האישור להשפעתה של הרפובליקה האיסלאמית בלבנון

הנשיא האירני מחמוד אחמדינג'אד השלים לאחרונה ביקור של יומיים בלבנון (15-14 באוקטובר 2010). במהלך ביקורו זה נפגש עם בכירי הממשל בלבנון כמו גם עם מנהיגי חיזבאללה. היה זה ביקורו הראשון של נשיא אירני בלבנון מאז 2005. בביקור זה חתמו ממשלות לבנון ואירן על שבעה-עשר הסכמים לשיתוף פעולה המבטאים את חיזוק יחסי השתיים בנושאים מגוונים כמו אנרגיה, מדיניות הגז והדלק, סחר, חקלאות ומיזמים משותפים. למרות שאחמדינג'אד נזהר מאוד בדבריו כאשר תיאר את החלטתו לנסוע ללבנון כהפגנת רצון לחזק את "היחסים הדיפלומטיים הטובים" השוררים בין שתי המדינות, יהיו לביקורו השלכות מדיניות וגיאו-אסטרטגיות הרבה מעבר לשיתוף הפעולה המוסדי בין המדינות. ראשית, נוכחותו של אחמדינג'אד בלבנון נועדה להדגיש את האינטרס המתמשך של אירן במילוי תפקיד מוביל בפוליטיקה הלבנונית הפנימית, בעיקר באמצעות תמיכתה בתנועה השיעית הלבנונית חיזבאללה, אך גם דרך הניסיון להגביר את השפעתה הישירה על לבנון. בהקשר זה, העניק הביקור בדרום לבנון לנשיא הזדמנות לשוב ולהבטיח את תמיכתו בחיזבאללה, ולשבח את "עמידתו" של הארגון מול ישראל ומול שאר "המדינות התוקפניות" לגביהן טען, כי הן מנסות להשתלט על האזור. תמיכתה המלאה של טהרן בחיזבאללה - ציר מרכזי במדיניות החוץ האירנית מאז ייסודו של הארגון - מקבלת משמעות מכריעה הרבה יותר לנוכח העיתוי שנבחר לביקור זה. אחמדינג'אד הגיע ללבנון שבועות מעטים בלבד לפני פרסומם הצפוי של ממצאי בית המשפט המיוחד של האו"ם ללבנון, עליו הוטל לחקור את נסיבות רציחתו של ראש הממשלה לשעבר ראפיק חרירי בחודש פברואר 2005. בחלוף חמש שנות חקירה מתכונן בית המשפט בימים אלה לפרסם את מסקנותיו הראשוניות, אשר יקשרו לכאורה בעלי תפקידים בחיזבאללה, לרבות בכירים בארגון, לרציחתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר. בחודשים האחרונים התחלפו תגובותיו של חיזבאללה להאשמות האלה בין מערכה נזעמת כנגד בית המשפט, לבין דחיקת הממשלה הלבנונית לביטול המנדט שלו ולביטול ממצאיו במחי יד. בנוסף, המעיט המזכיר הכללי של הארגון חסן נסראללה מחשיבותו של כל קשר שייתכן שיעלה בין ארגונו לבין הרצח של ראש הממשלה לשעבר, תוך שהוא מציין כי כל קשר מעין זה יתייחס, לכל היותר, ל"חברים חסרי משמעת" עימם לא שומר ארגונו על קשרים כלשהם. ואולם, ללא קשר למערכה אינטנסיבית זו המנוהלת נגד בית המשפט של האו"ם, עצם קשירת הקשר בין חיזבאללה לרצח חרירי עלולה לשאת השלכות כבדות משקל על הפופולריות והלגיטימיות של הארגון מבית, וקשר מעין זה, שייתכן כי יתגלה, עלול אף להעלות ולהעצים באופן דרסטי את העימות בין חיזבאללה לקואליציית הרוב של ה-14 במרס. התפתחות זו עלולה להוביל לגל חדש של אי-יציבות פנימית, עם פוטנציאל ליצירת משבר פוליטי משתק ולקריסתה של ממשלת האחדות, או אפילו להתפרצות אלימה מחודשת של מעשי איבה בין-עדתיים. בהקשר זה יש לראות את נוכחותו של אחמדינג'אד בלבנון ואת תמיכתו המוצהרת בחיזבאללה, יחד עם הטלת הספק הגלויה שלו בממצאי בית