"נסיונו של אמיר אורן להתערב במינויים בצה"ל תוך איום כי מי אשר לא ייכנע לאיומיו יזכה לכתיבה משתלחת בכתבות פרי עטו של אמיר אורן, יש בו משום ניצול לרעה של כוחו העיתונאי, הוא בבחינת עבירה אתית לכל הפחות, והוא מהווה הסגת רגל גסה של אמיר אורן בתחומים לא לו", כך טוען הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (ב(מיל.)) משה (בוגי) יעלון בתצהיר שהגיש השבוע לבית המשפט במסגרת תביעת הדיבה שהגיש עיתונאי הארץ אמיר אורן. התביעה, נזכיר, הוגשה לאחר שבעיתון מעריב פורסם כי אורן איים על הרמטכ"ל ואמר שיעביר אותו "מהצד של הטובים לצד של הרעים". בעקבות הפרסום הגיש אורן תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בסך חצי מיליון שקל נגד חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ; אמנון דנקנר, לשעבר עורך העיתון; יניב זך, לשעבר כתב התקשורת של העיתון; ומדינת ישראל (שנכנסה לנעליו של יעלון, הנתבע הרביעי המקורי בתביעה). בתצהיר שהגיש השבוע טוען הרמטכ"ל לשעבר כי באפריל 2002, בסיום שיחת רקע שקיים עם עיתונאי הארץ, "שאל אותי אמיר אורן אם יש בכוונתי למנות את אבי בניהו לדובר צה"ל והבהיר לי כי הדבר לא יהיה לשביעות רצונו אם אעשה כן. אני סירבתי לדון עימו בנושא ובכך תמה השיחה". עוד טוען הרמטכ"ל כי בספטמבר 2003, בסיום תדריך שהעביר לכתבים צבאיים, "פנה אלי אמיר אורן, ביחידות, ובשיחת מסדרון שאל אותי אם בכוונתי למנות את אלעזר שטרן לראש אכ"א והודיע לי כי אם אעשה כן הוא יעביר אותי מרשימת הטובים לרעים. לא הגבתי לאמירה והמשכתי בדרכי". יעלון מכנה את דברי אורן "סחיטה עיתונאית" וטוען כי בעקבות מינוי שטרן לראש אכ"א, "אמיר אורן שינה את טעמו והחל לכתוב עלי בצורה שלילית וארסית באופן שיטתי". יעלון מונה שורה של פרסומים חיוביים מאת אורן לפני מינוי שטרן ושורה של פרסומים ביקורתיים מאת אורן לאחר המינוי. לדבריו, "נראה כי אין מנוס מקביעה כי אמיר אורן החל לממש את האיום שהשמיע בפני באופן המציב ומשייך אותי ל'רשימת הרעים'". יעלון מצהיר כי דיווח בזמנו על האיומים שקיבל מאורן לדוברת צה"ל דאז רות ירון, וכי שוחח בנושא עם הפצ"ר באותה תקופה ועם שטרן עצמו. מהשיחות והבירורים הללו, מצהיר יעלון, "הבנתי שזו שיטת הפעולה של אמיר אורן". לגבי הידיעה במעריב שנקבה בשמו של אורן כעיתונאי שאיים עליו, מצהיר יעלון כך: "לא מסרתי את זהות העיתונאי שאיים עלי לעיתון 'מעריב' ו/או למי מטעמו". עוד מצהיר הרמטכ"ל לשעבר כי שוחח על הנושא עם עורך עיתון הארץ דאז, חנוך מרמרי, שהבטיח לו שיבדוק את העניין. יעלון מצהיר כך: "צר לי שחנוך מרמרי טוען בתצהירו כי אינו זוכר את השיחה שהתקיימה בינינו. נראה כי הוא לא ייחס לשיחה כל חשיבות, דבר העשוי להסביר מדוע הוא כלל לא טיפל בנושא". יעלון מוסיף כי הוא ודוברת צה"ל דאז העלו