נאומיו האחרונים של גולדסטון כללו גם תשומת לב גדולה יותר להתקפות הטרור הפלשתיניות נגד ישראל, אשר לרוב הוזנחו בדוחות האו"ם על המלחמה בעזה. לדוגמה, כאשר זכה בפרס מטעם הקבוצה היהודית-אמריקנית הקיצונית הידועה בשם 'תיקון' על תפקידו בחיבור הדוח שהאשים את ישראל ב
פשעי מלחמה, נאומו של גולדסטון התעלם מנושאים אלו ובמקום זאת גינה את הרצח באיתמר ואת התקפות הרקטות של חמאס.
גם מאמר הדעה שלו הרחיב נושאים אלו: "לכל הפחות קיוויתי שלאור הממצאים הברורים, שלפיהם חברי הארגון ביצעו פשעי מלחמה רציניים, חמאס יפסיק את התקפותיו. למרבה הצער, לא כך היה. מאות רקטות ופצצות מרגמה נורו לעבר מטרות אזרחיות בדרום ישראל... לבסוף, ייתכן שהבקשה מחמאס לחקור את עצמו הייתה מיזם מוטעה. בנוסף, מועצת זכויות האדם צריכה לגנות את הטבח קר-הדם והבלתי נסלח של זוג ישראלי צעיר ושלושה מילדיהם הקטנים במיטותיהם, שהתרחש לאחרונה".
באופן אירוני, המהפך של גולדסטון זכה לתמיכה בתוך האו"ם, בוועדה אחרת של מועצת זכויות האדם, "ועדת המעקב של גולדסטון", שבראשה עמדה השופטת הניו-יורקית מארי מקגואן דיוויס ומטרתה הייתה לעקוב אחר הציות להמלצות דוח גולדסטון. דוח הוועדה, שפורסם במארס, ימים מועטים לפני מאמרו של גולדסטון, גילה כי "ישראל הקדישה משאבים משמעותיים על-מנת לחקור למעלה מ-400 האשמות של התנהגות מבצעית לא הולמת בעזה", בעוד "חמאס לא ביצע שום חקירה בנוגע לירי הרקטות ולהתקפות המרגמות לעבר ישראל". בזמן שההבחנה המוסרית הבסיסית בין ישראל לחמאס הפכה לבלתי אפשרית להכחשה, אפילו בתוך המעגלים של מועצת זכויות האדם, "חזרתו בתשובה" של גולדסטון הפכה לנסבלת יותר.
יש כמה השלכות למהפך של גולדסטון, ולא רק בתחום הדיפלומטי, אולם חשוב גם לציין את ההתפתחות בממד ה"עוצמה הרכה" של הסכסוך הערבי-ישראלי. כפי שכבר צוין, קבוצות שדולה פוליטיות שיחקו תפקיד מרכזי בגיבוש ההאשמות המופיעות בדוח גולדסטון, ולאחר מכן בקידום מסקנותיו המוטות.
כעת, באופן מכריע, מאמרו של גולדסטון חשף את האידיאולוגיה ואת הניצול הלא-מוסרי של זכויות האדם בקמפיינים של הארגונים הלא-ממשלתיים. האם גם הארגונים ימשכו את ידיהם מדוחותיהם בנוגע למלחמה בעזה? האם הם יכלכלו בזהירות יתרה את הצהרותיהם בעתיד בקשר לסכסוך? והאם התקשורת תמשיך לחזור בעיוורון על טענות הארגונים הלא-ממשלתיים ללא אימות עצמאי?
תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל, שלא התחיל בדוח גולדסטון וגם לא ייפסק לאחר מאמרו, הוא סוגיה עיקרית שעמה יש להתמודד בימים אלו. יש לקוות שהכרזתו של גולדסטון תגרום ללחץ מתמשך על ארגונים רבים להודות שהאשמותיהם נגד ישראל היו בלתי מבוססות, תשיב את מאזן הכוחות במלחמה זו, ותחזיר את העיסוק במוסר ובזכויות האדם האוניברסליות אל מחוץ להקשר הפוליטי של הסכסוך הערבי-ישראלי.