המשפט הבינלאומי, כמסר בעל עוצמה הנשלח לעבר ממשלת ה-14 במרס, שעליה להימנע מלתבוע, ואף לקשור בפומבי, את בן בריתה המקומי של טהרן, בכל הנוגע לרציחתו של ראש הממשלה חרירי. יתרה מכך, ערב הסעודית וסוריה היו שני השחקנים האזוריים המעורבים ביותר עד כה בניסיון למצוא פשרה בסוגיית בית המשפט המיוחד של האומות המאוחדות, והביקור האירני נועד גם כדי לתת יתר משקל לעמדתה של טהרן בסוגייה זו, תוך ביטול כל תיאוריה שטענה עד כה כי השפעתה של אירן בלבנון נמצאת במגמת דעיכה. ארצות הברית פירשה אף היא, ככל הנראה, את ביקורו של הנשיא האירני ואת הערותיו באופן שצוין לעיל, שכן רק ימים מעטים אחרי עזיבתו של אחמדינג'אד היה זה ג'פרי פלטמן, עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון שביקר בביירות, תוך שהוא מדגיש את חשיבותו של בית המשפט של האו"ם וקורא ללבנון לכבד את המנדט ואת הממצאים שלו. מאידך-גיסא, כאשר הוא רואה לנגד עיניו את הגברת השפעתה של אירן בלבנון, חזר אחמדינג'אד על הצעתו לאמן את צבא לבנון ולספק לו אמצעי לחימה, מהלך שזכה לתמיכתו הגלויה של נסראללה. בנאום שנשא בתאריך 9 באוקטובר 2010 ציין נסראללה: "האחים באירן נכונים להשתתף בפרויקטים ובמימון פרויקטים כדי לסייע במהלך ההצטיידות של צבא לבנון... יש לנו מחסור בציוד ובנשק. קיימת, אם כן, אומה המחבבת את לבנון והמצהירה כי היא נכונה לסייע". למרות סירובה של ממשלת לבנון לקבל סיוע צבאי אירני, נראה כי הצעתו של אחמדינג'אד לסייע לצבא לבנון, תוך החלפה בבוא העת של הסיוע הצבאי הזורם אליה מארצות המערב, מהווה דוגמה מוחשית נוספת לכוונתה של טהרן להמשיך ולשמש שחקן מפתח בזירה הפנימית הלבנונית. לא פחות חשוב הוא שהמסר הזה - נכונות הסיוע ללבנון - מחזק את הרעיון לפיו אירן מעוניינת כי ביקור זה יפורש כסימן לכניסתה הממשמשת ובאה של לבנון ל"ציר ההתנגדות", הכולל בעת הזו את אירן ואת סוריה. מבחינת הזירה הלבנונית הפנימית עלול רעיון זה להוות כר נרחב לאי-יציבות ולמחלוקות קיצוניות, כאשר הוא מאומץ בהתלהבות על-ידי כוחות האופוזיציה בהנהגת חיזבאללה, ומאידך-גיסא נדחה בתוקף על-ידי מרביתה של הקואליציה השלטת של ה-14 במרס. חבריה של קואליציה זו פרסמו מכתב ערב הגעתו של אחמדינג'אד ללבנון, בו הם האשימו את אירן בהתערבות מוגזמת בענייניה הפנימיים של לבנון והטילו אשמה במנהיגה של הרפובליקה האיסלאמית, לפיה הוא מבקר בלבנון מתוך גישה של "מפקד עליון המבקר בקו החזית שלו". לסיכום, למרות הנימה הפייסנית והדיפלומטית בה נקט הנשיא האירני במהלך שיחותיו עם חברי הממשלה בלבנון, הצהרותיו וגישתו - כאשר פנה לבן בריתו המקומי, ארגון חיזבאללה - גילו סדר יום שונה, מגוון הרבה פחות. לכן, כאשר הוא ביטא את תמיכתו בחיזבאללה תוך העברת ביקורת על חקירת האו"ם הנמשכת, שאף אחמדינג'אד ללחוץ על הממשלה לפסוח על האופציה של נקיטת צעדים נגד חיזבאללה. על-ידי תמיכתה בחיזבאללה, הבהירה אירן גם את האינטרס המתמשך שלה במילוי תפקיד מרכזי בזירה הלבנונית, לצד תקוותה, כי יעלה בידה להגביר את כוחה ואת השפעתה במדינה ים-תיכונית זו.