את סוגיית האיום גם בפני מחליפו של מרמרי, דייוויד לנדאו. אף שלנדאו הבטיח לבדוק את העניין, מצהיר יעלון, טון כתיבתו של אורן כלפיו לא השתנה. נוסף על כך מצהיר יעלון כי "אין כל בסיס" לטענה שהשמיע אמנון אברמוביץ' בתצהיר שהגיש לבית המשפט כאילו בראיון הפרישה שהעניק לכתב ידיעות אחרונות, אלכס פישמן, אמר יעלון כי בעיתונות הישראלית יש מאפיה, אחד מאיים (אמיר אורן) והשני מקיים (אמנון אברמוביץ'). "טענתו של אמנון אברמוביץ' מופרכת היא", מצהיר יעלון, "שכן במועד הראיון שלי עם אלכס פישמן היה ברור כי העיתונאי אשר איים עלי (קרי, אמיר אורן) הוא גם זה שקיים את האיום על דרך של כתיבה מגמתית בוטה ומשתלחת במאמרים פרי עטו". כמו-כן מכחיש יעלון בתצהירו את טענתו אל אמיר אורן כי נהג להתייעץ עימו בנוגע למינויים של קצינים בצה"ל ואף הציע לו את תפקיד דובר צה"ל. לדבריו, טענה זו "היא מופרכת מיסודה". יעלון מדגיש כי מעולם לא פנה אל אמיר אורן או לכל עיתונאי אחר כדי להתייעץ עימו בנושא מינויים בצה"ל. "לדידי, החלטה על מינויים בצה"ל צריכה להתקבל על-ידי אנשי הצבא בצורה עניינת ומקצועית וללא התערבות ו/או השפעה חיצונית של התקשורת", כתב. "אני אף לא הצעתי לאמיר אורן את תפקיד דובר צה"ל, בין היתר משום שאינני סבור כי הוא מתאים לתפקיד זה". לתצהירו של יעלון צורפו כמה תצהירים נלווים. אלעזר שטרן מצהיר כי בשנת 1999, כשהחליט למנות את אבי בניהו לתפקיד בחיל החינוך, פנה אליו רוני קלינסקי, ראש מטה קצין חינוך ראשי דאז, וטען בפניו "כי אמיר אורן התקשר אליו ואמר לו שיזהיר את המפקד שלו - קרי אותי - שאם אמנה את אבי בניהו, הוא יעביר אותי מהצד של הטובים לרעים". בתצהיר שהגיש קלינסקי ניתן אישור לגרסת שטרן. "אמיר אורן ביקש ממני שאמסור למפקדי, אלעזר שטרן, כי אבי בניהו אינו ראוי לתפקיד בחיל חינוך, ואם שטרן ימנה אותו לתפקיד בחיל חינוך, הוא יעביר את שטרן מרשימת הטובים לרעים", מצהיר קלינסקי. עוד טוען שטרן בתצהירו כי בהמשך, הוא עצמו קיבל שיחת טלפון שבה דחק בו עיתונאי הארץ שלא למנות את בניהו לתפקיד בחיל. "אמיר אורן אמר לי כי הוא סבור שאבי בניהו מושחת, ואינו ראוי למינוי", מצהיר שטרן. "הוא הוסיף שאני יודע שהוא מעריך אותי, אבל אם אסכים למנות את אבי בניהו, הוא 'יעביר אותי צד'. [...] לא האמנתי למשמע אוזני, וכמובן שלא נכנעתי לאיום של אמיר אורן, ומיניתי את מר אבי בניהו כמתוכנן". לדברי שטרן, "אמיר אורן מימש את האיום כלפי" והחל להטיח בו ביקורת חריפה. לאחר שהגיש תלונה למועצת העיתונות בעקבות אחת הכתבות הביקורתיות של אורן, מצהיר שטרן, "התקשר אלי עמי שפרן (עוזר הרמטכ"ל של מופז) סמוך לחצות וסיפר לי כי אמיר אורן דורש שאמשוך עד חצות את התלונה שהוגשה על-ידי למועצת העיתונות כנגדו, ואם לא - הוא יכתוב את כל מה שהוא יודע על צה"ל". בתצהיר