|
ראאד סלאח. התבקש להרצות [פלאש 90]
|
|
|
|
"בעוד אנו, תנועת 'אם תרצו', משותקים פוליטית, פעילי הוועדה האיסלאמית – 'איקרא', מקיימים באין מפריע שיעורי דת בהפגנתיות במסדרונות האוניברסיטה, וזאת במסווה של קמפיין בחירות" | |
|
|
|
לקראת סוף שנת הלימודים תשע"א התקיימו בחירות לוועד הסטודנטים הערבי. באותה עת הוקפאה כל פעילות פוליטית אחרת בקמפוס בהחלטת הדיקן. להלן עיקרי מכתב התלונה שנשלח לדיקן הסטודנטים ב-22 במאי 2011: "בעוד אנו, תנועת 'אם תרצו', משותקים פוליטית, פעילי הוועדה האיסלאמית – 'איקרא', מקיימים באין מפריע שיעורי דת בהפגנתיות במסדרונות האוניברסיטה, וזאת במסווה של קמפיין בחירות. חלק מפעילות זו של הוועדה האיסלאמית, מלווה בשייח' שאינו ממניין הסטודנטים באוניברסיטה... ומחולקים על-ידי פעילי הוועדה עיתונים ועלונים ברחבי האוניברסיטה באין מפריע... הוואקום שנוצר מהחלטת הנהלת האוניברסיטה הינו עצום. ניצול ההחלטה על-ידי הוועדה האיסלאמית מתסיס וגורם לתחושה של תסכול...".
במקרים אחרים ביקשו סטודנטים לערוך הרצאות של סגן יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית כמאל חטיב, שאמר כי "ישראל היא כינה המקננת בגוף העולם הערבי ומוצצת את דמו ומשאביו תוך בולמוס של כיבושים"; או של ראאד סלאח, שאפילו בריטניה אסרה את כניסתו אליה.
למי שאינו בקיא, "איקרא" היא הוועדה האיסלאמית הפועלת וממומנת על-ידי הפלג הצפוני של השייח' ראאד סלאח, המקורב לאחים המוסלמים ואשר מפלגתו אינה יכולה לרוץ לכנסת. "איקרא" ניצחו את הבחירות הסטודנטיאליות הערביות, והם התנועה החזקה ביותר באוניברסיטת חיפה כיום למעט אגודת הסטודנטים הרשמית.
|
|
כאשר התנועה שאני חבר בה ("אם תרצו") מכרה דגלי ישראל בדשא לקראת יום העצמאות, ניגשו אלינו שני סטודנטים ערבים והבטיחו לנו שהם "יגרשו את היהודים מפה ממש כמו שהם גירשו את הממלוכים" | |
|
|
|
אתחיל בסיפור אמיתי. במהלך הלימודים פיתחתי סוג של דיאלוג עם פעיל בל"ד בולט שנמצא בדרך כלל יותר במדשאת הקמפוס מאשר בשיעורים. יחסי "היי וביי" כמו שנוהגים לכנות אותם. יום אחד הוא שאל אותי מדוע לא הצטרפתי לנציגי האוניברסיטה שטסו למסע החיים בפולין והשבתי בתמימות כי פשוט תפסו את כל המקומות במשלחת. הוא השיב לי בחצי חיוך מתחכם: "אני יודע למה לא טסת, בגלל שאתה יודע שעוד חמישים שנה גם ככה נביא את מחנות ההשמדה של היהודים לכאן". באלו המילים. השבתי לו: "לפחות אתה כנה... אני כבר אתכונן בהתאם". לא דיברנו מאז.
הדוגמה הזו היא אחת מעשרות דוגמאות. בפעם אחרת, כאשר התנועה שאני חבר בה ("אם תרצו") מכרה דגלי ישראל בדשא לקראת יום העצמאות, ניגשו אלינו שני סטודנטים ערבים והבטיחו לנו שהם "יגרשו את היהודים מפה ממש כמו שהם גירשו את הממלוכים". השבתי שהיהודים הם אלו שהקימו את האוניברסיטה, לא הערבים ובטח שלא הממלוכים, והוספתי: "כולם מכבדים אתכם ואתם חיים פה בביטחון כל-כך מלא עד שיש לך את האומץ לפזר כאלו איומים באור יום". כשעזב את הדוכן בלי להשיב, אמרה לי ידידה שמכרה איתי את הדגלים: "לפחות הם כנים".
|
אומנם לא הכל גרוע ביחסי ערבים-יהודים באוניברסיטת חיפה. לאורך לימודיי התהלכתי כשדגל ישראל תלוי לי על התיק ומעולם לא סבלתי בשל כך. מצד שני, לא ייתכן שהנהלת האוניברסיטה תתעלם שוב ושוב מהפגנות בהן צועקים סטודנטים באוניברסיטה קריאות כגון "ברוח ובדם נפדה את פלשתין". התעלמות האוניברסיטה מהתופעה התפרשה כהסכמה שבשתיקה והובילה להקצנה של הסטודנטים הערבים. אני קורא לראשי האוניברסיטה להתעשת, לאסור קיום אירועי הסתה ולסלק משורותיהן סטודנטים שיהיו מעורבים בהסתה ובתמיכה בטרור.
|
|