X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מאמרים
אני יודע שיש לגללי התרבות מעריצים רבים. אם יהיה ביניהם מי שיביע שאט-נפש מרשימתי, בטרם "יהרוג את עצמו" בגין זכותי לכתוב דברים מרגיזים, אראה ב"התאבדותו" תרומה עצומה להפצת הערך הדמוקרטי של חופש הביטוי...
▪  ▪  ▪
אורי ליפשיץ ז''ל [צילום: מן הטלוויזיה]
נתן זך [צילום: יוני המנחם]

יהונתן גפן [צילום: דפנה צ´ילאג]

מייקל לואיס [צילום: יח"צ]

בר רפאלי [צילום: יח"צ]

שמוליק קראוס [צילום: בוצ´צ´ו]

אסי דיין [צילום: מתוך עכבר העיר]

דן בן-אמוץ [צילום: לע"מ]

אני בטוח שכל אבירי חופש הביטוי מכירים את האמירה המיוחסת לוולטר לאמור: איני מסכים עם אף מילה שאמרת, אבל אני מוכן להיהרג על זכותך לומר את הדברים. מצא חן בעיניי החלק השני: אני מוכן להיהרג על זכותך לומר (או לכתוב) את הדברים. זה היה מחניף לי מאוד, אילו ידעתי שמאן-דהו מהחולקים עליי תדיר, נהרג או הרג את עצמו, למען זכותי לכתוב את השורות הבאות.
אני סולד מהצייר הנפטר אורי ליפשיץ, מהמשורר נתן זך, מהכותבים דן בן-אמוץ (אללה ירחמו) ויהונתן גפן, מהמוזיקאים שמוליק קראוס ואביב גפן, מהמשתמטים בר רפאלי ומייקל לואיס, ומאיש הקולנוע והכותב המחונן אסי דיין. כולם גיבורי תרבות. יש עוד, אבל לא בא לי לעשות מהרשימה הזאת מגילה אינסופית.
אילו ציירים היו צריכים להתפרנס מאנשים כמוני, קרוב לוודאי שהציור היה מבחינתם תחביב, ואת לחמם היו מוציאים מעבודה אחרת. וגם אם הייתי יודע להתפעל מיצירות מכחול, אין לי ספק שאורי ליפשיץ היה זוכה בסלידתי.
התבטאותו נגד הומואים לא הפריעה לי. גם מנחם בן וטומי לפיד (ז"ל) השמיעו אמירות שקוממו עליהם את הקהילה הגאה. סלידתי מאורי ליפשיץ מקורה באמירה נגד ציבור הנכים. בעיקר אלה המהווים, כך הסביר, נטל על החברה. האמירה הזאת שלו מעידה על נשמה מכוערת. איש כזה, עם נשמה כזאת, אני ממקם ברשימה דמיונית תחת הכותרת "גללי תרבות".
סלידתי מהמשורר נתן זך טרייה. אני ממקם אותו ברשימה, לא משום התעקשותו להביס כל בקבוק אלכוהול מלא. זה עניינו הפרטי. מצידי, הוא יכול להתחיל את כל הבקרים עם האנג-אובר. את השיכור הזה אני מכניס לרשימת "גללי התרבות" בזכות ראיון שנתן לעיתונאי משה רונן. הנה לכם הציטוט: "הארץ הזאת, כפי שהיא מצטיירת מהפוליטיקה של מנהיגיה, כבר אינה ארצי. לו הייתי צעיר יותר, הייתי עוזב את הארץ האומללה, הרעה והמרושעת הזאת. אני כבר זקן מדי. אינני חושב שאדם צריך להיצמד למדינה הנוגדת את כל השקפותיו. זוהי ארץ ההולכת מדחי אל דחי" (ידיעות אחרונות, 26.5.11).
הרבה לפניו יהונתן גפן. גם הוא בזכות ציטוט שקומם אותי: "אני מאוד מרוצה שהבן הבכור שלי (אביב) לא שירת בצבא העם, שהפך לצבא הכיבוש... אילו הייתי בן 18, הייתי עושה הכול כדי לא להתגייס. יכול להיות שאפילו הייתי מוכן להיות המנהיג של החצי המשתמט" (מעריב, 11.8.07). הבן שלו, אביב, שוחרר מצה"ל בגלל סיבות רפואיות, אבל גם הוא כמו אבא "הפליץ" קריאה להשתמטות.
גם הדוגמן מייקל לואיס שוחרר מצה"ל מסיבות רפואיות. כך לפחות אמר. אבל מי שראה אותו מלהטט על מגרשי הספורט, מבין בנקל, שאילו רצה - היה מוצא את הדרך לתת את חלקו. גרועה ממנו, הדוגמנית בר רפאלי. זאת הצליחה בזכות מעשה הונאה להערים על הצבא. היא נישאה נישואין פיקטיביים לידיד המשפחה (קשיש). את תעודת ה"נשואה" הציגה בלשכת הגיוס, קיבלה את הפטור, והתגרשה.
את המלחין הנפלא שמוליק קראוס, הכרתי באופן אישי. כמו נתן זך, גם שמוליק קראוס נהג למלא את שלפוחיתו בכמויות אלכוהול מתריסות. הערצתי אליו התחלפה בזכות כמה מפגשים בינינו (מסעדת נרגילה) בהם התפרע.
סלידתי מאסי דיין בלתי דמוקרטית. אין לי בעיה עם העובדה שהעשיר סוחרי-סמים. יש לי בעיה קשה עם הבזבוז הנוראי של אייקון תרבות, מוכשר באופן חריג, שהחליט החלטה מושכלת לחיות בתוך ביוב. יהיו שיגידו: זכותו של כל אדם להחליט על גורלו. זה נכון, אבל לאסי דיין אין את הזכות הזאת. הפצת עוינות וסלידה כלפי הבחירה המצערת שלו, אולי תדליק נורה אדומה בפני כל צעיר, בטרם יצלול עם השאכטה הראשונה.
אחרון ברשימה - דן בן-אמוץ. גם אותו הכרתי אישית (נרגילה). הקמצנות שלו לא ממש הפריעה לי. אבל הגילויים שחשף חברו אמנון דנקנר גרמו לי לסלוד ממנו. הקונוטציה שצריך לעורר פדופיל שזיין גם את אימא שלו - מן הראוי שתגרום לתחושת גועל.
אני יודע שיש לגללי התרבות שהזכרתי מעריצים רבים. אם יהיה ביניהם מי שיביע שאט-נפש מרשימתי, בטרם יהרוג את עצמו בגין זכותי לכתוב דברים מרגיזים, אראה בהתאבדותו תרומה עצומה להפצת הערך הדמוקרטי של חופש הביטוי.

