בשנת 1986 עת "התפוצצה" פרשת קו 300 עסקתי בדוברות של הסוכנות היהודית. סקרנותי היא שהביאה אותי לנסות ולהשיג מידע מרבי. רשימתי זו הינה פרי יוזמתי האישית ואני מבטא בה את עמדותיי בלבד. המעורבים בפרשה בדרג המדיני מילאו, עד היום, פיהם מים ונכון עשו. שיקולי קברניטים, בעיקר בביטחון, בזמן אמת אינם נושאים לחלוק עם הציבור. אני כאדם פרטי סקרן המחפש מעורבות מרגיש צורך לחלוק על המיצג התקשורתי בפרשה זו.
ישנם נושאים שעמדו על סדר יומנו הלאומי שבמבט של 27 שנים לאחור נראים מאוד ברורים לעיני כתבים, פרשנים ומומחים בדיעבד. החלוקה לטובים ולרעים קלה לכאורה למתבונן וכל מערך השיקולים של מקבלי החלטות ובכלל זה אחריות לאומית הן בגדר מותרות לפרשן המגמדם והופכם לסעיף נוסף בכתב האישום שהוא מכין.
ערוץ 10,
עיתון הארץ ואמצעי תקשורת אחרים שעסקו בעניין בעצם ימים אלו הציגו עמדה חד-צדדית של תככנים מושחתים מול צדיקים גמורים. לא ניתן היה למצוא בתקשורת ולו מילה אחת של תמיכה בשיקוליהם של מי שראו את בטחון המדינה ואזרחיה מול עיניהם.
גם רשימתי זו זוכה לפרסום באתר זה כי העיתונות החופשית והפלורליסטית לא מצאה מקום לרשימה שחורגת מהקו הכללי.
כדי למנוע ספק, דעתי גם ב-1984 וגם היום לא השתנתה : פקודת החיסול של מחבלים כפותים היו מעשה נואל בלתי מוסרי בעליל וגם להבדיל אלפי הבדלות מטופש מבחינה מבצעית. מבצע הטיוח המתואם ומתוזמר של כל צמרת שרות הביטחון הכללי על מסכת השקרים והטיית העדויות הייתה, גם היא, מעשה בל יעשה אז והיום. אך מכאן ועד עיוות המציאות שלתוכה נקלע ראש הממשלה בשנת 1986 המרחק עצום.
אל שולחנו של ראש ממשלה חדש,
שמעון פרס, הובא מידע לפיה בכירי שרות הביטחון הכללי רימו, שיקרו והונו במטרה להעלים את אחריותם למתן הוראת חיסול מחבלים כפותים בפקודה ישירה של ראש השב"כ דאז בתקופת כהונתו של קודמו
יצחק שמיר. הפונים, שלושה מראשי הארגון סיפרו כי חלקם היו שותפים למשימת הטיוח, מי בפועל ומי בהסכמה בשתיקה וכי מצפונם נקף בהם לאחר יותר משנה מאז המקרה.
השלושה, שאחד מהם ראה עצמו מועמד ראוי לכהונת ראש השב"כ, הציגו לראש הממשלה תסריט לפיו צמרת הארגון כולה הונתה שתי ועדות חקירה, תיאמה חקירות, עיוותה ממצאים ואף הגדילה לעשות כאשר שילבה באחת מועדות החקירה בכיר בארגון כדי שידליף ויסייע באריגת מסכת השקרים וכל זאת כדי להעלים את העובדה שהמחבלים הכפותים חוסלו בפקודה.
הימים, חשוב לזכור, ימים של טרור. של רצח ישראלים בבתי ספר, בבתיהם ובאוטובוסים. פעם אחר פעם מנסים ארגוני המחבלים להרוג אזרחים ישראלים בארץ ובחו"ל ושרות הביטחון הכללי הוא זה שמנסה לעמוד בפרץ ולמנוע מהמחבלים לבצע את זממם.
