החלטת הפרקליטות לסגור את התיק נגד ניצב
אורי בר-לב לא הייתה צריכה להפתיע. מיד עם התפוצצות הפרשה היה ברור שיש משהו תמוה בהתנהלות המשפטית. תוך זמן קצר נודע לרוב העיתונאים שמה שעמד לנגד עיניה של הגברת
אורלי אינס לא היה עצירת מטריד מיני, אלא עצירת מינויו של אורי בר-לב למפכ"ל. גם המניע של אינס היה ידוע לתקשורת - היא הייתה המאהבת של מועמד אחר, אהרון פרנקו. אינס ידעה שכאשר האשימה את ניצב בר-לב בהטרדה מינית, היא "התנהלה בחסכנות עם האמת"...
באותו לילה לגמו חלק ממשתתפי המסיבה, כולל אורלי אינס ואורי בר-לב, לגימות יתר של אלכוהול. הבלמים קצת השתחררו, עד שהניצב והיועצת "התלבלבו". שניהם הבינו שאו-טו-טו הם מסיימים את הערב במיטה, ו"תפסו את עצמם" בדקה התשעים. השתייה הייתה בהסכמה, ה"התלבלבות" הייתה בהסכמה, וגם הנסיגה הייתה בהסכמה. האנשים היחידים שאולי נפגעו הם בני הזוג של בר-לב ואינס. לא הייתה עילה מוסרית למניעת מינויו של בר-לב למפכ"ל המשטרה.
אז מה היה כאן? אשת קריירה דעתנית, עצמאית ומושכת, נסחפה עם ניצב שנחשב למנהיג כריזמטי עם יכולות מקצועיות וניהוליות מוכחות. אשת הקריירה לא חשבה שיש סיבה להתלונן על אשר אירע באותו ערב, עד שהנסיבות התגלגלו לכך שאותו ניצב הועדף על פני מועמד אחר שעימו ניהלה האישה מערכת יחסים, במרוץ ללשכת המפכ"ל. אז נזכרה היועצת באירועי אותו ערב, פתאום הגיעה למסקנה שהייתה בהם הטרדה מינית, והגישה תלונה. הלובי הפמיניסטי נכנס לתמונה, והפך את בר-לב לעבריין מין.
התקשורת ידעה שלא היה כאן מעשה אמיץ של אישה שהעזה להתייצב נגד הגבר שהטריד אותה, אלא מניפולציה נבזית שמטרתה רדיפת בר-לב וסיכול מועמדותו. כדי לסכל את מועמדותו של בר-לב כל האמצעים הוכשרו, כולל הגשת תלונה מפוקפקת. הלובי הפמיניסטי התייצב לימין הקורבן מבלי לברר אם העובדות הצדיקו תמיכה גורפת. הלובי הפמיניסטי הוא אחת השדולות החזקות והדורסניות בחיינו הציבוריים. ברגע שהלובי צועק הטרדה מינית, מעדיפה התקשורת - רודפת התקינות הפוליטית - לעמוד דום ולהתקרנף. גם כאשר היא יודעת את האמת, היא מעדיפה להעלים אותה, תוך מעילה בתפקידה.
את העוול שנעשה לאורי בר-לב בגזילת המפכ"לות - אי-אפשר לתקן. מה שעדיין אפשר - זה לחשוף את פרצופה האמיתי של הפרשה, ולמנוע מאהרון פרנקו, אחד המעורבים העיקריים, להתמנות לראש השב"ס. כל מי שהיה שותף לקומבינה אינו ראוי להתמנות אפילו ללוכד הכלבים העירוני.
זה לא המקרה היחידי שבו מתייצבת השדולה הפמיניסטית לגופו של אדם, במקום לגופו של עניין. פרשת רמון הייתה חציית הרמזור בצהוב. פרשת אורלי אינס היא נסיעה דורסנית באור אדום. בפרשה זאת השדולה הפמיניסטית חתכה פינות אתיות בפראות.
כולנו מכירים את סיפור ה"זאב, זאב". נכונותה של השדולה הנשית לצעוק "הטרדה מינית" מבלי לוודא שבאמת מדובר בהטרדה מינית - היא חוסר אחריות משווע. אם השדולה תמשיך להתנהג כך - כאשר נשים שבאמת ייפלו קורבן לגבר שינסה לצוד אותן תצעקנה "זאב", יזכור הציבור את כל הפעמים שבהן הלובי צעק סתם, ופשוט לא יאמינו להן.
אם שדולת הנשים רוצה באמת להגן על נשים מפני הטרדה, היא חייבת לשמור על אמון הציבור. הדרך שבה התנהגה בפרשות רמון ואינס איננה הדרך לשמירת אמון זה.
