חוק מחרים דמוקרטיה

לפני קבלת החוק המכוער הייתה הגינות כלשהי: חרם על היכל התרבות באריאל, כמוהו כסירוב לפנות מאחז או לשרת בשטחים. וזאת משום שהמדינה פועלת בשם כל האזרחים, ונבחרה באופן דמוקרטי. ומי שלא מעוניין לפעול בשם המדינה, בגלל מצפונו, יתכבד ולא ישרת/יעבוד במסגרת הארגונים שבשליטת המדינה. מרגיז, מרתיח, אך חייל הבוחר במרצ מאבטח התנחלות, וחייל מצביע ליכוד מפנה מאחז. שחקן המקבל משכורת מהבימה חויב להופיע באריאל. אם לא ירצה, כנראה יסתדר או יפוטר. חייל סרבן ישב בכלא צבאי כי הוא תחת שיפוט הצבא. סביר, הגיוני ובעיקר דמוקרטי. אך חוק החרם יוצר מצב מדהים ומסוכן. הוא הופך ללא חוקי מעשה של חרם פרטי(!) על גורם פרטי, שבבעלות אזרחים ישראלים שהתנחלו בשטחים. המדינה מתירה - מבלי הצורך להוכיח כל נזק(!) - לאותו מתנחל מוחרם נעלב, לתבוע כספית את המחרימים אותו. בלי הדדיות. ולא סתם - המנגנון הממשלתי יגויס לטובת הנעלב הימני, ובשיקול דעת של פקידים אלמונים, תהיה שלילת האפשרות לזכות במכרז ממשלתי. וכך יוצא שאם אני מחרים (תחרימו!) סלט מגעיל המיוצר בשטחים, כי יוצר בשטחים, אני חושף עצמי לתביעה פרימיטיבית ימנית ונגחנית. ואם אני מחרים קוטג' (תחרימו!) טעים המיוצר בישראל, כי אני חושב שהוא יקר, אני נקי מכל תביעה. אפשר לקבל בחילה מהעדפת הסלט על הקוטג'... ואפשר מיד להבין שכולם שווים בפני החוק - אך יש שווים יותר. ראש הממשלה מסית ומדיח, ומוציא מחוץ לחוק פעולות לגיטימיות של יריבים פוליטיים. הוא "רק נעלם" בהצבעה, ולא התנגד לה. הוא מנסה שנאמין שהוא בעצם נגד אך בעד, בעד אך נגד. מה שברור הוא שראש הממשלה, שנבחר באופן דמוקרטי, מחרים את הממלכתיות ומשסה את האזרחים אלו באלו. יצחק שמיר טען שמותר לשקר עבור ארץ ישראל, עבור נתניהו מותר גם לשבר את הדמוקרטיה עבור ארץ ישראל הגדולה הדמיונית שלו, או לפחות עבור הכיסא והשררה. הימין בישראל, בהנהגת נתניהו, נוהג כימין בארצות אחרות: מקורב לבעלי ההון, רומס את מעמד הביניים, הופך את המדינה לבעלת אופי תיאוקרטי, דורס מיעוטים ומרבה עניים. ועכשיו הוא גם "לאומי" יותר. הידד! צריך לזכור: כשמנהיג ערבי מסיט את תשומת לב עמו מהמצב הכלכלי ומנתב אותה לשנאה של ישראל - אנו זועמים ומגחכים. גם נתניהו וחבר שריו (שחלקם נעלמו כמוהו בהצבעה המגונה) מסיטים את תשומת הלב מגזל העניים שבוחרים בהם: "חברים... השמאל אשם!". ברור, הרי "הם שכחו מה זה להיות יהודים"... ראש הממשלה מחרים כללים דמוקרטיים, ומחרים זכויות מיעוט של השמאל. הוא גם מבעיר אש שנאה. בחרמות מצד הקהילה הבינלאומית הוא יזכה לבד, בזכות, לא צריך כבר קריאה לחרם. כי האירופים לא יקנו את הלהטטנות הדמי-דמוקרטית שלו. הם ילמדו אותו שדמוקרטיה אי-אפשר לצבוע בתיאוקרטיה, ושלדיכוי המיעוט הערבי ולדיכוי היריב השמאלי יש מחיר. והחמור ביותר: נתניהו מוביל לפגיעה באינטרס קיומי של ישראל: החלשת המאבק באירן. במקום להחרים את בושאר, נתניהו מתעסק בהחרמת יריביו הפוליטיים, ויכבה שריפות בחרמות נגד ישראל. ואחרי כל זה יטענו בימין שהעולם כולו נגדנו, סתם כי הם אנטישמים מחרימי יהודים. נו באמת. כשם שלא נלך עם כובעים אדומים, כך לא נציית לחוק מחרים דמוקרטיה. לא להחרים את הנעשה בשטחי פלסטין, עאלק... נחרים גם נחרים! מעכשיו גם נקפיד להחרים, למהדרין!