את
אלי לוי, ראש מועצת להבים, אני מכיר למעלה מעשרים שנים. גם חברותנו הנה בת עשרים שנים. לפני ארבע שנים בדיוק החילותי לעבוד עמו כיועץ תקשורת ודובר. לפני כשנה ויותר החליט לוי, ששימש אז מ"מ יו"ר מרכז השלטון המקומי וכאחראי לקשרי החוץ שם, כי איננו יכול יותר לסבול את התנהלות היו"ר
שלמה בוחבוט, מה שהביא אותו למאבק חסר פשרות שמטרתו "לנקות את האורוות האפלות" של בוחבוט.
כאשר החל לוי במאבקו, היה לו ברור כי הוא ייאלץ לוותר על תפקידו כאחראי על קשרי החוץ במרכז השלטון המקומי. וזה הרבה, כי לוי משמש גם כיו"ר ראשי הרשויות מטעם קדימה במרכז השלטון המקומי, ותפקידו זה כרוך גם בנסיעות לחו"ל, שמטרתן לקשור בריתות ערים תאומות בין ערים בחו"ל לערים בארץ. אבל את לוי כל אלה לא עניינו במיוחד. מבחינתו, מה שמקולקל יש לתקן, ולאלתר וייקוב הדין את ההר.
לאחר שהתפטר מתפקידיו במרכז השלטון המקומי, קיבל לוי פנייה מראש עיריית ב"ש
רוביק דנילוביץ' לשמש יו"ר איגוד כבאות ערים ב"ש והנגב במקומו (של דנילוביץ'). לוי הסכים, אך התנה זאת בהצבעה פה אחד על-ידי המועצה הבוחרת. דנילוביץ הסכים, הייתה הצבעה ולוי נבחר פה אחד.
מיד עם כניסתו לתפקיד, החליט לוי "לעשות סדר" באיגוד, בעיקר בזה של ב"ש. כצעד ראשון הוא החליט על קיצוץ שעות נוספות מפוברקות לעובדים, אח"כ הוא ביטל את אחזקת הרכב לאלו שרק החלו לעבוד באיגוד ולאלה שלא היה להם רכב... ואח"כ הוא אסר על עובדים לכבס את כביסתם האישית-פרטית במכבסה של האיגוד (רק המדים יכובסו במכבסת האיגוד), ועוד.
כמובן שהחלטותיו של לוי קוממו עליו את הכבאים, אבל הוא לא נרתע. אדרבה, לוי סבר אז, כי המתקפה עליו מצד הכבאים מהווה לגיטימציה ועיתוי פנטסטי לפעול לשיפור מצב הכבאות בב"ש בפרט ובנגב בכלל. לוי בדק וגילה כבר לפני כשנה את מה שעם ישראל יודע רק היום: לרשות הכבאים עמדו רכבי כיבוי משנת רפפ"ו, כוח אדם מדולל, מחסור בציוד כגון מטפים, זרנוקים, סולמות. נעליים בלויות, כפפות שאבד עליהן הכלח, אפודים מתפוררים - כל אלה ועוד היו מנת חלקן של תחנות הכיבוי בנגב.
עם המידע המדאיג והמפחיד הזה, פנה לוי לשר הפנים אלי ישי בעשרות מכתבים, חלקם מכתבי איום. השר, כמובן, לא התרגש. השר גם סירב בכל תוקף לפגוש את לוי, כדי לשמוע ולהשמיע. גם כאשר העתקים ממכתביו של לוי, שאני אחראי לכתיבתם, הגיעו גם ללשכת רה"מ נתניהו. אדרבה, במקום להעניק ללוי ציון לשבח החליטו במשרד הפנים להחרים אותו ואף להתעלם ממנו. במשרד הפנים אף סירבו להגיב לטענותיו של לוי, שהובאו בפני התקשורת.
או אז החליט לוי להתפטר מתפקידו. הוא עשה זאת בהרבה כאב וכעס אך גם בקול ענות חלושה.
ביום שלישי, 30.7.2010, התקיים בב"ש כנס תמיכה בנגב בראשות נשיא לשכת המסחר עו"ד אוריאל לין. בכנס נטל חלק גם ראשי רשויות מהנגב. לכל אחד בתורו הוקצתה מכסת זמן לשאת דברים. גם ללוי. לוי החליט כי מתוך החמש דקות שהוענקו לו הוא יקדיש 4 וחצי מתוכן לנושאי הכבאות. להלן כמה משפטים שאמר (רוח הדברים): "אתם, שיושבים כאן באולם, נוהגים לצאת מידי פעם לנופש, לחופש, למנוחה. לפעמים לאילת, לפעמים לים המלח. אתם משתכנים שם במלונות יוקרה. אז דעו לכם, כי אני במקומכם הייתי מתעקש לקבל חדר בקומה ראשונה, אפילו לא שנייה. כי אם תלונו בקומה שנייה וחלילה תפרוץ שריפה, אפילו סולם אחד לרפואה לא יהיה לכם שם. גם לא מטפי כיבוי. חייכם יהיו אז בסכנה גדולה".
