אבל גם אם נעמיד לדין אשמים כלשהם, הערבים לא יבואו על סיפוקם. שורשי המשטמה עמוקים ורגש הנקם עימם. הכיוון צריך להיות אחר! ביחסים העכורים בין הערבים לבין היהודים שני הצדדים אשמים באותה מידה. פעם צד זה ופעם הצד השני ושניהם צריכים לפשפש במעשיהם. אפשר ללכת אחורה בתולדותינו ולנסות לחשוף את המקור לסכסוך, לשווא. כבר הגענו עד לכנענים וליבוסים ואני חושש שנפליג עד לימי הדינוזאורים. במקום לבדוק במה כל צד היה אשם בעבר, להאשימו ולתבוע סעדים משפטיים, כדאי אולי לחשוב איך משקמים מכאן והלאה. צריך להנמיך את הלהבות בשלב הראשון. בשני הצדדים. האש חורכת בנו כוויות וככל שמלבים אותה - עוד יהודים ועוד ערבים נשרפים לחינם. צריך להפסיק את הסתת הציבור הערבי אבל גם את הסתת הציבור היהודי. לשים בראש הסולם את כבוד האדם באשר הוא אדם ואת ערך חייו. אין לציבור היהודי מושג איך הוא יתקבל בכבוד מלכים כבר היום (!) ביישובים הערביים, כמו שאין לתושבי יהודה והשומרון "הפלשתינים" מושג איך יתקבלו בברכה בהתנחלויות. הכוונה לשלום היא שקובעת איכות של ביקורים הדדיים כאלה. הברכות "ברוכים הבאים" וּ"ברוכים הנמצאים", "מַרְחַבָּא" ו"אהלן וסהלן" - חייבות לחזור ללקסיקון ההדדי. אני ממליץ לכל יהודי לעשות לו חברים ביישובים הערביים, ולהפך, לפתוח את דלתותינו בפני ערביים הרוצים להתחבר אלינו. כן, לערוך קניות ברוב עם ביישובים הערביים, לשתף עובדים ערביים בחברה הישראלית, לעשות עימם עסקים מניבים, להקים עימם עמותות, ארגונים וקבוצות דיון בכל מיני נושאים המעניינים את שתי האוכלוסיות. להציע לכולם עיסוק שונה ממאבקים ומלחמות. נתחבר, נתכנס יחדיו לדון בסוגיות שברומו של עולם, נכיר משפחות, ילדים, ונלמד לעומק את הטינה המטופשת השולטת כאן ביד רמה. נגזר עלינו לחיות בכפיפה אחת וככל הנראה במדינה אחת.