תאריך:  31/05/2011   |   עודכן:  31/05/2011
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כמה מילים על גללי תרבות
הודעות  [ 6 ] מוצגות  [ 6 ]  כתוב הודעה 
1
במילה אחת: נפלא
סתם_1  |  1/06/11 01:18
2
אי אפשר לכלול את המשתמטים מצה"
קורןנאוה טבריה  |  1/06/11 05:00
3
אצ"ג בתגובה:"לעסתי כתבם כלועס
קורןנאוה טבריה  |  1/06/11 09:38
4
אולי...אך
גילה פ.  |  2/06/11 10:20
5
נהנתי
דניארו  |  21/06/11 09:25
6
חסרים הרבה שמות :
machinery  |  21/06/11 22:40
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
משה חסדאי
אבו מאזן, המתון שבכולם, סירב להכיר בהיותה של ישראל הריבונית ישות יהודית. הסירוב להכיר בישראל כמולדתו של העם היהודי הוא ההוכחה החותכת כי הרשות הפלשתינית אינה מתכוונת להיעצר ב'שתי מדינות לשני עמים'. שכן, אם זה הפתרון שאליו היא חותרת - מדוע היא מסרבת בעקשנות לומר את הדברים במפורש?
ראובן לייב
אין שום הצדקה למסע הצלב החקיקתי נגד מעשני סיגריות ברשות הרבים, כל עוד זיהום האוויר הכרוך בכך בטל בשישים לעומת זה הכרוך ברעלים הנפלטים מהגזים של כלי הרכב ושל ארובות מפעלי התעשיה    מי שנושם את הזיהום שלהם כאילו עישן, בו-זמנית, 100 סיגריות!
עפר דרורי
אין לוותר על יתרונותיה של האחיזה בשטח הקרקעי מתוך מחשבה שעידן הנשק תלול המסלול מייתר אותם. הקרקע ואחזקת השטח למטרות מגננה יכולות גם לסייע בהגנת המדינה באותם מקומות ובמקרים בהם מתקשה המודיעין הלאומי לספק התראה אסטרטגית ראויה ובזמן שניתן לעשות בה שימוש אפקטיבי
יוסי בלום הלוי
סוגיית ההרתעה הגרעינית של ישראל נחשבה עד לא מכבר לנושא חשאי האסור לדיון בציבוריות הישראלית ונתון בעמימות המתחייבת מכך. כך קרה שעד היום לא מוצה דיו דיון ענייני ובלתי פוליטי באופציה הגרעינית ומשמעויותיה על ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל, אולם העמימות הזו, יחד עם הקונצנזוס הקיים בחברה היהודית בישראל, אינן צריכות לשמש חסם לדיון אינטלקטואלי בכפוף למגבלות הצנזורה
רועי אורן
יצחק טוניק נחשב למפקד אפור והעדיף אנשים מבחוץ על פני חיילי התחנה. ייתכן שאם ברק לא היה ממהר להדיחו, אנשי התחנה היו עושים זאת
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il