ידיעות אחרונות, יום ו', 12.11.10, תחת הכותרת "הפחד מפני יקיצה", שופך אדון דויד גרוסמן את משנתו על חרם של קומץ שבקומץ (51 איש במספר) יפי-נפש, על העיר אריאל, עיר ואם בישראל.
איני חד-לשון ובוודאי שלא בעל יכולת כתיבה כאדון גרוסמן, ולכן תמהתי מהיכן לוקח גרוסמן את זכות הנבואה, שהרי, כך סברתי לתומי, אינו תינוק ובטח ובטח אינו שוטה. אולי חז"ל שכחו הגדרה נוספת למקרה שכזה? ואז הבנתי שהאדון גרוסמן הוא גם וגם. גם תינוק וגם שוטה. ואסביר בציטוטים מדבריו של הנ"ל:
"...העובדה שאריאל הוקמה בשטח כבוש, ושעצם קיומה יוצר מציאות שעלולה להמיט אסון על מדינה ישראל". גרוסמן רואה למרחוק ומזהיר אותנו כי עצם קיומה של אריאל יביא אסון על מדינת ישראל. ואני שואל את הנביא: למה רק עצם קיומה של אריאל ימיט אסון על מדינת ישראל? אפשר להרחיב ולומר כי עצם קיומנו באזור עוין עלול להמיט, חס וחלילה, אסון על מדינת ישראל.
עוד קובע הנביא גרוסמן:
"גם אם המתנחלים... הם לא יוכלו להשתיק... וגם לא את הסכנה לישראל שיצר ההימור הפוליטי העצום והנמהר שמונח ביסוד רעיון ההתנחלות". ושוב נבואה לעתיד לבוא - רע ומר יהיה לנו בעתיד והכל בגלל ה"התנחלות" אריאל.
"תינוק"
אם כן, מדוע גרוסמן "תינוק"? כי בדיוק כפי שתינוק משתולל כאשר מבוקשו לא ניתן לו, כך גם האדון גרוסמן. העיר אריאל הוקמה בהחלטת ממשלה וכן גם מרבית ההתנחלויות. אדון גרוסמן, כך זה בדמוקרטיה. לך זה לא נראה, ואתה כאותו תינוק משתולל כדי לזכות בקצת תשומת לב.
"שוטה"
ולמה שוטה? אם היית בודק, היית מבין כי אריאל הוקמה על גבעה טרשית שזכתה לכינוי "ג'אבל מאוט" קרי - גבעת המוות. והנה, על גבעת המוות קמו חיים תוססים של ציבור אנשים יקר, ורק שוטה לא יבין את גודל המעמד.
ועוד הערה אחרונה: מותר לאדם להחזיק בדעותיו ואף רצוי לדון ציבורית בכל נושא לגיטימי, אולם חרמות מסוכנות כחרב פיפיות ומקומן אינו בחברה דמוקרטית. להבדיל מאותו קומץ שבקומץ של חבריך, רוב רובו של העם היהודי תומך באריאל וגאה להיות חלק מהגשמת החזון הציוני.
