X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מושגים
הזכות לכבוד עוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך הוכרה בפסיקה מאז ומתמיד האם מזכות זו נגזרות זכויות נוספות?
▪  ▪  ▪
אוטונומיה אישית
ענבל בר-און
אוטונומיה אישית היא החירות של הפרט לעשות ככל העולה על רוחו בכדי לבטא את אישיותו * משטר ליברלי יבטיח אותה * היא מתפרשת על כל תחומי המשפט...
לרשימה המלאה

למה זה קורה?
ענבל בר-און
בשבועות האחרונים נחשפה כאן השתלשלות חמורה של פרשת האשפוז הכפוי של הנער בן ה-13: חשד לאונס * הכיצד מקרי ההתעללות כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטרים רבים כל כך? האם יש קשר לפגיעה המובנית באשפוז כפוי בריבונות האדם על גופו?
לרשימה המלאה

שוויון במשפט
ענבל בר-און
עיקרון השוויון אינו מעוגן בחוק יסוד, אך הוא מיסודותיה של כל שיטת משטר דמוקרטי * במסגרתו אסורה גם אפליה עקיפה או סמויה * לעיתים הוא מחייב אפליה מתקנת * הכל על שוויון במשפט
לרשימה המלאה

חוק לא חוקתי
ענבל בר-און
במשך 17 השנים שחלפו מאז היחקק חוקי היסוד בוטלו חמישה חיקוקים בלבד, בשל היותם סותרים את חוקי היסוד * האם אלו כל החוקים הלא חוקתיים במדינת ישראל?
לרשימה המלאה

