|
העותרת נכנסה לישראל כמסתננת דרך מצרים וזאת עוד בשנת 2002. בתקופה זו חיו בני הזוג לטענת העותר יחד, בדירת העותר באור יהודה, במשך 5 שנים. בשנת 2007, עזבה המוזמנת את ישראל מיוזמתה, ונסעה למולדתה במולדובה, כדי לסעוד את אמה החולה, עד שהאם נפטרה.
בחלוף שנה ביקש העותר להזמין את העותרת לישראל, ברם, בקשתו סורבה בידי משרד הפנים. בעקבות שימוע שערך משרד הפנים לצדדים, צוין כי ההתרשמות הינה כי בנישואין פיקטיביים עסקינן, וגם ערר שהוגש בידי העותרים על החלטת הסירוב – נדחה.
|
|
לטענת העותר, משרד הפנים נמנע מלשקול מספר שיקולים משמעותיים ביחס לבקשתו. כך, לא נשקלה העובדה כי בני הזוג חיו יחד במשך 5 שנים באותה כתובת, לפני שהמוזמנת חזרה למולדובה. המשיב לא התייחס למכתבים של מכרים ובני משפחה, שחלקם מוכנים להעיד בבית המשפט, ביחס לקשר בין בני הזוג.
העותר טען כי הוא אינו צעיר, ואין לו ילדים. הוא מסכים שיש לבחון את כנות הקשר בינו לבין רעייתו, אולם הוא טוען כי יש לתת הזדמנות לעשות זאת, לאחר שהמוזמנת תגיע לישראל. הוא מוכן להפקיד לצורך כך ערובה, ככול שיידרש. הוא טוען כי אם יסתבר כי הקשר בין בני הזוג אינו כן, ניתן יהיה בכול שלב לבטל את האשרה של המוזמנת.
העותר אף טען כי הן בשימוע שנערך לו והן בזה שנערך לרעייתו נפלו פגמים משמעותיים, ואף על-פי כן היו גרסאותיהם של שני בני הזוג בשימועים שנערכו להם תואמות זו לזו בנושאים המרכזיים ביחס אליהם הם נשאלו. העותר טוען כי יש לו זכות יסוד לחיי משפחה, שתפגע אם החלטת המשיב תעמוד בעינה. הוא טען כי החלטת המשיב היא לא מידתית ובלתי סבירה.
לטענת משרד הפנים אזרח זר שנישא לאזרח ישראלי, אינו זכאי לאזרחות רק מכוחם של הנישואין, אלא עליו להגיש בקשה להתאזרח, בקשה הנתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. כלומר, הנישואין כשלעצמם אינם מקנים אזרחות לבן הזוג הזר. תנאי לאישור בקשה להתאזרחות הוא הנחת תשתית ראייתית לקיומם של מרכז חיים בישראל מזה, וקשר נישואין תקף מזה. במסגרת שיקול דעתו, המשיב קבע נוהל של "תקופת המבחן המדורגת", המשקף את ההקלה שניתנת לבני זוג זרים להתאזרח לעומת אחרים, וכן את התפיסה כי אזרחות ישראלית אינה נקנית רק מכוח הנישואין עצמם.
עוד ציין משרד הפנים, כי הצגת תעודת נישואין בין אזרח זר לאזרח ישראלי, אינה יכולה להוות כרטיס כניסה אוטומטי להליך המדורג, וממילא למדינת ישראל. בדיקה ראשונית של האזרח הזר קודם לכניסה להסדר היא הכרחית, בין היתר כדי שלא ייווצר מצב בו אדם שהפר את חוקי המדינה ימצא בחלופת הנישואין את דרך המלך לכניסה לישראל, ללא שעברו יעמוד לו לרועץ כלל. לטענת משרד הפנים, רק לאחר שאושרה כניסת בן הזוג הזר להליך המדורג, ניתנים לו רשיונות שהייה לתקופה של מספר שנים, במקביל לעריכת בדיקות תקופתיות. לאחר מכן, אם לא מתגלית מניעה, יכול בן הזוג להתאזרח.
לטענת משרד הפנים - במקרה הנדון לא התרשמו הבודקים מכנות הקשר, ויש להם יסוד סביר להניח כי בנישואין פיקטיביים עסקינן.
