הממשל האמריקני מנסה להשליט "חוק וסדר" במזרח התיכון, לפי טעמו והבנתו. אך מבחנו האמיתי הוא: האם ישחקו ילדים דוברי עברית בארץ ישראל ב"ריכוז" ובמתכונתו המקורית; כמו אמא שלי כרמלה אליהו, ילידת תל אביב. לפי
אמנון דנקנר ודוד טרטקובר בספרם הנפלא: "איפה היינו ומה עשינו". "ריכוז" היה "משחק הלוח בהא הידיעה שאיתו היינו מעבירים ימים ולילות". המשחק יובא מעבר לים, ראשיתו בפילדלפיה הרחוקה בשם: Monopol. הוא תורגם לעברית ציונית, ורואה אור בארץ ישראל אולי כבר שבעים שנה, בעשרות גרסאות ומהדורות.
בספרם של דנקנר וטרטקובר (בעמודים 182 -183) פרוש תצלום יפהפה של לוח משחק שהודפס לפני 1948. הילדים יכולים לקנות ולמכור בשרשרת האתרים (לפי סדר נתינתם בתצלום): עזה - באר שבע - מטולה - תל חי - צפת - חיפה - צמח - נהלל - עפולה - עין חרוד - בית לחם - ירושלים - חברון - הרצליה - כפר סבא - רעננה. מי שלא נוח לו - יוכל לקרוא את הרשימה מן הסוף להתחלה.
מתחילים מרעננה (יש שם אנשים נחמדים ומשכילים) ומסיימים בעזה (יש שם אנשים נחמדים ומשכילים). במרכז הלוח: שני אזורים רגישים: "הפתעה" ו"פקודה", שני האזורים מסומנים במלבן, מותאמים בגודלם לפיסות הנייר המונחות בערימה, שהפיכתן לפי גורל הקוביות, הזרימה לא מעט חשמל אל ליבותיהם הצעירים של המשחקים. ויש גם אזור ממוקש: הריבוע "רד מצרימה". מי שדורך עליו - לפי הגורל - נאלץ לוותר על תורו או לשלם קנס.
ברק חוסיין אובמה היקר, רצוי שתסייר במשחק הזה ותלמד להכיר אותו; כשם שהטרחת את עצמך לעיין, או לפחות להראות ככזה, בהגדה של פסח אשתקד. שכן, הא בהא תליא. ריכוז הוא משחק של ילדים חופשיים בארץ ישראל. פירמדות ובתי עבדים צרובים אצלנו בתודעה. "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" - היא סיסמא שאין עליה "מונופול", אבל המקור שלה הוא כאן. בין עזה לרעננה.
