בעוד ש
חוק ההתיישנות קובע הסדר כללי של התיישנות, חוקים שונים, כגון חוקים סוציאלים, או חוקים העוסקים במקרקעין, או בדיני עבודה, קובעים תקופות התיישנות שונות: כך לדוגמה ההתיישנות של תביעת חייל משוחרר כנגד
אגף השיקום של משרד הביטחון להכרה בו כנכה צה"ל תחול בתוך 3 שנים מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו, וזאת מכוח סעיף 32(א) ל
חוק הנכים, תגמולים ושיקום, התשי"ט - 1959.
בניגוד לאמור בסעיף 2 ל
חוק ההתיישנות, טענת ההתיישנות אשר מועלית במסגרת
חוק הנכים הינה טענה מהותית, אשר ניתן להעלותה בכל שלב של הדיון (
ענ' (ת"א) 123/85 אברהם קרני נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"ז(3) 260 (1986)), וקצין התגמולים אינו יכול להתנות עליה (
ע"נ 1/91 אמיר אורי נגד קצין התגמולים, לא פורסם). עם זאת, הפסיקה בנושא חלוקה וב
רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649 (2001) נפסק כי קצין התגמולים מושתק מלהעלות את טענת ההתיישנות מקום בו הוא ויתר עליה ודן בתביעתו של התובע תגמולים לגופה, חרף טענת ההתיישנות.
כן נפסק כי בהיות טענת ההתיישנות טענת סף אשר חוסמת זכות מהותית, יש לפרשה בצמצום (
וע' (ראשל"צ) 328/04 דוד דרור נ' קצין התגמולים, פורסם בנבו (2005)), וכי חלה על קצין התגמולים חובה לנמק את דחיית התביעה בטענת התיישנות (
וע' (ת"א) 275/05 טוטקלי גיל נ' משרד הביטחון אגף השיקום, פורסם בנבו (2005)).
לצד הוראות נוקשות לעניין ההתיישנות, קובע חוק הנכים חריגים למוסד ההתיישנות:
- 32א. קצין תגמולים רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לפי סעיף 30, על-אף האמור בסעיף 32(א), אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת וכי נתמלאו תנאים אלה:
(1) הבקשה מתייחסת לנכות שנגרמה על-ידי חבלה רשומה;
(2) ההשהיה בהגשת הבקשה אינה עשויה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירור הבקשה;
(3) ההשהיה לא הביאה, ולא הייתה עשויה להביא, במישרין או בעקיפין, להחמרת הנכות שלגביה מוגשת הבקשה, או להגדלה ניכרת של הנטל שעל אוצר המדינה בתשלום התגמולים או במתן טובת הנאה אחרת עקב החמרת הנכות;
(4) ההשהיה לא תקשה על המדינה לממש את זכויותיה לגבי כל צד שלישי האחראי או עשוי להיות אחראי, במישרין או בעקיפין, לחבלה נושא הבקשה.
בסעיף זה "חבלה רשומה" - חבלה שנרשמה, סמוך ליום האירוע שגרם לה, ברשומות של צבא- הגנה לישראל או ברשומות אחרות המתנהלות על-ידי המדינה או על-ידי מוסד ציבורי שאושר לעניין זה על-ידי שר הביטחון.
התנאים הינם מצטברים (
ע"ש (ב"ש) 30/84 מויאל רבקה נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"ו(2) 382 (1986)). נפסק כי היות ותכלית חוק הנכים הינה להיטיב עם נכי צה"ל ולגמול להם טוב על מסירותם למדינה, אין גבול עליון להתיישנות בהתקיים התנאים שבסעיף 32א לחוק (
ע"א 203/85 בן ארי נגד קצין התגמולים, פ"ד מא (4) 133 (1987). ראה גם
ע"א 685/82 (ר"ע 206/82) רוס נגד קצין התגמולים, פ"ד לז (3) 24 (1983)).
כיצד פירשה הפסיקה את
שיקולי הצדק, אותו תנאי אשר מופיע ברישא של הסעיף?
ב
ע"א (ב"ש) 1031/98 בנימין לוי נגד קצין התגמולים, תק-מח, 98(3), 4643 (1998) נפסק כי על קצין התגמולים לא לנהוג כצד לסכסוך כספי, אלא כנתבע שהוא רשות ציבורית ועל כן חב חובת נאמנות, גם בהיותו "צד לסכסוך", לתובע. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בחיילים ושוטרים אשר סיכנו את גופם ואת חייהם למען המדינה ועל כן אין לנהוג בהם כב'בעל דין רגיל'.
הפסיקה פירשה גם את התנאים המופיעים בסיפא ל-32א לחוק.
ב
ע"א 203/85 בן ארי נגד קצין התגמולים, פ"ד מא (4) 133 (1983) נקבע המבחן לקיומה של "חבלה רשומה" בשלושה: א. רישום המעיד על פגיעה בגוף ; ב. אירוע שגרם לפגיעה זו; ג. סמיכות זמנים בין האירוע שגרם לנכון לבין הרישום.
באשר לתנאי שבסעיף 32א(2) נפסק כי הגשת תביעה בחלוף 15 שנה (
ע"א 203/85 בן ארי נגד קצין התגמולים, פ"ד מא (4) 133 (1987)) או עשרים שנה (
ענ' (חי') 499/04 גרופר נתנאל נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים, פורסם בנבו (2008)) תקשה על בירור העובדות. עם זאת, נפסק כי חרף חלוף הזמן, תיעוד רב אודות נכות המערער יכולה להתגבר על מחסום הזמן (
ע"א (ת"א) 4542/98 קמינסקי חנן נ' משרד הביטחון - אגף השיקום -קצין תגמולים, פורסם בנבו (2003)).
בתנאים שבסעיפים 32א(3) ו- 32א(4) כמעט ולא נדונו בפסיקה.