כך, לעותר ולמוזמנת היו גרסאות סותרות ביחס לנסיבות כניסתה של המוזמנת לישראל בשנת 2002, כאשר העותר לא ידע דבר על נסיבות אלה. המוזמנת טענה כי הם נישאו כחמישה חודשים לאחר שהיא עזבה את ישראל, בעוד שהעותר טען כי הם נישאו שבעה חודשים לאחר מכן. יש הפרש גילאים משמעותי בין בני הזוג – העותרת היא כבת 30 והעותר הוא בן 54.
עוד נטען כי מהשימוע של המוזמנת עולה כי היא דוברת רוסית לא תקנית ומולדובנית, בעוד שהעותר אינו דובר אף אחת משתי השפות הללו. העותר לא ידע פרטים מהותיים על משפחת המוזמנת (כמה אחים יש לה, ואיפה היא גרה לפני שעברה לגור עמו בישראל). המוזמנת לא ידעה את הכתובת בו נטען כי גרה עם העותר.
העותרת הגיעה לשימוע עם גבר, שעורכת השימוע התרשמה כי הוא בן זוגה האמיתי. בעת השימוע נשאלה העותרת מדוע גבר ענה לטלפון בדירתה, והיא נלחצה, והשיבה שאינה זוכרת כי גבר ענה בבית. לאחר שנרגעה טענה כי היה זה אביה, אולם בשימוע נרשם כי הגבר היה "בעל קול צעיר".
המוזמנת טענה כי כאשר העותר מבקר אותה בקישנייב, הם גרים במלון. רק לאחר מכן היא טענה כי הם גרו במלון לפני ששכרה את הדירה. המוזמנת לא זכרה את התאריך בו היא נישאה לעותר. היא סברה כי העותר הוא רק בן 50 למרות שהוא היה בן 53. עוד צוין כי העותר נסע לבקר את המוזמנת רק חמישה חודשים לאחר שהיא יצאה מישראל. מאחר שהמוזמנת הסתננה לישראל בעבר, ישנו חשש ממשי כי היא מבקשת להשתקע בישראל בכול דרך.
באשר למסמכים שצורפו על-ידי העותר, נטען כי אין בהם כדי לבסס את כנות הקשר בין בני הזוג. כך צוין כי באחד המכתבים צוין כי שמה של בת הזוג הוא אנג'לה, בעוד ששם המוזמנת הוא טטיאנה, וכי העותר מכיר אותה משנת 2000 – בעוד שהוא מכיר אותה רק מ-2002. במכתב אחר ציין הכותב כי הוא נסע עם העותר למולדובה לפגוש את המוזמנת, אולם הוא לא צירף כל ראיות המעידות על כך.
|
|
- נישואין כשלעצמם אינם מקנים אוטומטית לאזרח הזר את הזכות להתאזרח בישראל, הכל כפי שנפסק בהלכת סטמקה, וההתאזרחות נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים. לאזרח זר שנישא לישראלי, אין לכן גם זכות אוטומאטית להכנס לישראל לצורך קיומו של ההליך המדורג. האזרח הזר צריך להגיש בקשות מתאימות למשיב לצורך כך, כאשר למשיב מוקנה שיקול דעת האם להיעתר לבקשות אם לאו.
- האם החלטתו של משרד הפנים מידתית? - התכלית של נוהל משרד הפנים במקרה דנן הינה למנוע מזרים שאין להם קשר נישואין אמיתי עם אזרחים ישראלים להכנס ארצה ולהשתקע בה. ה'הליך המדורג' נועד לקיים תכלית זו. כדי לבחון את שאלת המידתיות בהחלטת המשיב, יש להשוות את הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יתאפשר לעותר להזמין את המוזמנת, ובסופו של דבר יסתבר כי בין הצדדים לא קיים קשר נישואין כן – מול הנזק שייגרם לעותר, אם אכן קיים קשר כן בינו לבין המוזמנת, ואף על-פי כן בקשתו להזמינה לארץ – תידחה. יש לבחון גם האם ניתן למנוע או לפחות להקטין את החששות של המשיב מפני השתקעותם של זרים שאין להם קשר נישואין אמיתי עם ישראלים לישראל, באמצעים שפגיעתם באזרחי המדינה – כמו העותר - הם פחותים.