>
>
>
>
>
>
הזכות לכבוד מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שם נכתב כי:
1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
1א. חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
2. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
3. אין פוגעים בקנינו של אדם.
4. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
עם זאת, הזכות לכבוד לא נולדה עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אלא אך ורק עוגנה בחקיקת היסוד, לאחר שהוכרה, פעם אחר פעם, בפסיקה, מטבע היות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית.
כבר בראשית שנותיה של המדינה נפסק כי לשוטר אין סמכות להורות לעציר לנקות את תאו, ובכך לפגוע בכבודו, וזאת בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק (ע"פ 40/58 היועמ"ש נ' זיאד, פ"ד יב 1358). כבר בשנת 1980 קבע השופט ברק (כתוארו אז) בעניין בג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד לד(3) 294 (1980) כי:
  • כל אדם בישראל נהנה מזכות יסוד לשלמות גופנית ולשמירת כבודו כאדם. זכויות אלה כלולות "במגילת הזכויות השיפוטית" - כלשונו של חברי הנכבד, הנשיא לנדוי בבג"צ 112/77 פ"ד ל"א(3), 657 - אשר הוכרה על-ידי בית משפט זה. הזכות לשלמות גופנית וכבוד האדם היא אף זכותו של העציר והאסיר. חומות הכלא אינן מפרידות בין העציר לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי (ראה בג"צ 269/69 פ"ד כ"ג(2), 233 ; בג"צ 881/78 פ"ד ל"ג(1), 139), אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העציר לשלמות גופו ולהגנה בפני פגיעה בכבודו כאדם. החופש נשלל מהעציר. צלם האדם לא נלקח ממנו. ביצוע חוקן בעציר ללא הסכמתו ושלא מטעמים רפואיים, פוגע בשלמותו הגופנית, מחלל את צנעתו, ופוגע בכבודו כאדם. על חדירה שכזו לנבכי גופו של האדם אמר השופט פרנקפורטר (Frankfurter) בפרשת Rochin v. People of California 342 U.S 165; S.Ct 205 כי: "This is conduct that shocks the conscience” (p.209) על כן, כדי ששלטונות בית הסוהר יוכלו לבצע חוקן ללא הסכמתו של העציר, ובכך להצדיק מעשה פלילי ועוולה אזרחית של תקיפה, עליהם להצביע על הוראה חקוקה המאפשרת להם לעשות כן.
כבוד האדם הוא ערך עליון המוכר משכבר הימים לא רק בפסיקה הישראלית, אלא גם ביהדות. בבג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 (1980) סוקר השופט חיים כהן את היחס לערך 'כבוד הבריות' ביהדות:
  • והנה באו חכמים וקבעו כלל גדול זה: "גדול כבוד הבריות, שדוחה לא-תעשה שבתורה" (ברכות י"ט ב', ועוד)... המושג של "כבוד הבריות" לא הוגדר מפורשות, אך מכל המקרים אשר בהם דובר במקורות ניתן להסיק שפגיעה בכבוד זה היא כל מעשה המביא אדם לידי בזיון או בושה או מבוכה. כך ראו פגיעה בכבוד הבריות בנטילת בגדו מעל אדם ברשות הרבים (מנחות ל"ז ב'), או בעיכובו של אדם מלעשות צרכיו (עירובין מ"א ב'). מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים ממנו, מותר להוציאו בשבת משום כבוד הבריות (בלשון הרמב"ם, הלכות שבת כ"ו כ"ג, על-פי שבת צ"ד ב').
על הזכות לכבוד כתבו המחברים קרמניצר, שנור וגנאים (חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר ובועז שנור לשון הרע - הדין המצוי והרצוי (2005) ) כי:
