שלא יהיה לאיש ספק, עם ישראל כולו תמים דעים שאסור להפקיר חטופים, ועם ישראל כולו מתרגש היום מאד לנוכח שחרורו של שליט מחוטפיו, אולם באותה נשימה עם ישראל גם חלוק קשה על הדרך וקבלת ההחלטות הנכונה שמדינת ישראל הייתה צריכה לנהוג בה מול הטרור ומול דרישותיו בדרך לשחרור החטוף שלנו
גלעד שליט.
כאמור, לא ניתן להתעלם ולא ניתן להתכחש לעובדה לפיה בתהליך קבלת ההחלטות הפנימי שלו בעניין שחרורו של שליט מחוטפיו הטרוריסטים, עבר ראש ממשלת ישראל מר
בנימין נתניהו מפנה של 180 מעלות.
וכך, משימוש של מר בנימין נתניהו במשך שנים רבות בטרמינולוגיה שכלתנית לפיה אסור למדינת ישראל ולעולם המערבי להיכנע לטרור ואסור לשחרר מחבלים רוצחים ושזוהי לדעתו שגיאה קשה שמדינת ישראל חזרה עליה פעם אחר פעם, מדיניות אנטי טרוריסטית לה הטיף מר נתניהו במשך שנים ואותה ביטא כך גם בספריו (ראה כדוגמא: "מלחמה בטרור" עמודים 144-145) אימץ מר נתניהו, בחלוף חמש שנים לחטיפתו של שליט, את אותה טרמינולוגיה רגשית שהצליחו משפחת שליט ותומכי אותה עסקת כניעה לדרישות הטרור, להשליט במדינת ישראל באמצעותה של התקשורת.
בבסיסה של הטרמינולוגיה הרגשית הזו עמדו כאמור שלושה מסרים עיקריים האחד: שאם זה היה הבן של נתניהו הוא היה נוהג אחרת. השני: שישראל לא מפקירה חטופים. והשלישי: שישראל לא רוצה ששליט יהפוך לרון ארד. טרמינולוגיה רגשית זו מצאה כאמור את דרכה באמצעותה של התקשורת לכל בית בישראל והוטבעה עמוק בליבם של רוב אזרחי ישראל ומקבלי ההחלטות במדינה.
וכך, במשך חמש שנים תמימות, מידי יום ביומו, נוהלה במדינת ישראל באמצעות התקשורת תעמולה תקשורתית אגרסיבית של לוחמה פסיכולוגית ושטיפת מוח, מסע תעמולה אגרסיבי ביותר שכלל בין היתר פרסומות, תוכניות טלוויזיה, קמפיינים ציבוריים, תהלוכות, זמרים, אומנים, ספירת ימיו מידי יום בשבי, תמונות של בנו החייל של נתניהו יאיר נתניהו על הלוגו של שליט, תמונות של רון ארד יחד עם שליט וכמובן הטחת האשמות אישיות חמורות ביותר בנתניהו שהוא זה שמפקיר את שליט.
כאשר תפקידה של כל התעמולה התקשורתית האגרסיבית היה אחד והוא: יצירתה של אותה דעת קהל שתתמוך בעסקת הכניעה לדרישות הטרור שהיא זו שתוביל ליצירת הלחץ הציבורי הדרוש על כל מקבלי ההחלטות ובראשם על ראש הממשלה ועל אותם פוליטיקאים שדעת הקהל הינה כאמור פרי עיטם ומטה לחמם.
בדרך זו נמנעה גם פעולת חילוץ צבאית ונמנעו גם פעולות אחרות לשחרורו של שליט כגון החמרת תנאי הכליאה של המחבלים, שלא לדבר כמובן על הצעתי להשוואת תנאי הכליאה לתנאי הכליאה של שליט, שמא פעולות אלה יסכנו את חייו של שליט, זאת כאמור הגם שיש גם במערכת הביטחון כאלה שהודו בעבר ומודים גם היום, קבל עם ועדה, שעסקת הכניעה הזו לטרור, תסכן כעת את ביטחון מדינת ישראל ואת חייהם של אזרחים רבים שאת שמותיהם ותמונתם איננו יודעים ברגע זה.
וישאל השואל: האם באמת ובתמים, בהחלטה הזו שקיבלה ממשלת ישראל להיכנע בסופו של יום ובחלוף חמש שנים לדרישות הטרוריסטים ולחתום על הסכם כניעה בו ישוחררו 1,027 מחבלים, כאלה שדם יהודי על ידיהם ודם יהודי עוד יהיה על ידיהם, כך לפחות לפי ניסיון העבר ולפי הבטחותיהם והלוואי ואתבדה, הפך לפתע בנימין נתניהו מאדם שבמשך שנים לא היה ערכי ולא מנהיג לאדם ערכי ולמנהיג? והאם הפך פתאום עם ישראל מעם שבמשך שנים לא היה עם ערכי לעם ערכי? והאם הפכו פתאום הן בנימין נתניהו, הן עם ישראל , הן שרי ממשלת ישראל והן ראשי הביטחון שלה מכאלה שבמשך שנים היו בעד הפקרת חטופים לכאלה שהם נגד הפקרת חטופים?
והרי ברור לכל, שכל מי שפיו וליבו שווים ועיניו בראשו, ישיב מיד ובלי היסוס על כל השאלות האלה בשלילה!
על כן, שלא יהיה לאיש ספק, עם ישראל כולו תמים דעים שאסור להפקיר חטופים, ועם ישראל כולו מתרגש היום מאוד לנוכח שחרורו של שליט מחוטפיו, אולם באותה נשימה עם ישראל גם חלוק קשה על הדרך וקבלת ההחלטות הנכונה שמדינת ישראל הייתה צריכה לנהוג בה מול הטרור ומול דרישותיו בדרך לשחרור החטוף שלנו גלעד שליט.
ומכאן אנו מגיעים שוב למסקנה המתבקשת, אותה מסקנה שטענתי כבר במאמריי הקודמים והיא: שהתקשורת בישראל הפכה עם השנים למפלצת, לתמנון רב כוח ועוצמה שהפכה את מדינת ישראל על כל מקבלי ההחלטות שלה, הן השיפוטיות, הן המדיניות והן הביטחוניות, לבני הערובה שלה תוך הטלת מורא ופחד, הגם כי ברור לכולנו שהם לא יודו בכך.
עובדה זו בה התקשורת הפכה לשליט העליון במדינת ישראל, והפכה כך את מדינת ישראל ומקבלי ההחלטות שלה לבני ערובה היא זו אשר לטעמי הרת האסון והמסוכנת ביותר לקיומנו במדינת ישראל, הן קיומנו הפיזי והן קיומנו כחברה דמוקרטית עצמאית אשר בה במקום שמקבלי ההחלטות ונבחרי הציבור הם אשר יובילו וינהיגו את העם לפי אמונתם ולפי דרכם ותפיסת עולמם, ובמקום שהם אלה אשר ישכנעו את הציבור ויצרו את דעת הקהל, הרי שמי שעושה זאת היום במקומם היא התקשורת שמטילה עליהם את מוראה.
אז כן אדוני ראש הממשלה מר נתניהו, ניתן לומר היום בכאב ובעצב רב ששוב מדינת ישראל שגתה גם הפעם. וזאת כפי שכתבת גם אתה בצדק ובשכלתנות רבה בספרך מלחמה בטרור בעמוד 144.
השם עוז לעמו ישיב וייתן השם יברך את עמו בשלום.
