התובעת היא אזרחית פיליפינית, אשר שהתה בארץ שלא כדין, משנת 2001. בתאריך 26.10.04, נעצרה התובעת על-ידי משטרת ההגירה ונלקחה אל מתקן המשמורת "רנסנס" בנצרת.
|
טענות התובעת - יחס משפיל ומבזה - התובעת אינה מלינה על היחס שקיבלה משלטונות ההגירה, אלא על יחס משפיל ומבזה שקיבלה משלטונות ההגירה. מיד עם תפיסתה, הודיעו לה השוטרים כי תקבל עשר דקות בלבד לאריזת חפציה ובדרכה למתקן המשמורת לא אפשרו לה השוטרים להטיל את מימיה באופן מכובד.
- כליאה שלא כדין - התובעת טוענת כי נכלאה שלא כדין במתקן המשמורת משך שישה ימים, זאת בשל סחבת, רשלנות, סדרי עבודה לקויים והפרת סעיף 13טו(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952 - המורה כי החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין בעניינו של שוהה שלא כדין, תימסר לידיו על אתר. ההחלטה על שחרורה בתנאים מגבילים, נמסרה לבא-כוחה אך ורק בחלוף ארבעה ימים מיום הינתנה, מה שעיכב את שחרורה בשישה ימים נוספים. יצוין, כי יום לפני שחרורה הוצע לתובעת להשתחרר ללא דרכונה. התובעת החליטה להישאר במתקן המשמורת, מאחר שחששה להיתפס ללא דרכון ברשותה.
- טענות משפטיות נוספות - התובעת טוענת להתגבשותן של עוולות כליאת שווא, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, וכמו-כן להפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפגיעה בזכותה לכבוד, לחירות ולאוטונומיה של הפרט. כמו-כן טענה, כי בתקופת מעצרה נגרמו לה עוגמת נפש וסבל נפשי, אשר נמשכו גם לאחר שחרורה. היא העמידה את סכום תביעתה על סך 120 אלף שקלים.
טענת הנתבעים הנתבעים מכירים באחריותם לכליאתה של התובעת, עת הייתה עתידה להשתחרר ממשמורת, וזאת בשל כשל טכני. עם זאת טענו, כי התובעת שוחררה כבר ביום החמישי ואולם משיקוליה שלה, העדיפה להישאר במשמורת, והוסיפו כי ייתכן ששיקולים אלו הונעו על-ידי עצה משפטית אשר קיבלה התובעת. לפיכך טענו, כי עילתה של התובעת מסתכמת בשהייתה במשמורת באופן בלתי חוקי חמישה ימים בלבד ובהסתמך על ס' 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר ומאסר), תשמ"ב-1982, הקובע פיצוי מרבי בשיעור החלק ה-25 של השכר החודשי הממוצע במשק. הפיצוי הראוי והסביר, הוא סך של 1,400 שקל. כמו-כן טענו, כי התובעת קיבלה יחס ראוי והולם מכל הגורמים אשר היו מעורבים במעצרה ובשום אופן לא הושפלה ו/או ניזוקה.
|
- כליאת שווא - כליאת שווא מוגדרת בס' 26 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כהאי לישנא: "...שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, באמצעים פיסיים או על-ידי הופעה כבעל סמכות". לגבי עובדים זרים, הכלל הוא, שיש למנוע פגיעה מיותרת באנשים השוהים ועובדים במדינת ישראל שלא כדין (בג"צ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח', [פורסם בנבו] תק-על 2003(4) 561 (2003)). על-פי ס' 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל, שוהה שלא כדין בישראל יוחזק במשמורת עד יציאתו מישראל, או עד להרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערובה. התובעת הוחזקה במתקן המשמורת משך שמונה ימים, כאשר מספר ימים מתוכם שלא כדין, לאחר שמילאה את תנאי השחרור בערובה, וזאת בעקבות כשלים טכניים. המדיניות היא להורות לרשויות להימנע ככל האפשר ממעצרי שווא, ולמנוע כשלים טכניים כגון אלו אשר התרחשו במקרה דנן.
- הפיצוי המגיע לתובעת - לאור כליאתה שלא כדין, התובעת זכאית לפיצוי בגין הסבל שחוותה כתוצאה מכך. עם זאת, נפסק כי לא נגרם לתובעת סבל ונזק נפשי, מעבר לעוגמת הנפש שנגרמה לה, כתוצאה מהיותה כלואה מאחורי סורג ובריח, שכן במהלך החזקתה במשמורת זכתה התובעת ליחס הולם וראוי. זאת ועוד – לא צורפה כל חוות דעת רפואית להוכיח את נזקה.