  • הכבוד הינו אחד האינטרסים הבסיסיים והחשויבם לעצם קיומו של הפרט ולהתפתחותו. הוא מאפשר לפרט להגשים את עצמו בחיים החברתיים. הזכות לכבוד, במובן הכבוד האנושי, החברתי והמוסרי, הינה זכות יסוד חוקתית של הפרט ומוגדרת באופן זה במפורש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכבוד אינו רק עיקרון אובייקטיבי המנחה את המחוקק, אלא גם זכות סובייקטיבית של הפרט המעניקה לו את הרשות ואת היכולת לתבוע את קיומה ואת כיבודה. מכוח הדוקרטינה של "התחולה העקיפה של זכויות היסוד במשפט הפרטי" חייב גם הפרט לכבד את הזולת ולא לפגוע בכבודו. הכבוד כזכות סובייקטיבית של הפרט כלפי רשויות השלטון אוסר על רשויות השלטון לפגוע בכבודו של הפרט (התחולה הישירה של זכויות היסוד בין הפרט לבין רשויות השלטון לפי סעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), וכן חייבות רשויות השלטון למנוע פעולה של פרטים הפוגעת שלא כדין בכבודו של הפרט (העיקרון של חובת רשויות השלטון להגן על קיומן של זכויות היסוד ומימושן). על הכבוד האנושי, החברתי והמוסרי נאמר שהם "חשובים לעיתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של האדם מקום מרכזי, הוא "אחת מזכויות היסוד שבמשטרנו המשפטי", ומהווה אבן יסוד וערך חברתי מרכזי בשיטה המשפטית של כל חברה שוחרת חופש. הכבוד כערך חברתי "כולל בחובו בין השאר את האינטרס לכבוד אישי, לגאווה אישית ולהכרה אישית בין בני-אדם. הוא משתרע על יחס הכבוד והערכה כלפי האדם מן הסובבים אותו.
המחברת אורית קמיר, בספרה "שאלה של כבוד", מבחינה בין ארבעה סוגי כבוד:
א. הדרת כבוד (honor), אשר מבטאת כבוד 'גברי', לאומני, אשר מושג בקרבות ובכיבושים, ומאפיינת חברות מסורתיות, שבהן הגברים צריכים להוכיח "גבריות", והנשים צריכות להוכיח "צניעות" ואם צניעותן מחוללת, לא כבודן הוא זה שנפגע אלא כבוד הגבר אליו הן "שייכות".
ב. כבוד סגולי (dignity), אשר מבטא את כבודו של אדם באשר הוא אדם. לשיטתה: "כיוון שהכבוד הסגולי הוא תכונה ערכית, נקבע כי הוא מכיל באופן אינהרנטי זכויות יסוד: לחיים, תזונה נאותה, מחסה, חירות משעבוד, חרדה או כאב לא הכרחיים; זכויות שליטה בגוף ובחירה אם וכיצד לממש נטיות מיניות; זכויות של חופש תנועה, אוטונומיה וחופש ביטוי הנחוצים להגדרה עצמית (בדרגה כלשהי שיש לפרטה); זכויות לחופש מגע עם בני אדם אחרים, לחופש פולחן דתי או הימנעות ממנו, וכיוצא באלו".
ג. כבוד מחיה (respect), מתייחס לשיטתה של קמיר, לתנאים שכל פרט סבור שנחוצים לו לשם מימושו העצמי המירבי הן כאינדיבידואל, והן חכבר בקבוצות ההשתייכות השונות. כבוד מחיה, מחייב, לכן, יחס סבלני ומקבל בין אדם לחברו; הכרה בזולת כמות שהוא; התחשבות בו כפי צרכיו; קבלתו העמוקה, על שונותו ומאפייניו הייחודיים, מתוך חמלה ומיעוט שיפוטיות.
ד. הדרת כבוד (glory), היא כבוד האדם במובנו הדתי של המונח, אשר נובע מנוכחותו של צלם אלוהים באדם.
מן הזכות לכבוד נגזרות שורה ארוכה של זכויות: הזכות לשם טוב, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לאוטונומיה אישית, הזכות לפרטיות והזכות לקיום בכבוד - חלקן מעוגנות בחקיקה הראשית: בהיעדרן של זכויות יסוד רבות ב'חוקה המטריאלית' של מדינת ישראל, תפס בית המשפט העליון את הזכות לכבוד ככזו שממנה נגזרות שאר זכויות היסוד: הזכות לקיום בכבוד, הזכות לשוויון וחופש הביטוי; בכך ניסה בית המשפט העליון להתגבר על היעדרן של זכויות יסוד מסוימות ב'חוקה המטריאלית' (חוקי היסוד).

