בזהירות המתבקשת בעת טיפול בנושא רגיש וטעון כל כך כמו השואה, מוטל עלינו חוב היסטורי ומוסרי, לעשות ככל שביכולתנו לבער את נגע האנטישמיות מן העולם ולהאיר את עיני העולם כולו.
אסור לתת במה לאף התבטאות שיש בה בכדי להתיר דמם של יהודים -או כל עם אחר - רק בגלל שהם יהודים. אסור לעבור בשתיקה על כל אירוע של הנפת יד כנגד יהודי בשל היותו יהודי ואסור לאפשר להגלות שוב יהודי מביתו.
לא עוד. זו שבועת העם היהודי לעולם כולו. זו שבועת המדינה היהודית לעם כולו.
לפיכך, בנסיון להתחקות אחר מקורותיה של האנטישמיות הגואה בעולם בתקופה האחרונה, עלינו למצוא מהם מקורותיה הגלויים ומניין שואבת היא את כוחה.
איני מתיימר להיות היסטוריון או חוקר. אני פשוט יהודי. יהודי שנושא בלבו צלקת מדממת ופתוחה מאז מלחמת העולם השניה. יהודי, שכמוך, גם אוזנו רגישה לכל התבטאות כנגד היהודים והיהדות.
לאור זאת, להלן כמה ציטוטים כאובים מימים אחרים, המזכירים לכולנו שמילים יכולות להרוג. או כמו שאמר אמש נשיא המדינה מר משה קצב - במקום שבו שורפים בית כנסת, עוד יידו אבנים על הפרלמנט.
אודות העם היהודי: "מדובר בשבט שהתערבבו בו גנים של עמי הסביבה, בגלל אונס של קוזאקים או התערבבות מרצון. ובכל זאת שמרו על כמה מנהגים, כמה מהם די ברבריים, כמו ברית המילה"
(חתן פרס ישראל, יגאל תומרקין בראיון לעיתון "תל אביב", 13 פברואר 2004).
"אם נהרג למתנחלים ילד או שניים, הם אומרים: 'נעשה ארבעה במקומם והכל יהיה בסדר'" (תומרקין. שם).
על הדתיים: "מבחינתי הם לא יהודים, הם עובדי אלילים" (תומרקין. שם).
"הציירים, המשוררים, כל האמנים יפי הנפש אינם מחנכים. המחנכים האמיתיים הם כהנא, רפול וגנדי. תרומתי האמיתית תהיה אם אקח תת-מקלע במקום עט ועיפרון ואהרוג אותם" (יגאל תומרקין, " חדשות", 28.9.88).
"מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצידו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אדיוט צעקני ועילג... אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם. אם אתה פשטני, מתלהם, נבער ואכזרי - אתה ימני..." (דן תדמור, עיתון ירושלים, 28.5.93).
"אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (זאב שטרנהל, דבר, 15.4.88).
"רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה"ל, והוא התותח הקדוש שעמד על החוף וירה בספינה "אלטלנה"... לאנשים שהיו אז מאחוריו היה השכל להחליט" (מאיר שלו, ידיעות אחרונות יט בחשון תשס"ג).
"היהודים הם דיבוק שנכנס לבשר של הגויים" (א.ב. יהושע מסביר בראיון למעריב בכ"ו באלול תשס"א את המקור לנאציזם ולהתנהגות הערבים).
"הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עופרה מוזס, הם שותים אותו" (דדי צוקר בהרצאה, יום לאחר הירצחה של עופרה מוזס).
(על "גוש אמונים") "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפילה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על-מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף" (עמוס עוז "בשם החיים והשלום", ידיעות אחרונות, 8.6.89).
"אני רואה במתנחלים החמושים חלק מכוחות הכיבוש ובהתנחלויות מבצרים המהווים יעד לגיטימי להתנגדות הפלשתינית, ואני סבור כי חיסול מתנחלים אינו רצח" (ציטוט מחומר כתוב של גדעון ספירו, מעריב 25.1.85).
"אנחנו כיפות סרוגות... חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותינו יום חג המצות הזה בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלשתיניים" (יצחק לאור, "המנון לגוש").
"ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי-כנסת וקציני צה"ל" (בנימין בן אליעזר, דבר, 1.6.89).
"כאן יהיה מרחץ דמים. ותהיה מלחמת אחים, ושנאות שאינן לחינם יתפרצו כגעש אל שדות הפרחים ומרחבי התקוות האבודות..." (שושי נתן, קיבוץ, 4.1.89).
"למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז... כן, לאחוז בנשק" (ישעיהו לייבוביץ', הארץ, 27.9.85).
"אלה לא האחים שלי, הם, לא... ואם יום אחד תהיה מלחמה, והיא תהיה - מלחמת אחים תהיה המלחמה... אבל אם תהיה מלחמה, והיא תהיה, אני ארוץ לשם, אל מעבר לקווים ששנים ארוכות לא חציתי ואדוש בשרם במכות נאמנות להניס אותם, והארץ תשוב ותשקוט. אצא אל הקרב להילחם על ביתי, כדי להילחם פעם אחת, באמת, במלחמה צודקת. יירד הרבה דם, זו תהיה מלחמה ארוכה, אבל אחרונה. מלחמה בהם, באנשים שהחליטו להחריב את הבית שלי. קרב אחרון, כדי שהבנות שלי יוכלו לחיות בשלווה, ואני אוכל להביט בעיניהן ולומר להן שעשיתי כל מה שאפשר כדי להצדיק את אי-קדושת האדמה" (הקיבוץ, 17.8.95).