- מתן אישור כניסה למוזמנת להכנס לישראל לצורך התחלת ההליך המדורג עומדת מקיימת באופן מידתי את תכלית הנוהל - העתירה דנן מתייחסת כאמור לבקשה לאשרת כניסה ראשונית למוזמנת. כעולה מתגובת המשיב, ונוהל המשיב ביחס ל"תקופת המבחן המדורגת", כניסה כזו לישראל מקנה לבני הזוג רק אפשרות של כניסה לתהליך, שבמסגרתו ובמהלכו ייבחן הקשר ביניהם. אם ייווכח המשיב בכול שלב במהלך ההליך, כי הקשר בין בני הזוג אינו כן – הוא יוכל בכול עת להורות על גירש המשיבה. לכן, היעתרות לבקשת העותר – אין פירושה בהכרח מתן זכות למוזמנת להיות אזרחית המדינה ולהשתקע בה. הזכות היחידה שמבוקשת במסגרת העתירה, היא זכותו הנטענת של העותר לכך שהמשיב יבחן את כנות הקשר בינו לבין מי שהיא כיום אשתו באופן חוקי, כאשר ההחלטה ביחס לטיב היחסים בין בני הזוג וזכויות המוזמנת כתוצאה מכך – תינתן במהלך בחינה זו ואחריה.
- כאשר עומדת על הפרק כניסה לישראל לצורך הליך מדורג (להבדיל מכניסה לצורך התאזרחות) שיקול הדעת של משרד הפנים צריך להיות מצומצם יותר - ויש לזכור כי הנזק שיגרם למדינה, אם תאושר כניסת המוזמנת לארץ לתקופה קצובה לצורך מבחן אשר בסיומה רשאי משרד הפנים לחזור בו הינו קטן מן הנזק אשר יגרם למדינה לו תנתן למוזמנת אשרת קבע, בהיותה נשואה לעותר. גם אם ישנם 'חורים' רבים בגרסת העותר ולפיו הוא חי עם המוזמנת, 'חורים' ו'סתירות' אלו רלוונטיים בשלב בדיקת בקשת ההתאזרחות, כאשר כל שעומד עתה על הפרק – גם מבחינת העותר עצמו, הוא בקשתו לאפשר לרעייתו להגיע לישראל לצורך תחילת ה'הליך המדורג'.
- 'המעגל השוטה' שניסתה לפתור הלכת סטומקה' - בהלכת סטמקה נפסק כי הגם ששר הפנים ראשי, במסגרת שיקול דעתו, להורות לבן-הזוג הזר לעזוב את ישראל עד יסתיים הבירור, לא תמיד החלטה זו סבירה שכן מקום בו חפץ הזוג להתחיל ב'הליך מדורג' אין זה יעיל לדרוש מבן הזוג הזר לעזוב את הארץ ולמנוע מבני הזוג להציג אורח חיים משותף אשר יקים לבן הזוג זכאות, או אפשרות לזכאות, להשאר בארץ. יחד עם זאת, כך נפסק באותו ענין, אין פירוש הדבר כי לא ייתכנו מקרים בהם יהא משרד הפנים זכאי לדרוש את יציאתו מהארץ של בן הזוג הלא יהודי, עד להשלמת הבירור בדבר כנות קשר הנישואין. כך במקרים בהם בולטת פיקציית הנישואין, על פני הדברים מראיות חזקות המושגות במסגרת ההליך הראשוני, או כאשר מוכח בעליל כי תעודת הנישואין היא מעשה זיוף. במקרים כאלה ניתן להפעיל את האמצעי האמור של גירוש בן הזוג הזר מהארץ, לאחר מתן הזדמנות לבני הזוג להשמיע את דברם. מנגד, אם לא תינתן לבני הזוג האפשרות להוכיח כי קיים ביניהם קשר אמיתי, ההשלכה של החלטה כזו, בהנחה שבני הזוג אכן רוצים לחיות יחד ושהקשר ביניהם הוא כן, היא השלכה קשה מאוד, שפוגעת בזכותו החוקתית של העותר, שהוא אזרח ישראלי, לחיי משפחה. את החשש ולפיו המוזמנת תשאר בישראל שלא כדין, יש להפיג באמצעות דרישה להפקדת עירבון משמעותי. אם יסכים העותר להפקדה של סכום כסף משמעותי, יהיה בכך חיזוק מסוים להנחה לכך כי מדובר בבני זוג שהקשר ביניהם הוא כן.