ראש הממשלה, פרס, נשען על דברי ראש השרות המכהן שבעיקרון משיב כי השהוי הרב בתלונת השלישייה מעיד כי כל רצונם להביא להדחתו באמצעים פסולים ולא להגיע לחקר האמת. עוד מוסיף ראש השירות כי השב"כ עלול כתוצאה מפתיחת חקירה ומהעמדה לדין של כל המעורבים להתפרק ולאבד מיכולתו לעמוד במשימתו המרכזית: מניעת רציחתם של ישראלים באמצע המדינה. פרס אינו מסתפק בדברי ראש השב"כ ונועץ בקודמו המכהן כשר החוץ בממשלתו ומבקש לדעת את חוות דעתו הן על האירוע והן על האשמות הבכירים. התשובה שהוא מקבל חד-משמעית והיא שמדובר בניסיון למעין "פוטש" בארגון ויש למנוע כל פעולה שעלולה להביא לקריסת השב"כ. שמיר גם מוסיף כי מעולם לא הורה לחסל את הכפותים.
ראש הממשלה ממשיך בהתייעצויותיו ופונה לשר הביטחון שכיהן גם הוא בעבר כראש ממשלה ,
יצחק רבין, ורוח הדברים שהוא מביע ב"מועדון ראשי הממשלה" (פרס, שמיר ורבין) דומה לעמדות שמיר. "יש לשמור מכל משמר על שלמות השב"כ והמשך יכולת תפקודו. כל זעזוע עלול להביא לפגיעה באזרחי ישראל". למקבלי ההחלטות ברור שאם יאלצו לנקוט באמצעים נגד שותפי העבירה לכאורה אזי עליהם להחליף את כל ראשי האגפים בארגון וכמובן את העומד בראשו. למה הדבר דומה בראייה לאחור להדחת כל צמרת המטה הכללי של צה"ל והרמטכ"ל במהלך מלחמה.
עם החלטה זו של העדפת שמירת ביטחונם האישי של אזרחי ישראל על חקירה פלילית של המעורבים ומתוך קושי עצום להבין שנתיים אחרי מי שיקר למי ומתי ואחרי ששתי ועדות חקירה מכובדות קבעו כי לא ניתנה שום הוראת חיסול מחליט פרס שלא לבצע עריפת ראשים בשב"כ. יחד עם זאת מבהיר ליועץ המשפטי לממשלה כי עליו כראש ממשלה חובה לדאוג לביטחונם של אזרחי ישראל. הוא זמיר, מחויב, על-פי פרס, לעליונות שלטון החוק. במקרה של התנגשות בין השניים במדינה דמוקרטית החוק עליון. אך זו אחריותך, מבהיר פרס. למען הדיוק ההיסטורי חשוב לציין כי הטענה בשמו של פרופ' זמיר כי הודח מתפקידו אינה מדויקת. היועץ המשפטי דאז התפטר מתפקידו.
אצל
גדעון לוי ופרשנים אחרים הכול פשוט. החיים כולם צבועים בשחור ובלבן. סדרי העדיפויות שלי שונים. אני חושב שלשיקולים של שמירה על חיי אדם יש מקום אצל ראשי ממשלה ואולי הם הראשונים בתור. לראש ממשלה לעתים יש צורך להתפשר בנושא אחד כדי להשיג דבר חשוב ממנו. יתרה מזאת במקרה של קו 300 בשנת 1986 בתוך תעשיית השקר והכזבים שעטפה את כמעט כל בכירי השב"כ גם למי דובר אמת לא היה ברור כפי שזה נראה היום.
לתחקיר של אירועים היסטוריים במבט לאחור יש פנים לכאן ולכאן. חשוב שאמצעי תקשורת ידעו להציג את מגוון השיקולים כדי לאפשר לצופה ולקורא להחליט לבד ולא לבודדו מכל דיעה אחרת.
