלת המשרד על פי פרמטרים שיוויוניים של צורכי המערכת, סדרי עדיפויות ושיקולים מקצועיים. הבעיה היא במכתב פיטורין אשר מייחס למערער דברים חמורים שאינם נסמכים על עובדות. זוהי מציאות עגומה שאי אפשר לקבל אותה. זוהי מציאות שגוף מינהלי ציבורי אסור שייקלע אליה. לא בכדי כינה בית הדין האזורי את מכתב ההמלצה של נורית כ"שערוריתי".
- לא נתקיימה כל בקרה על ההמלצה של נורית לפטר את המערער - "בהמשך, מכתב ההמלצה של נורית שימש בסיס "עובדתי" להחלטות הדרגים הבכירים יותר במשרד. גורמים אלה קיבלו את האמור בו כמשקף נכונה את המציאות. אף שבדרך כלל הגורם הממונה יכול להסתמך על המלצתו של גורם "השטח", לא התקיים במקרה זה כל מנגנון של בקרה על תהליך גיבוש ההמלצה. לא נשמעה דעת המנהל וגרוע מכך – לא הובאו לידיעתו של העובד הפרטים שנכללו במכתב ההמלצה על מנת לאפשר לו להתמודד עימם. לא בכדי נותר קולו הזועק של המערער על העוול שנגרם לו כקול קורא במדבר. יותר מכך, גם בדיוני הוועדה הפריטטית לא הוצגו נימוקי ההמלצה ובהליך הערר בפני השרה דאז הוצגו בפניה פרטים על המערער שלא היו נכונים. אכן, נדמה שאין תיאור מדוייק יותר למה שקרה בעניינו של המערער מאשר "כשל מערכתי". היה כשל בתחילת הדרך, היה כשל בנסיון לחפות על הכשל הראשוני ובעיקר – כשל מערכתי בהעדר מנגנון בקרה מובנה או ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות לשלביו השונים".
- משרד החינוך לא ערך כל בקרה עצמית לאחר האירוע - "זאת ועוד ולא פחות מטריד, נדמה שגם פסק דינו החמור של בית הדין האזורי נותר בבחינת "אות מתה". לא הובא בפנינו כל מידע על "חשבון נפש" שנערך במשרד בעקבות פרשה זו. נדמה שלאיש במשרד לא איכפת ממה קרה ואיך שקרה. בית הדין אומר את דברו ועולם כמנהגו נוהג. דבר זה דרוש תיקון. כולנו בני אדם ואין איש חף משגיאות וטעויות. אך מערכת ציבורית מרכזית וחשובה כמו משרד החינוך חייבת - קודם כל לעצמה - לבדוק את הפרשה לפרטיה ולהפיק לקחים לעתיד לבוא, שאם לא כן יחזרו אותן תקלות על עצמן בעתיד".
- ההחלטות בעניינו של עובד צריכות להיות מושתתות על נתוני אמת ולהיות נתונות לפיקוח ולבקרה - עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם. החלטות שיש לקבל בעניינו של עובד -קשות ומאולצות ככל שיהיו – חייבות להתקבל על בסיס נתוני אמת מבוססים. החלטות חייבות להתקבל תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות של אמת לעובד להתמודד עימן. החלטות של גוף מורכב המטפל באלפי עובדים חייבות להיות מלוות גם במנגנון של פיקוח ובקרה על מנת לגלות חריגות ועיוותים ולעמוד על משמר הפרופורציות. למרבה הצער כל אלה לא התקיימו בעניינו של המערער.
- הפיצוי שפסק ביה"ד האזורי לעבודה למערער – נמוך - "בנסיבות העניין אנו סבורים שהפיצוי שנפסק לערער נמוך ואינו מספק. למערער נגרם עוול חריג בנסיבותיו. המערער נקלע למערכת קפקאית אשר הביאה לפיטוריו שלא כדין בטרם עת. המערער נפגע פגיעה קשה ואין לבוא עימו חשבון על כך שבחר בסעד כספי ולא ביקש לחזור לעבודה. עם זאת, הסעד הכספי שתבע המערער – משכורת עד הגיעו לגיל פרישה - מוגזם. גם תביעתו לפדיון דמי מחלה אינה במקומה שכן לא התקיים בו תנאי הזכאות של גיל 55 ולא הוכח שפיטוריו נועדו למנוע ממנו זכות זו. עם זאת בבואנו לקבוע את שיעור הפיצוי הנכון למערער מצאנו לנכון להביא בכלל שיקולינו גם מרכיב זה בתביעתו".
- השיקולים בקביעת הפיצוי למערער - "מקרה זה הוא מסוג המקרים הקשים המצדיקים פסיקת פיצוי בסכום המשקף שיעור השתכרות במשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למה שנקבע בפסיקתו של בית דין זה לנסיבות קשורת וחריגות. כמו כן אין ספק בעינינו כי יש הצדקה בנסיבות המקרה לפסוק למערער פיצוי על עוגמת נפש בהתאם לתביעתו. בנוסף, ונוכח נסיבותיו הקשור והמיוחדות של המקרה, אף מצאנו מקום להתחשב בעובדה שהמערער פוטר שלא כדין בהיותו בן 53 שנים, בסמוך לפני הגיעו לגיל שבו זכאי היה לפדיון ימי מחלה. בשים לב לכלל השיקולים כאמור הננו פוסקים למערער פיצוי נוסף בסכום של 125,000 ש"ח, נכון להיום. בנוסף על כך תישא המדינה בהוצאות המערער בערעור בסכום של 25,000 ש"ח".
|
למערער יפסקו – בנוסף לסכומים שנפסקו לו בבית הדין האזורי לעבודה, סכום של 125,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח, וכן – לאור דברי הביקורת של ההרכב על התנהלותו של משרד החינוך, יועבר פסק דין זה לידיעת שר החינוך ולידיעת המנהל הכללי של משרד החינוך.
|
|