- האם נישואי בני הזוג פיקטיביים? ומהם הקריטיונים ל'תיוג' נישואין כ'פיקטיביים'? - הן בעניין סטמקה והן במקרה הנדון חושד משרד הפנים כי נישואי בני הזוג פיקטיביים: "מהם נישואין פיקטיביים? אני סבורה כי כאשר לבני זוג יש מטרות שונות של תועלת נלווית כתוצאה מחיי הנישואין, הדבר אינו בהכרח מעיד על כך כי מדובר בנישואין פיקטיביים. המשיב אינו בוחן כליות ולב, ואינו צריך להתיימר להיות כזה. הוא אינו צריך להדרש לשאלת המניעים הגלויים או הנסתרים שבשלהם החליט כל אחד מבני הזוג לחבור לחברו, ולחיות עמו. המניעים של בני הזוג לקשר, הם מעניינם של בני הזוג עצמם, ולא מעניינו של המשיב. אם בני הזוג יתמידו בקשר, ואכן יחיו יחד כבני זוג בישראל לאורך תקופת ההליך המדורג, כפי שהיא תקבע על-ידי המשיב, תהיה המוזמנת זכאית לקבל מעמד בישראל. לטעמי, נישואין צריכים להחשב "אמיתיים" מבחינת המשיב, כאשר בני הזוג מקיימים משק בית משותף, וחיים יחד תוך שיתוף. נישואין הם פיקטיביים כאשר חרף "תעודת הנישואין" אין להם כל תוכן אחר – קרי בני הזוג אינם חיים יחד, אינם מבלים יחד, ואינם מקיימים ביניהם כל קשר אחר. עוד יש להדגיש כי המשיב צריך גם להיזהר ולא ליישם השקפות עולם מוסריות או אחרות ביחס לקשרי נישואין בין בני זוג, כאשר הוא מחליט אם להיעתר לבקשת כניסה לישראל של בן זוג זר הנשוי לישראלי. לכן, למשל, אני סבורה כי עובדת היותו של העותר מבוגר ביותר מ-20 שנה מהמוזמנת, אינה צריכה להלקח בחשבון על-ידי משרד הפנים כאינדיקציה לכנות הקשר. גם בני זוג שאלה הפרשי הגילאים ביניהם, עשויים לקיים משק בית משותף, ולחיות יחד כזוג נשוי – ואם זהו המקרה, זכאי האזרח הישראלי לממש את זכותו לחיי משפחה, ובן הזוג הזר זכאי להכלל בהליך המדורג". גם התרשמותה של בוחנת הנישואין כי לעותרת בן זוג אחר היא התרשמות בלבד, אשר אינה מבוססת.
- במקרה הנדון לא עולה חשש כי המוזמנת תשאר בישראל שלא כדין - הן משום שהמוזמנת הצהירה בראשית הדברים, טרם הגישה בקשה להכנס לארץ, כי הינה נשואה לעותר (ולא לאחר מעצר עקב שהות בלתי חוקית, כפי שמתרחש במקרים רבים), והן משום שהצהירה כי לא תכנס לישראל עד שלא יותר לה לעשות כן.
|
|
העתירה מתקבלת במובן זה שנפסק כי המשיב יתיר את הזמנתה של המוזמנת לישראל, בכפוף לכך שתופקד כתנאי לכניסתה ערבות במזומן בסכום של 60,000 ש"ח. לאחר שתיכנס המוזמנת לישראל, יתחיל המשיב בבחינת הקשר בינה לבין העותר במסגרת ההליך המדורג, ומובן כי הוא יוכל לקבל החלטות במסגרת זו בהתאם לראיות שיעמדו בפניו ועל-פי שיקול דעתו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
|
|
- בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
- בפני השופטת רות רונן
- בשם העותרים – עו"ד אנג'ל ועו"ד אביב
- בשם משרד הפנים – עו"ד עייני
|
|
