המשיכו, אל תתעייפו!

אך אנושי הוא שכולנו, או רובנו או חלקנו, נתעייף בקרוב, או שכבר התעייפנו. ה"אירועים" אצים להם במהירות מסביבנו, אש וגלים גבוהים, מעשי פשע בצמרת ובתחתית. עוולות שונות ומשונות, חוסר צדק ויחס מקומם בין אדם לחברו, בין השלטון לאזרחים, בין חברות ענק-מתעללות-בצרכן. יושר נראה לנו כתכונה שאבד עליה הכלח, משהו של חנונים. צניעות נראית מגוחכת, משהו ישן, לא רלוונטי. כל אחד, כמו ששר אריק איינשטיין בשירו המקסים - "כל אחד רוצה להיות שחקן, להיות קבלן, להיות מליין, להיות מנהל, להיות מנכ"ל או מפכ"ל או רמטכל". אף אחד כבר לא רוצה להיות בן-אדם. רבים מהישראלים כבר עייפים מלקרוא עיתונים, לראות חדשות, לקרוא מוספי שבת, מאמרי דעות ועייפים גם מלשמוע ויכוחים. מיקי חיימוביץ', מגישת חדשות ותיקה, עם קריירה יפה ומשכורת מעולה, פורשת מעבודת החדשות שהתישה אותה. החדשות שהיא מגישה, לדבריה, קשות מדי, מכאיבות מדי. היא רוצה להיות פחות מעורבת, יותר רגועה, להיות בבית, לשכוח קצת, לבלות עם הילדים בכיף ולקרוא ספרים... על נושאים אחרים. אפשר להבין שהיא פורשת. אבל לאן נפרוש אנחנו?

• השבוע, כאשר ממשיכים לקרוא עיתונים ולראות חדשות, כאשר לא מצליחים להתנתק ולפרוש, כשלא מצליחים למרוח ולטאטא דברים מתחת לשטיח ולהרגיש ש"אין כמו ארצנו" - החיים בהחלט קשים מנשוא. השבוע ראינו, כאמור, את ההחלטה של מיקי חיימוביץ', שהיא סמלית, כי מיקי בהחלט לא דוגמה למי שהחיים הצרו לו, שהבוס התעלם ממנו או שמשכורתו העלובה הפכה את חייו למלחמת קיום, אבל מיקי התעייפה. העייפות הזו והצורך להתרחק, נפשית, מהמציאות - עשויים להשתלט על חיינו.

• השבוע, ראינו את משפחת שליט מתעייפת. האומץ והאמונה, התחושה שהם מעבירים מסר למישהו או למשהו, שקעו לתוך ייאוש עכור. הסב בן ה-87 מתקומם לשווא על זניחת נכדו החייל השבוי. ההורים הולכים ומזדקנים מול עינינו, לא מאמינים יותר בכלום. השבוע שמעתי גם מפי חברתי הטובה, שעמדתה הפוליטית מעבירה אותה על דעתה: "מה את רוצה מביבי, הרי לא בקדנציה שלו חטפו את החייל"... פילוסופיה אכזרית במשפט אחד.

• השבוע, דב הלברטל, חרדי, מרצה למשפט עברי, בעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל, כתב בהארץ את דעתו על דת ומדינה. הלוואי שמישהו היה מקשיב לו, שם במעוזי הקואליציה והתככים: "הפוליטיקה משחיתה את הדת. החיבור בין פוליטיקה ודת הוא מעגל חוזר של פגיעה מוסרית ושנאת אחים. הממסד הדתי משחית את מרקם המדינה והמדינה משחיתה את מרקם הדת, וחוזר חלילה. הפתרון היחיד הבא בחשבון לטובת הדת ולטובת המדינה הוא לאמץ את הסעיף הראשון בחוקה האמריקנית הקובע הפרדת הדת מהמדינה... אין זה מוסרי שהציבור החילוני יממן את האברכים, או את הילודה הברוכה בקרב החרדים. אין דבר מקומם יותר מתופעה של קבלת סכום נדיב מידה של החברה החילונית – ויריקה בפניה. הציבור החרדי בז לערכי הציבור החילוני, עם זאת אין לו היסוסים כלשהם בבואו לדרוש ולקבל מימון"!!!... סוף ציטוט.

• השבוע, שוב מנכ"ל קופת-חולים מאוחדת לא מתפטר ונשאר על כסאו כאילו דבר לא קרה, כאילו אינו אחראי לפשעים פליליים ולגזל מתמשך. בינתיים הוא במשרד ומקבל משכורת כרגיל ולדעתו של מבקר המדינה מוחק עדויות מהתיקים והמחשבים. לא עוזר שמשרד הבריאות "נוזף" בדירקטוריון ה"מאוחדת" - "לפטר את מנכ"ל הקופה שמואל מועלם". מישהו בכלל התפטר במדינת ישראל?

• השבוע, ד"ר אורלי אינס שהתפרסמה כלוחמת פמיניסטית אנטי גברים (מסוימים), נעשתה כל-כך חשובה, שענייני פיטוריה הבלתי חשובים הפכו לכותרות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. ד"ר אורלי לא מעניינת את אף אחד, היא כבר ביצעה את האג'נדה שלה בעניין איש המשטרה אורי בר-לב. רצוי לכולנו שתישכח בתור מישהי שהיא שום דבר!

• השבוע, אישרו את המענקים לאברכים לשנים הבאות, אצל הכבאים אין שום שינוי. כבאים וענייני כבאות לא מופיעים בכלל בתוכנית הכלכלית לשנתיים הקרובות. שום דבר לא השתנה. השריפה כובתה וראש הממשלה קיבל את הקרדיט על הכיבוי. הרבה אנשים נשרפו ונקברו. כבאים ומערך כבאות עכשיו לא חשובים יותר.

אל תתעייפו. המשיכו להילחם על דברים שאתם מאמינים בהם, אחרת אין תקווה.