הזכות לכבוד והזכות לשם טוב

בעא 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989) נפסק כי:
  • כבוד האדם, ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי "לשון הרע הורגת" וכי כל המלבין את פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים", ואפילו סלח האדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים". אין להתפלא, איפוא, כי תפיסתנו הינה כי "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז,א). נאמר במקורותינו כי "לא נחתם גזר-דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד" (רמבם, הלכות דעות, פרק ז' ). גם בתרבות המודרנית הכללית, אשר אנו חלק ממנה, תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי.
הזכות לשם טוב מעוגנת בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 ובכך מבטאת את ההגנה על כבוד האדם הפרושה על פני החקיקה הראשית, בדברי חקיקה שונים ומגוונים.
המחברים גנאים, קרמניצר ושנור מדגישים כי עבירת לשון הרע נועדה להגן על ערך כבוד האדם, אך לא על תחושתו האישית אלא על כבודו בעיני הבריות (עמ' 188-186).

הזכות לכבוד והזכות לשלמות הגוף

מן הזכות לכבוד נגזרת הזכות לשלמות הגוף. בבג"צ 355/79 קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 (1980) נאסר ביצוע חוקן באסירים בניגוד לרצונם, וזאת מפאת כבודם: "ביצוע חוקן בעציר ללא הסכמתו ושלא מטעמים רפואיים, פוגע בשלמותו הגופנית, מחלל את צנעתו, ופוגע בכבודו כאדם". בעפ 10994/08 מדינת ישראל נ' רון תורג'מן (14.5.09) נפסק כי "דברים אלה, שנאמרו בעניינם של אסירים, יפים אף לעניינם של נחקרים וחשודים בעבירה".
הזכות לכבוד, בהקשה של הזכות לשלמות הגוף, הודגשה בפסיקה בהקשרם של פסקי דין שעסקו בעבירות האינוס. בע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302, 347 (1993) נפסק כי "אשה האומרת 'לא' - מבטאת אי הסכמה, ויש לפרש את התיקון הנ"ל לחוק כרצון להשתחרר, לגבי העבירה התדירה והחמורה שבפנינו, מדפוסי מחשבה שנושנו. מי שמבקש להזריק לאחר זריקה החודרת דרך עורו זקוק להסכמה, ודי באמירת 'לא' כדי שהחדירה האמורה תהיה בלתי חוקית. אין הצדקה והגיון בכך, שלצרכי מניעת חדירה לאיבר מינה של אשה תהיה דרושה יותר מאי-הסכמה מילולית". בע"פ 6269/99 אברהם כהן נ' מדינת ישראל, נה (2) 496 (2001) נפסק כי "ערך ההגנה על זכותו של אדם לצנעת גופו עומד גם ברקע האיסור הפלילי על ביצוע מעשה מגונה והוא נושא ממד רב-משקל נוכח הפגיעה הכרוכה בו בזכות יסוד של הנפגע להגנה על גופו ועל כבודו". בע"פ 115/00 אריק (מוריס) טייב נ` מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289 (2000) נפסק כי:
  • פלישה שלא-בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא - משפילה ומדכאת. כואבת היא, כואבת-במאוד. פוגעת היא - פגיעה חדה וכואבת. מעליבה היא - והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני,
    הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד.

הזכות לכבוד ולאוטונומיה אישית

מן הזכות לכבוד נגזרת גם הזכות לאוטונומיה אישית, אשר במידה רבה זהה בתוכנה ובמהותה גם לזכות לשלמות הגוף.
בעא 506/88 יעל שפר נ' מדינת ישראל , מח (1) 087 (1993) נפסק כי "הלכה פסוקה בידינו, מכוח עיקרון החירות האישית של כל הנברא בצלם, כי זכות יסוד היא לאדם שלא ייפגע בגופו על כורחו ושלא בהסכמתו". בבש"פ 92/00 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 240 (200) נפסק כי "אישפוזו הכפוי של אדם אין בו אך שלילת חירות וחופש - זכות-יסוד שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הכיר בה בסעיף 5 בו; יש בו פגיעה בנימים העדינים ביותר בנפשו ובכבודו של אדם, הרחק אל-מעבר להגבלת החירות כשהיא לעצמה...".
בהלכת קסטנבאום נפסק כי:
  • היסוד הדומינאנטי הוא, לדידי, זה הציבורי, המעצב, בין היתר, כללים בעניין יחסה של חברה מתוקנת לתחושות האישיות-רגשיות של הפרט ולכבודו כאדם, ובלבד שאין במימושם פגיעה מהותית בדין או בזכויותיהם של אחרים. בני האנוש הנמנים עם חברה נתונה נקראים לכבד את התחושות האישיות-רגשיות של הפרט ואת כבודו כאדם, וזאת מתוך סובלנות ומתוך הבנה, כי הדגשים הרגשיים האישיים שונים מאדם לאדם וכי בחברה חופשית אין שאיפה לקולקטיביות של אמונות, דעות או רגשות. חברה חופשית ממעטת בהטלת הגבלות על בחירותיו הרצוניות של הפרט ונוהגת בסבלנות, בסובלנות ואף בניסיון להבין את האחר, וזאת גם כאשר המדובר בהליכה בדרכים שאינן נראות בעיני הרוב כמקובלות או כרצויות. כפי שיש לקבל ולכבד זכותה של חברה לטפח תרבותה, לשונה הלאומית, מסורתה ההיסטורית וערכים כיוצא באלה, כך גם צריכה לשרור נכונות לחיות עם פרט זה או אחר בתוך החברה, הבוחר בדרך שאיננה זהה למגמות ולשאיפות של הרוב שבה.
גם סעיף המטרה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998 מקשר בין הזכות לכבוד לבין האוטונומיה האישית, בציינו כי "חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים".