- מניין הימים לשהות התובעת במשמורת שלא כדין - נכון אומנם שהוצע לתובעת לעזוב את המתקן ללא דרכונה ביום החמישי, אולם שחרורה של התובעת ללא דרכונה משמעותו ככליאה, מאחר שברור כי התובעת, כשוהה בלתי חוקית במדינת ישראל, אינה יכולה לנוע ללא אמצעי זיהוי. יתרה מכך, עיכוב דרכונה של התובעת במקרה זה נעשה שלא כדין, מאחר שהייתה קיימת לה האפשרות החוקית, להשתחרר ממתקן המשמורת. וראה על דרך ההקבלה, הלכה לעניין עיכוב דרכון של עובד זר בידי מעבידו, פעולה הנתפסת כפסולה מכל וכל, הפוגעת בזכות היסוד לחופש תנועה בישראל והמעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליציקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625 בעמ' 639-640 (2000)).
- הפגיעה בזכות התובעת לכבוד - אהרן ברק, בספרו 'פרשנות במשפט', קבע: "כאשר זכות אדם מוגנת נפגעת, בית המשפט רשאי וחייב לעבד תרופה מתאימה. לשם כך אין צורך בדבר חקיקה מיוחד הקובע תרופה להפרת זכות חוקתית: התרופה טמונה בעצם ההפרה, ובזכותו של הנפגע". (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי - פרשנות חוקתית 705-704 (1994)). הזכות לחופש תנועה נגזרת מערך כבוד האדם: "הערך של כבוד האדם וחירותו מבוסס על האוטונומיה של הרצון האישי, על חופש פיתוח האישיות ועל ההכרה בחופש הבחירה של הפרט. מכאן נגזרת זכותו של הפרט לנוע באופן חופשי בגבולות מדינתו ומחוצה לה". משנשללה חירותה של התובעת על-ידי כליאתה מאחורי סורג ובריח שלא כדין, הופרה זכותה היסודית לחירות ולחופש תנועה.
- האם נפגעה זכותה של התובעת לאוטונומיה אישית? - במקרה דנן, לא נשללה מן התובעת האוטונומיה על גופה ולא נגרם לה נזק פיזי, בגין השארתה במשמורת שלא כדין.
- יחס שלטונות ההגירה אל התובעת - שלטונות ההגירה התייחסו אל התובעת באופן מבזה ומשפיל כאשר לא איפשרו לה להתפנות והיא נאלצה להתפנות מאחורי גלגלי הרכב המסחרי שהוביל אותה, תוך ששוטר נועץ בה עיניים בזמן זה.
- מהו סכום הפיצוי הראוי בגין כליאת שווא? - בהלכת כרמלי נפסק כי "נזק מכליאת שווא אינו טעון הוכחה". המלומדת דפנה ברק ארז ציינה בספרה עוולות חוקתיות (דפנה ברק-ארז, עוולות חוקתיות, 266, 277-276 (1993)) כי:
- "הכוונה היא לנזק, שניתן להניח כי נגרם לאדם שזכויותיו האישיות לא זכו להתחשבות ולהכרה. נזק זה בא לידי ביטוי בפגיעה ברגשותיו של התובע... לפגיעה בזכויות אלה יפים העקרונות האנגליים של פיצויים "כלליים" ו"מוגברים". הפיצוי יתבסס על הערכת מידתה של הפגיעה ברגשותיו של היחיד, על-רקע נסיבות הענין. נוכח מהותה של הפגיעה בזכויות מסוג זה, לא ניתן לצפות להוכחה מדויקת של הנזק כדוגמת ההוכחה שנדרשת בהתייחס לנזקים התוצאתיים-הפיזיים או הכלכליים. הוכחה כזו אינה אפשרית, מאחר שאין אמות מידה לתחושות כלליות ולא-חולניות של עלבון וצער. בתי המשפט יצטרכו להיזקק להערכה שתתבסס על נסיבות העניין וגם על ניסיון החיים של השופטים".
- הפיצוי הראוי לתובעת - לפיכך, במקרה זה יש לפסוק פיצוי המבטא את הנזק שנגרם לתובעת, עקב החזקתה במשמורת, שלילת חירותה וכמו-כן, פיצויים בגין התנהגות שוטרי משטרת ההגירה אל התובעת בדרך אל מתקן המשמורת. התובעת תיארה בפני בית המשפט את סבלה מאז האירוע. יודגש, כי עצם העובדה שהתובעת לא פנתה לרופא, אינה מעידה בהכרח על גודל סבלה ועוגמת הנפש שנגרמו לה. על כן, יש להעמיד את הפיצוי כלפיה בסך 15,000 שקלים.
|
התובעת תפוצה ב-15,000 שקל.
|
- בבית משפט השלום בתל אביב-יפו - בפני השופט אליהו בכר - בשם התובעת: עו"ד ברק אמיר
|
|