הצעת החוק המעניקה מעמד חוקי לוועדות הקבלה ביישובים קהילתיים מעוררת, כצפוי, את זעמו הקדוש של השמאל הישראלי. נציג מובהק שלו, פרופ'
מרדכי קרמניצר, כבר הקדיש לנושא מאמר הזועק:
"הכניסה לערבים אסורה". אומנם הצעת החוק לא מדברת בכלל על ערבים ואף אוסרת על ועדת קבלה לדחות אדם המבקש להיקלט ביישוב קהילתי רק מפני שהוא ערבי, אבל היא מתירה אי-קבלה של מועמד שאינו מתאים חברתית ל"מרקם התרבותי חברתי" של היישוב וזה אמור בדרך-כלל להספיק.
הצעת החוק נולדה על-רקע פסק-דין "קעדאן" ששלל פסילתו של מועמד ערבי ליישוב קהילתי רק מפני שהוא ערבי, ואכן אין צורך להיתמם ולחשוב שמא ההצעה באה למנוע מיהודים חרדים להיקלט ביישוב קהילתי חילוני, או מציבור בעל תרבות מזרחית להיקלט ביישוב שיש בו מרקם תרבותי אשכנזי למהדרין. ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים הן בהחלט סלקטיביות מאוד, לעתים בצורה מקוממת, ולא יעלה על דעתן להתיר למשפחה חרדית להיקלט ביישוב קהילתי חילוני. הזעם הקדוש אינו מופנה לסלקטיביות כשלעצמה, אלא כשהיא מופנית למגזר אחד בלבד - המגזר הערבי.
הצעת החוק כלל לא נועדה לחול על קיבוצים ומושבים מאחר שכלשון בג"צ, ביישובים אלו ניתן בהחלט לשלול קבלת מועמדים שאינם מתאימים למרקם התרבותי בשל "אופיים השיתופי". טוב, הבעיה הזו צפויה להתעורר בקרוב, שכן חלק גדול מהקיבוצים הפכו ליישובים קהילתיים לכל דבר ועניין, ובמושבים רק מיעוט מקיים כיום צורה כלשהי של שיתוף. ישנם קיבוצים שבשם הגנה על המרקם התרבותי אוסרים על חבריהם להקים בית-כנסת לתפילות שישי-שבת, שישרת את אותם החברים המעוניינים בזיקה למסורת.
אלו שמעולם לא מחו על הפליית מגזרים שלמים בחברה היהודית בכל הנוגע לוועדות הקבלה, נזעקים כעת למחות על הפליה אפשרית של המגזר הערבי. הצביעות אפיינה מאז ומעולם את שוחרי זכויות האדם בישראל, היא רק משנה מדי פעם את הנמקותיה. ב-1978 עתר מוחמד בורקאן נגד החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, ודרש שיאפשרו לו לרכוש
דירה ולהתגורר ברובע היהודי שיועד ליהודים בלבד. על דרישתו זו כתב בבג"צ 114/78 השופט שהיה מזוהה יותר מכל עם זכויות אדם בישראל (היה גם נשיא האגודה לזכויות האזרח) חיים כהן:
- "מחומר הראיות המונח לפנינו עולה - והעותר אינו מכחיש - שהוא הצהיר כי לפי דתו אסור לו למכור אדמה ליהודים, בו בזמן שמותר לו למכור אדמה למוסלמים, והוא לא יהיה מוכן להפר מצוות דתו לעניין זה. ממה נפשך: אם מותר לו לעותר להפלות בין מוסלמים לבין יהודים לעניין מכירתם של מקרקעים, והוא אפילו רואה עצמו מצווה להפלות ביניהם, כיצד זה יכול להתרעם על אדם אחר הנוהג כמותו והמפלה בין יהודים לבין מוסלמים לעניין החכרתם של מקרקעים? אתמהה!"
אבל מכיוון שאי-אפשר להצדיק הפרת זכויות אדם על-ידי בית משפט בכך שהעותר המסוים אינו שולל הפרה כזו בתנאים אחרים, מצא השופט חיים כהן את הפירצה במקום אחר:
- "לא שוכנעתי שיש בדרישת המשיבה, כי חוכרי הדירות חייבים להיות אזרחי ישראל ששירתו בצבא, או עולים חדשים, משום הפליה מחמת דת או לאומיות או משום הפליה פסולה אחרת. ראשית, על-פי פשוטו כולל 'אזרח ישראל' גם לא-יהודי, בין אם הוא ישראלי מוסלמי או ישראלי דרוזי או ישראלי נוצרי. הצהרתו של מר בן-זאב לפנינו שהכוונה הייתה ליהודים אזרחי ישראל בלבד, עומדת בניגוד גמור לפשוטו של הכתוב; ואין לו לשופט אלא מה שעיניו רואות בכתובים. ההגבלה לאזרחים יוצאי הצבא בלבד מסתברת משיקולם ביטחוניים פשוטים".
שימו לב לנאמר, בא-כוח החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה, משה בן-זאב, עמד בפני בית המשפט העליון והודה בפה מלא כי אכן החברה אינה מקבלת לא-יהודים. עדותו לא הייתה כנראה מספיק מהימנה בעיני השופט כהן, שהצהיר כי אין לו אלא מה "שעיניו רואות בכתובים" וכלל לא נאמר שחל איסור על קבלת ערבים אלא שמקבלים רק יוצאי צבא.
כל התומכים בהצעת החוק יכולים לאמץ בהתלהבות את הנמקתו הנושנה של השופט חיים כהן, ולומר שאין להם אלא מה שכתוב, ובכתובים לא רק שההצעה אינה שוללת קבלת ערבים אלא נאמר במפורש בס"ק 6 (ג) "ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות".
אני מסרב להשתתף במשחק הצבוע הזה. מדינת ישראל הוקמה כמדינת הלאום היהודי, ועל כן עידוד התיישבות יהודית בחבלי ארץ שונים בפריפריה הוא לעתים אינטרס לאומי עליון, המצדיק הפליה בקבלה ליישובים קטנים, שהוקמו על-מנת לעודד יהודים להתיישב בנגב ובגליל ובשאר אזורי הפריפריה. החוק צריך להתיר הפליה כזו במפורש כחריג המיועד למטרות לאומיות.
אין להסכים עם הצביעות שבהצעה הנוכחית, ואין להירתע מפני צביעותם של שוחרי זכויות האזרח המוכנים לכל הפליה ובלבד שתופנה רק נגד מגזרים בחברה היהודית. יש לקבוע בפשטות, שיישובים קהילתיים יהודיים בסדר גודל מסוים, שהוקמו באזורי עדיפות לאומית, רשאים שלא לקבל לא-יהודים ושניתן לאסור רכישת מקרקעין ביישובים אלו על-ידי לא-יהודים.