הזכות לכבוד והזכויות הבלתי מנויות

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו היווה פשרה פוליטית, ועל כן זכויות יסוד רבות לא נכללו בו, כגון הזכות לשוויון או חופש הביטוי. הגם שמציעי ויוזמי החוק סברו כי במדינת חוק דמוקרטית, מובן מאליו כי בחוקה המטיריאלית (כך נקראים חוקי היסוד - ה'חוקה לעתיד') ייכללו גם זכויות כגון הזכויות לשווין, חופש הביטוי וזכויות סוציאליות; לחצם של החרדים לא איפשר הכללת זכויות אלו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אולם הפסיקה מצאה דרך להתגבר על חסרונן של 'זכויות יסוד' מסוימות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וקבעה כי זכויות יסוד נוספות, כגון הזכות לשוויון או חופש הביטוי, כמו גם זכויות סוציאליות נגזרות מן הזכות לכבוד.
כך לדוגמה בעניין בג"צ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94, 132 (1995) הציגה השופטת דורנר שלוש גישות למידת נגזרותה של הזכות לשוויון מערך כבוד האדם: על-פי הגישה הראשונה, ערך השוויון נגזר מערך כבוד האדם בכל מקרה ומקרה, על-פי הגישה השנייה, ערך השוויון נגזר מערך כבוד האדם אך ורק כאשר מדובר בפגיעה בשוויון אשר 'פוצעת את כבוד האדם' ומשפילה, ועל-פי הגישה השלישית – לא ניתן לגזור את ערך השוויון מערך כבוד האדם.
באופן דומה, הפסיקה תופסת את חופש הביטוי כנגזרת של כבוד האדם.
בבג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום ולצדק חברתי נ` שר האוצר ואח', תק-על 2005(4) 2605 (2006) התמודד בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ בשאלה האם הזכות לקיום בכבוד נגזרת מן הזכות לכבוד. נפסק שם כי:
  • "...על יסוד גישה זו נשתרשה התפיסה כי כבוד האדם, האסור בפגיעה (סעיף 2 לחוק היסוד) והזכאי להגנה (סעיף 4 לחוק היסוד), אין עניינו אך באיסור הפגיעה בשמו הטוב של האדם (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא [8]) או בשלילת האפשרות לענותו (בג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל [9]). הזכות לכבוד האדם, במובנה המהותי, היא אגד של זכויות ששמירתן נדרשת כדי לקיים את הכבוד. אלה אותן זכויות שבהיעדרן אין ממש בהיות האדם יצור חופשי, באשר ניטל כוחו לפתח את גופו ואת רוחו על-פי רצונו, בתוך החברה שבה הוא חי. זכויות אלה עשויות להיכלל בגדר הזכויות ה"אזרחיות" (או "פוליטיות"), ואף בגדר הזכויות ה"חברתיות" (או "כלכליות"). כך למשל מבין הזכויות האזרחיות ניתן לסבור שהזכות לשוויון נגזרת מן הזכות לכבוד באשר ההפליה שוללת את כבודו של אדם באשר הוא אדם ומעוררת השפלה ונידוי (ראו בג"צ 1113/99 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות [10], בעמ' 187-186; בג"צ 5394/92 הופרט נ' "יד ושם", רשות הזיכרון לשואה ולגבורה [11], בעמ' 362). בה במידה, במגוון ההיבטים האנושיים שעליהם משתרע כבוד האדם נכלל גם ההיבט ה"חברתי", שעניינו רמת הקיום שלה זכאי האדם. אכן, זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לכך שיהיו לו תנאי חיים המאפשרים קיום שבו יממש את חירותו כבן אנוש.
    עם זאת אין "לקרוא" אל תוך הזכות לכבוד יותר ממה שבכוחה לשאת. לא כל הזכויות כולן נלמדות מפירושו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עמדתי על כך באחת הפרשות:
    "פרשנות חוקתית של הזכות לכבוד חייבת לקבוע את מידותיה החוקתיות. אין לצמצמה אך לעינויים ולהשפלה, שכן בכך נחטיא את התכלית המונחת ביסודה; אין להרחיבה באופן שכל זכות אדם תיכלל בה, שכן בכך נייתר את כל זכויות האדם האחרות הקבועות בחוקי היסוד. פרשנותה הראויה של הזכות לכבוד צריכה לנווט עצמה בין שני הקצוות..." (בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש-ממשלת ישראל (להלן – פרשת אדם טבע ודין [12]), בעמ' 518).
    מכאן התפיסה כי בגזירת זכויות שאינן מנויות במפורש בחוקי היסוד בדבר זכויות אדם, אך נכללות בתוך המושג של כבוד האדם, לא ניתן תמיד לתפוס את מלוא ההיקף שהיה לזכויות ה"נגזרות" אילו עמדו לעצמן כזכויות "בעלות שם" (במינוחיו של ה' סומר "הזכויות הבלתי-מנויות – על היקפה של המהפכה החוקתית" [51]). הסקת הזכויות המשתמעות מכבוד האדם נעשית אפוא מזווית הראייה של כבוד האדם, וכדי ההתאמה למושגיות זו. תפיסה זו קובעת את היקפן של הזכויות המשתמעות. זאת, הן לעניין הזכויות האזרחיות המשתמעות (ראו למשל עמדתה של השופטת דורנר בעניין העיגון החלקי של הזכות לשוויון בכבוד האדם: בג"צ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון [13], בעמ' 133-132), וזאת הן לעניין הזכויות החברתיות המשתמעות. אכן, לזכויות החברתיות אין ביטוי מפורש בחוקי היסוד (פרט לקניין). קיימות בעניין הצעות חקיקה שונות, אך אלה טרם הבשילו (ראו למשל הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות). במצב זה אין לומר שחוקי היסוד הקיימים מעניקים הגנה מלאה ושלמה לזכויות החברתיות. חוקי היסוד מגנים על הזכות לכבוד, ובגדרה על היבט הקיום החומרי הנדרש לצורך מימוש הזכות לכבוד. בראייה זו זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לנהוג את חייו הרגילים כבן אנוש בלא שתכריע אותו המצוקה ותביא אותו לכלל מחסור בלתי נסבל. זוהי התפיסה שהזכות לקיום בכבוד היא הזכות כי יובטח לאדם אותו מינימום של אמצעים חומריים שיאפשרו לו להתקיים בחברה שבה הוא חי...ניתן להניח אפוא לענייננו – בלא לקבוע מסמרות בדבר – כי מחובת המדינה על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נגזרת החובה לקיים מערכת שתבטיח "רשת מגן" למעוטי האמצעים בחברה כדי שמצבם החומרי לא יביאם לכלל מחסור קיומי".