"תקופה לאומנית פשיסטית שמאפיין אותה פופוליזם ברוטלי... בשם נצח העם ושליחותו האלוהית... כור ההיתוך של לאומנות מיסטית אגרסיבית, שרעיון העם הנבחר במרכזה ושאיפות ההתפשטות הטריטוריאלית מניעות אותה..." (שולמית אלוני על שלטון הליכוד, פוליטיקה, אוקטובר 1987).
"גולדשטיינים ארורים תהיו!
ביום ראשון השבוע הגיחו הכהניסטים ממחילותיהם האפלות והרעילו את אוויר העיר בנשימתם המצחינה... ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה, שניסו לתרגם כל טיפת דם וכל איבר פגוע לרווח פוליטי בזוי. התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. מאות אלפי אנשים מוכנים להילחם בפשיזם הישראלי עד חרמה, ופרס הזניח את טיפוחם אחרי רצח רבין" (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96).
"הדתיים מכניסים פוליטיזציה לצבא. הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים (האלוף במיל. שלמה גזית, ידיעות אחרונות י' אדר תשנ"ח עמ' 12 8.3.98).
"צריך להיכנס למאה שערים עם זחלמים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם" (אורנן יקותיאלי חבר מועצת עירית ירושלים, "ערב חדש" 22.12.85).
"בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית" (יצחק רבין. "פנקס שירות". עמ' 550).
"אם החילוניים רוצים להמשיך לחיות פה אין להם ברירה אלא לפתוח באינתיפאדה. כן אני מוכן לזרוק את האבן הראשונה" (יהונתן גפן, למי צלצלו הפעמונים, מעריב 8.5.98).
במוסף מעריב (30.4.93) התפרסם ראיון של בילי מוסקונה לרמן עם עו"ד לאה צמל שבסופו מובא דו השיח:
צמל: גדלתי על השואה...
מוסקונה: תגידי לפחות שאת נגד פגיעה בחיי אדם.
צמל: זה לא יהיה נכון כי אני בעד פגיעה במתנחלים.
"החרדים נתפסים כגוף שחור חסר פנים המשריץ ילדים ומבקש להשתלט על המדינה. עלוקות, רודפי בצע, משונים ונלעגים בבגדיהם ובמנהגיהם, גלותיים. ארסנל הביטויים כלפיהם, זה הנקוט בערבי שבת חילוניים, נשמע לפעמים כאילו הועתק ישירות מהדר-שטרימר, שלא לדבר על האופן שבו מציירים אותם לפעמים בקריקטורות. הבטן מתהפכת...
"לא כמה נהרגו צריך לחשב אלא כמה עוד נשארו מהם", אמר לי אחרי הפיגוע בירושלים איש אחד, מוסרי וחכם בדרך כלל. אני מודעת לבעייתיות של כתיבתו שחור על גבי לבן של משפט כזה שנאמר בבדיחות הדעת בשיחת סלון, שם נהוג לחגוג בחופשיות עם משפטי הלא-פוליטיקלי-קורקט. אבל, אחיי החילונים, בואו נהיה כנים עם עצמנו ונודה שזה משפט לא נדיר, לא חריג, והוא עובר לידנו בלי שאוזנינו יצלצלו בכאב" (שלי יחימוביץ' במאמר נגד האנטישמיות החדשה בישראל, פורסם ב "גלובס". צוטט באתר "שופר ניוז").
"חוזר בתשובה האומר שמצא את האור ולראשונה בחייו חש שמחה, הולך שולל אחרי רשעים... גם מצטרפים רבים לתנועה הנאצית, הרגישו התרוממות רוח ושמחה" ("דע את אוייבך, או: גבולות הפלוראליזם", מתוך "תזה", בטאון הסטודנטים אוניברסיטת תל- אביב בעריכת ליאור וייץ מחודש מאי, מצוטט במעריב 3.5.00).
עו"ד יורם ניצן משכונת קטמון ירושלים הגיש תביעה נגד שכנו ד"ר מיכאל קוז'ינסקי וביקש שבית המשפט יאסור עליו להדליק נרות חנוכה בחדר המדרגות. הנימוק "הנרות מפיצים עשן המסכן את בריאות הדיירים ועלולים לגרום להתלקחות. סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים יואל צור הוציא צו ביניים האוסר להדליק נרות חנוכה עד מועד הדיון שעתיים לפני הדלקת נר חמישי של חנוכה. ( מקור ראשון 14.12.2001). הערה: בסופו של דבר השופט הטיל על התובע את הוצאות המשפט והתיר להדליק נרות.
בקיצור, עצוב מאוד לגלות: מולדת האנטישמיות - זה לא רחוק. זה כאן.
(המקורות באדיבות אוניברסיטת בר-אילן
www.cs.biu.ac.il/~ehrlich/HISTORY/citations.doc)