נפרד, מטעם רות ירון, מאמתת דוברת צה"ל לשעבר את גרסת יעלון לאירועים. כמו-כן מותחת רון ביקורת על התנהלותו של אורן. "במהלך כהונתי כדוברת צה"ל", היא מצהירה, "קיבלתי לא אחת פניות ממפקדים, לרבות מפקדים בכירים שפגשו את אמיר אורן ו/או היו מושא לסיקורו, שהתלוננו על התנהלות לא ראויה מצד אמיר אורן". ירון מציינת כי מפקד אחד טען בפניה שאורן "ניסה לנצל רגע של חוסר תשומת לב כדי לקרוא מסמכים מסווגים שהיו על שולחנו ואשר לא היו אמורים להגיע לעיונו". לדבריה, קצינים אחרים דיווחו לה כי "הובכו נוכח שאלותיו של אמיר אורן אשר הכילו פרטים מוכמנים ומידע רגיש במיוחד שלא היה אמור לזלוג מצה"ל ולהגיע לידיעת כתב צבאי. התקבלו אף דיווחים של קצינים זוטרים [...] שטענו שהיו מושא לניסיון ל'חליבת מידע' מצד אמיר אורן על נושאים שהמפקדים הבכירים לא היו מוכנים למסור לו מידע לגביהם". כתוצאה מהתנהגותו של אורן מול אנשי צבא, מצהירה רון, היו מפקדים שסירבו להיפגש איתו. כמו-כן מציינת רון בתצהירה מקרה שבו הפר אורן את מוסכמות הציטוט. לדבריה, אורן נפגש עם הפרקליט הצבאי דאז לפגישה שהוגדרה כ"אוף דה-רקורד", אך לאחריה "פירסם כתבה הכוללת פרטים רבים ורגישים שעלו בפגישה ואשר יוחסו בעקיפין ובמשתמע לפצ"ר". אגב, הכתבה, שפורסמה תחת הכותרת "ביקורת בפרקליטות הצבאית על הוועדה לעניין נמרודי", עומדת לצד כתבות אחרות בלב תביעה נפרדת שבה אורן נתבע על-ידי אמנון דנקנר ומעריב. כתב ידיעות אחרונות אלכס פישמן הגיש אף הוא תצהיר לבית המשפט שבו הוא מאמת את גרסת יעלון. לדבריו, יעלון לא חשף בפניו את זהות העיתונאי שאיים עליו בראיון שקיים עימו לרגל פרישתו. עוד כותב פישמן כך: "בחודש ינואר שנה זו נתקלתי בכתבה באתר האינטרנט 'העין השביעית' שכותרתה 'על מי איימת היום'. [...] נדהמתי לקרוא כי בתצהירו של אמנון אברמוביץ' נכתב שסמוך לפרסום בעיתון 'מעריב', שוחח עימי אמנון אברמוביץ' ואני אמרתי לו כי במסגרת הראיון שקיימתי עם מר בוגי יעלון, לכתבה בעיתון 'ידיעות אחרונות', אמר לי יעלון כי בעיתונות הישראלית יש מאפיה, אחד מאיים והשני מקיים, וכי אמיר אורן הוא מי שמאיים וכי אמנון אברמוביץ הוא מי שמקיים. טענה זו אינה נכונה בלשון המעטה. כפי שציינתי לעיל, מר בוגי יעלון לא חשף בפני את זהותו של העיתונאי המאיים והשם אמיר אורן ו/או אמנון אברמוביץ לא עלו במסגרת השיחה שלי עם מר יעלון" [ההדגשה במקור]. "לאחר שקראתי את הכתבה שפורסמה ב'העין השביעית' התקשרתי לאמנון אברמוביץ'. הבעתי בפניו עלבון ומורת רוח על האמור בתצהירו, והבהרתי לו כי מר בוגי יעלון לא אמר לי את הדברים עליהם הצהיר בתצהירו. אמנון אברמוביץ' אמר לי כי הוא בסך-הכל ניסה לסייע לאמיר אורן בתביעתו".

רשימות קשורות:

- סיפורי בוגי - תאריך תפוגה - וירוס - שאהה נ' דרדריאן - לא חשוב מה היה המניע