הזכות לכבוד וזכויות חברתיות

שורה של פסקי דין הכירו בזכויות חברתיות ככאלו אשר נגזרות מן הזכות לכבוד. כך לדוגמה בעניין של כבודו של חייב בהוצאה לפועל נפסק כי "כבוד האדם הוא ערך יסוד חוקתי בחברתנו. אין מי שיחלוק על כך שיש לשמור על כבודו של אדם גם אם כשל ושקע בחובות, ואין להותירו ללא קורת גג מעל לראשו" (ע"א 3295/94 יל פרמינגר נ' חוה מור, נ (5) 111).
ברעא 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו, נה (3) 360 (2001) נפסק כי:
  • "כבודו של האדם כולל בחובו... הגנה על מינימום הקיום האנושי... אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע..." (ראו גם ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ [17], בעמ' 599; רע"א 5368/01 יהודה נ' עו"ד תשובה, כונס נכסים [18], בעמ' 221; השופטים ריבלין ודורנר בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז [19], בעמ' 943-942, 953).
לעניין הזכות לשכר מינימום כנגזרת מן הזכות לכבוד נפסק כי (בגץ 3512/04 מיכל שזיפי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, נט (4) 70 (2004)):
  • "חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, בא להבטיח קיום אנושי בסיסי לכל אחד מהפרטים בחברה... חוק היסוד כולל את הזכות לכבוד, וזו כוללת את הזכות לקיום אנושי בסיסי, שלא יהיה העובד נתמך סעד. שלילה מאדם אמצעי קיום מינימליים, והכנסה מינימלית בכלל זאת, מחללת את כבודו, כדברי הנביא ישעיה: 'הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם'.

