הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה. יוזמות חקיקה שונות מאיימות לפגוע במהותה של ישראל כדמוקרטיה. הצעות החקיקה נמצאות בשלבי אישור שונים בכנסת, חלקן עומדות ממש בפני אישור המליאה הסופי.
קצרה היריעה מלפרט את כל ההצעות הללו, אך ננסה לאפיין מספר קבוצות של הצעות אלה, ולעמוד על הסכנה הגלומה בהן. לשכת עורכי הדין והעומד בראשה הביעו עמדה נגד מספר הצעות חוק. חשוב שהלשכה תמשיך להשמיע את קולה במאבק נגד הצעות אלה, שהוא מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית.
אשכול ראשון של הצעות חקיקה הוא חוקי ה"נאמנות". חוקים אלה דורשים מאזרחים להישבע אמונים למדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" - בין אם בעת התאזרחותם, בעת השבעתם לחברי כנסת או לחברי רשות מקומית או לעובדי מדינה, ואפילו כתנאי למתן תמיכה לסרט קולנוע. אופייה היהודי של ישראל אינו זקוק להצעות אלה; וברור גם שהצהרת נאמנות אינה אמצעי יעיל ליצירת נאמנות.
ההצעות האלה מכוונות להתריס כנגד אזרחי ישראל הערבים ולגרום להם להרגיש זרים בארצם. ההצעות מטילות צל של חוסר נאמנות על אזרחי המדינה הערבים, אשר רואים בביטוי "מדינה יהודית" שם קוד להצדקת קיפוחו של המיעוט הערבי והפלייתו השיטתית לרעה.
הצעת חוק נוספת המכוונת לפגיעה באזרחי ישראל הערבים היא הצעת "חוק ועדות הקבלה", שמטרתה שמירה על ישובים בנגב ובגליל נקיים ממי שאינם ציונים, קרי מערבים. תוצאה נוספת שלה היא פגיעה בכל מי שאינם נחשבים "מיוחסים" - עולים חדשים, מזרחיים, בעלי מוגבלויות ואחרים. הצעה זו פוגעת פגיעה אנושה בכבוד האדם, תוך שהיא "מגדרת" את קהילת הרוב ומשאירה את המיעוטים מחוץ לגדר.
אשכול הצעות חוק אחר, נועד לפגוע ב
חופש הביטוי, המחאה, והביקורת. בין השאר, ניתן למנות את התיקון לחוק העמותות המבקש להגביל ולפרק עמותות אשר מעורבות במסירת מידע
לגורמים זרים שעלול להביא לתביעות בחו"ל בגין
פשעי מלחמה.
יש להדגיש שההצעה חלה על מידע אמיתי ומבוסס. בהצעה זו, הפגיעה בחופש ההתאגדות ובחופש הביטוי חמורה במיוחד, מפני שהיא מבקשת למנוע פעולות חוקיות כשלעצמן, אשר לפחות באופן פוטנציאלי מקדמות הן את זכות הציבור לדעת והן את אכיפת המשפט הבינלאומי שישראל מחויבת לו.
הצעת חוק נוספת, הפוגעת קשות בחופש הביטוי היא ההצעה לאסור הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. גם מי שמאמינים - כמונו - אמונה שלימה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, חייבים להאבק על זכותם על הכופרים בכך להשמיע את קולם.
המקום להאבק בהשקפה זו הוא בשיח הציבורי ולא באמצעות סתימת פיות של מיעוט. סתימת פיות בהקשר הזה אינה מחזקת את מהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא מבטאת חולשה בלתי מוצדקת וחותרת תחת מחויבותה של ישראל לחופש הביטוי. אשכול הצעות נוסף מכוון, בעיקר, לפגוע בסמכויות בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת.
חלקן מבקשות לשלול את סמכות בית המשפט לבקר את חקיקת הכנסת בתחומים שונים, כמו אזרחות, עניינים ביטחוניים או עניינים שיש להם השלכות תקציביות משמעותיות. הצעה נוספת שמטרתה פגיעה בסמכות בג"צ היא הצעה להקמת בית משפט לחוקה, שהוא יהיה המוסמך לבחון שאלות חוקתיות. הרכב בית משפט זה יהיה פוליטי, והוא יכלול גם אנשי דת.
הבעיה העיקרית בשורת הצעות זו היא החלשתו של הגוף שנשאר כמגן האחרון של זכויות האדם בישראל - בית המשפט. בישראל בה קיים מיעוט קבוע שהוא נטול כוח פוליטי ממשי, בית המשפט הוא מחסום חיוני בפני עריצות הרוב. פגיעה בסמכות בית המשפט לבקר ביקורת חוקתית את חקיקת הכנסת תמנע את הסיכוי לעמוד בפרץ ולהגן על הדמוקרטיה מפני חוקים אנטי דמוקרטיים מן הסוג שתואר.
חשוב להכיר בכך שההצעות הנ"ל אינן בבחינת קוריוז, וחלקן עלול לעבור, בעיקר בשל אדישות או חוסר מוכנות לנקוט עמדה מצד חלק מחברי הכנסת. אם אכן יעבור חלק נכבד מהצעות אלה,
עלולה הדמוקרטיה הישראלית להשאר כקליפה ריקה של דמוקרטיה פורמלית. כאשר אנו מתבשרים שבמצרים יש אפשרות לקיום בחירות חופשיות, אין אנו מוכנים, באופן אוטומטי, מלראות בקיום הבחירות ערובה לדמוקרטיה. עיקרון שלטון הרוב איננו מבטיח דמוקרטיה במובנה המהותי.
דווקא השמירה על זכויות האדם וזכויות המיעוט מפני עריצות הרוב, היא שהופכת את הדמוקרטיה לשיטה משטרית ראויה. שחיקתה של הדמוקרטיה תפגע בנכס אסטרטגי של ישראל ותשרת את אויביה במאבק הקריטי המתנהל בעולם על דמותה של ישראל ומעמדה. המצב הנוכחי, של סכנה ברורה ומיידית, קורא לשילוב ידיים בין כל מי ששמירה על הדמוקרטיה הישראלית יקר ללבו. ללשכת עורכי הדין בישראל, בשנת היובל להקמתה, תפקיד חשוב במאבק לשמירה על אופייה הדמוקרטי של מדינת הלאום היהודית.
