להסיר את המסכה מעל פניהם

התפרצות תלמידיו של הרב דוב ליאור, מלח הישיבות המפד"ליות/חרד"ליות, על בית המשפט העליון - מספרת לנו סיפור בלי מסכה. המחלוקת רודפת אותנו מאז ששת הימים, ה"מפץ הגדול": הפכנו סכסוך בין שתי מדינות לסכסוך בין שתי קהילות. ול"מפץ" בעלילות גוש אמונים: לקחו את השילוש עם ישראל-תורת ישראל-ארץ ישראל, והיפנו אותו נגד מדינת ישראל! בקצרה: המרידו את ארץ ישראל נגד מדינת ישראל. ההסתערויות של פרחי ישיבת קריית-ארבע על בית המשפט היא ההתגלמות של "ויקו לעשות ענבים ויעש באושים". לא אעסוק כאן בתחומים הרבים שבהם הייתה עדת האמונים לקללת המדינה ב-44 שנות הכיבוש וקליטת מיליוני הפלסטינים למדינת היהודים. אעסוק רק בנזקים האסטרטגיים כתוצאה ישירה מ"מפץ" מעשיה של עדת המתנחלים האמוניים ותומכיהם. 1) מדינה יהודית ודמוקרטית היא תנאי טוטאלי לקיום המדינה. האמוניים הם בעד "יהודית" ונגד דמוקרטית. שום מסכה לא תסתיר זאת. התורה מעל חוקי המדינה, והרבנים מעל לממשלה. בית המשפט פסול לפסוק בנושאי ליבתם; הרבנים, עובדי מדינה, זכאים לעסוק בפוליטיקה וחסינים מתביעות הסתה בשל "פרשנות הלכה". על שכמותם אמרו חכמים: "נבל ברשות התורה". וברור שאין לרוב סמכות להחליט על פשרות עם הפלסטינים. הנרטיב שהם מוליכים בשער רבים, על נאמנותם ואהבתם למדינה, אינו אמת. מדינה יסודה על האדם הריבוני, ואילו חלומם מיוסד על האדם הרבני. הפרות החוק שמעוללים בני העדה מעידות על כך בוקר וערב. 2) גם ההתרפקות על צה"ל - בעייתית. הם בעד הצבא - שמתכופף לגחמותיהם. הם נגד צבא של כולם: אינם מתנגדים ל"תורתם אומנותם", ומתנגדים ללוחמות בצבא. רוממות האחדות בגרונם וזכויות היתר לשירות מקוצר בידם - 16 חודשים, לעומת 36. הפריבילגיות לישיבות ההסדר הושגו באיום רבנים שללא זכות יתר - ימנעו גיוס. אהבה על תנאי. הצטיינותם בצבא מנוצלת למניפולציה פוליטית. אף שבט לא שלח את בניו להטביע על הצבא את אמונתו. שנים רבות שבני קיבוצים ומושבים ותנועות הנוער היו השדרה הלוחמת בצבא - מישהו שמע על תכליתם הפוליטית? מנהיגי האמוניים הופכים את המוטיבציה הצעירה לקרדום לחפור בו, ולהצדקות למעשים פסולים. הרמטכ"ל החדש אינו מכחיש את המידע שלכל גדוד יצורף רב, ותימשך המזימה להפוך את צה"ל לצבא השם. 3) גוש אמונים ומתנחליו אילצו את צבא ההגנה לישראל להפוך לצבא המשטרה לפלסטינים. שנים צה"ל נחסם מאימונים כדי להגן על ההתנחלויות. את המחיר שילמנו בלבנון השנייה. המתנחלים האידיאולוגיים יכולים לומר שהיו להם שותפים רבים בין הפוליטיקאים. 4) ההתנחלויות הוסדרו באזורי הממשל הצבאי. נוצרה סימביוזה בין המתנחלים לקציני צה"ל באזור הכיבוש. המפקדים ראו את התרמיות וההערמות על הצבא ועל המשטרה ועל בית המשפט ועל הממשלה, ובהדרגה נטמעו בנורמות הנכלוליות של המתנחלים. כל מפקד בגדה ידע את תמיכתם של שרון ושריו בתעתועי ההתנחלויות. נשחק היסוד של איכויות הצבא: אמת הדיווח. עד היום, אוי למפקד שמעז לומר אמת על העדה הזאת. 5) תהליכים זורמים בכמה ערוצים אל מוקד הסכנה: הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. כשלחצו יועציו של טרומן שייפגש עם ויצמן, סיפרו לו על סבל היהודים. "כן", אמר טרומן, "אבל כשיהיה להם כוח הם ינהגו כאחרים". מעשיהם של מתנחלי האידיאולוגיה הם התורמים לשחיקת הלגיטימציה של מדינת היהודים. מהי לגיטימציה של גויים לעומת רצון האל?... בשל הדברים האלה, מוצדק להאשים את גוש אמונים בכך שאחרי הניצחון בששת הימים, במקום להשלים את בניין המדינה (גבולות, חוקה, הסדרי ביטחון ושלום עם הסובבים) - העלינו 4 מיליון פלסטינים לתוך מדינת היהודים. בלי גבולות, בלי חוקה, בלי הסדרי ביטחון, בלי שלום - ועם פלסטינים ביום ובלילה. עד שיקום עוד שרון, שחרף כל חסרונותיו - יעז לפשרה.