הזכות לכבוד והזכות לשם טוב

בעא 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989) נפסק כי:
  • כבוד האדם, ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר. בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי. מקורותינו מציינים כי "לשון הרע הורגת" וכי כל המלבין את פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים", ואפילו סלח האדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים". אין להתפלא, איפוא, כי תפיסתנו הינה כי "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז,א). נאמר במקורותינו כי "לא נחתם גזר-דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד" (רמבם, הלכות דעות, פרק ז' ). גם בתרבות המודרנית הכללית, אשר אנו חלק ממנה, תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי.
הזכות לשם טוב מעוגנת בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 ובכך מבטאת את ההגנה על כבוד האדם הפרושה על פני החקיקה הראשית, בדברי חקיקה שונים ומגוונים.
המחברים גנאים, קרמניצר ושנור מדגישים כי עבירת לשון הרע נועדה להגן על ערך כבוד האדם, אך לא על תחושתו האישית אלא על כבודו בעיני הבריות (עמ' 188-186).

תאריך:  13/10/2010   |   עודכן:  14/10/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כבוד האדם במשפט
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 

פורום: זכויות אדם
+
שאדון שטיין יחזור לאמריקה
עו"ד שמעון הצדיק  |  19/08/19 18:02
 
- אך כמובן שמותר לסרב ליהודי
הגלשנית  |  19/08/19 21:53
+
הארגון מתימר ליצג את האזרחים ו
הלוי  |  10/12/15 07:02
 
- הארגון לא מתיימר לייצג אזרחים
ליצן חדש  |  18/12/15 06:22
+
בליל של שטויות ל"ת
רונן שלומאי  |  26/11/15 21:17
+
ואצלינו אין כל חדש
צורי  |  2/08/15 14:29
+
ממליץ להתייחס למכרז הכלא הפרטי
מזכיר נשכחות  |  2/08/15 14:03
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
ענבל בר-און
לרשות המנהלית סמכות להכריע בעניינו של האזרח    עליה לנמק את החלטתה בכדי לא להצטייר כשרירותית בעיני האזרח, בכדי לא לפגוע ברגשותיו, ובכדי לאפשר לו לערער על ההחלטה    גם גופים פרטיים (בעלי אופי ציבורי) אינם פטורים מחובה זו
ענבל בר-און
מהו הדין כאשר מעביד מקנה לשני עובדים הטבה, אותה הוא שולל מעשרות עובדות במקום העבודה? עיקרון השוויון מחייב ליתן לעשרות העובדות את אותה ההטבה
ענבל בר-און
בכדי להיפרע בפיצויים בלשון הרע עליך להראות כי הדברים שנאמרו עליך מהווים "לשון הרע"    אולם שאלת מיליון הדולר היא: "בעיני מי?"    בתי המשפט מתחבטים כבר שנים בסוגייה זו
ענבל בר-און
האם ילד נכה זכאי לכך שהרשות המקומית תתאים את מתקניה לנכותו? כן    ואין זה מעשה חסד, אלא זכות חוקית של הנכה    בעייתו של הנכה אינה בעייתו שלו, אלא של החברה כולה
ענבל בר-און
חוק איסור לשון הרע אינו מאפשר לקבוצה שנפגעה מלשון הרע, לתבוע את המפרסם בתביעה אזרחית    רק תלונה פלילית אפשרית    וגם אז, רק בהסכמת היועמ"ש    בפועל, זו אות מתה בחוק
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il