יומיים לאחר מכן, ב-2 בדצמבר האחרון, פרצה שריפה בכרמל וכילתה כל נפש, עץ ובית שנקרו בדרכה.
עכשיו, שבועיים אחרי, מגלגל השר ישי את האחריות על כל העולם ואשתו, עושה פוזות של "תתפסו אותי" בזמן שהוא קורא לוועדת חקירה ממלכתית אבל מסייג אותה "באישור מרן הרב
עובדיה יוסף" ועוד בלה, בלה, בלה. זאת במקום להתנצל בפני אלי לוי, שבסך הכול גילה אחריות נדירה.
אינני יודע אם תוקם, בסופו של דבר, ועדת חקירה ממלכתית, אבל אם תוקם חשוב שלוי יוזמן אליה: הוא מצויד ומגובה בעשרות מכתבים שנשלחו למשרד הפנים, והשר ופקידיו עשו מהם "טיירה".
דרוזי של שבת
הרב עובדיה יוסף, כך פורסם בשבוע שעבר ב
מעריב, נשמע אומר כי השריפה בכרמל פרצה בשל חילול שבת מצד הנספים.
נשמע מעניין, לא? שהרי אם כך הם פני הדברים, נשאלת השאלה: מדוע נשרפו גם סוהרים דרוזים? וכי מה להם ולשבת?! מה שבטוח הוא שהגיל אכן עושה את שלו.
דבר אליה בפרחים
לפני למעלה מעשור, כאשר פרצה "פרשת מוניקה לוינסקי", התעקש אז הסנטור קנת סטאר, שמונה לחקור את פרשת עדותו של הנשיא, להביא להדחתו של
ביל קלינטון, על-ידי הקונגרס, בעוון של מסירת עדות שקר ("לא קיימתי חסי מין עם האישה הזו"). בארה"ב הליברלית שקדמה ל
ג'ורג' בוש, סברו רבים וטובים, בעיקר רבות וטובות, כי לא מדובר באירוע שבעטיו יש להביא להדחתו של הנשיא, אלא באירוע המצריך, אולי, ביקור ב"רבנות". רוצה לומר, זה בין ביל להילארי, לא בין ביל לקונגרס.
לפני כשלוש שנים וחצי, כאשר שר המשפטים דאז
חיים רמון נישק לקצינה ההיא, סברו רבים וטובים ביניהם
שולמית אלוני, כי לא מדובר בקייס המחייב הגשת כתב אישום, אלא די בסטירה מצלצלת לפרצוף או בחבטה על הטוסיק של רמון.
והיום? היום יש לנו ד"ר א"א, שלדבריה הוטרדה מינית על-ידי ניצב במשטרה, המתינה כשלוש שנים ורק אז התלוננה על... מנכ"ל המשרד לביטחון פנים,
חגי פלג.
אחללה דחקה, היינו אומרים בשכונה.
למה דחקה? כי כל הסיפור נראה ונשמע הזוי, סוג של זבוב שמישהו, במקרה זה בשיתוף עם מישהי, הפך אותו לפיל אפריקני, שלא לומר מזרח תיכוני.
אבל היום, משהתברר כי מ' לא סוממה ולא נאנסה, ושא', שהיא ד"ר
אורלי אינס קניג, לא נאנסה על-ידי ניצב אורי בר לב, שניצב בר לב לא התחכך בה, לא נגע בה ולא מישש אותה, אלא בסך הכול סייע לה לקום מהדשא ותוך כדי היא חשה כי הוא מבקש לעגוב עליה, רק חשה, מן הראוי לחסל את הפרשה הזו מהר על-ידי הבהרה, לא עימות, שאחריה תבוא ההתנצלות מלווה עם זר פרחים בשל אי הבנה, ולא איזה כתב אישום מטומטם שיגזול הרבה זמן, הרבה כספי ציבור ובסוף יוליד איזה זיכוי מחמת הספק, במקרה הטוב, והרשעה כשלצידה שלושה חודשי עבודות שירות, במקרה היותר טוב. ובא לציון גואל.
