לפני שמכבים את השאלטר

לפני שהצעת חוק ההשתקה תוגש לקריאה ראשונה... בטרם יוגשו דפים לבנים לידיעת הציבור... וכשכל מילה שתיאמר ותיכתב תהיה בגדר לשון הרע... לפני שטייקון חדש יופיע וימכור לנו עט סתרים כותב ואינו נראה או מקלדת סתרים... ציפי עבדה אצל מעסיק פרטי, רואה חשבון במדינת ישראל. כשביקשה העלאת שכר אמר לה בשיא הטבעיות: "אם אתן לך העלאה זה יהיה על חשבון האוכל של הילדים שלי". כך מעסיק פרטי. אז מה הפלא שיצחק תשובה שגייס כספים מהציבור מבקש הנחה. מה אכפת לו, אנחנו ניאנח והוא ייהנה מהנחת הציבור, על חשבון הציבור שהשקיע וציפה לרווחים, תכנן את עתידו, את הפנסיה שלו. מה הפלא שאנו חיים מהיום להיום ולא מהיום למחר?! איך אפשר לתכנן במדינה בה טייקונים שולטים בכסף שלנו, בחופש הביטוי שלנו, בחיינו. תשובה לא ייתן תשובה לציבור. שיחת הטלפון מנציגת המכירות של "ישראל היום" עיצבנה אותי. "קיבלת את העיתון עד סוף אוקטובר השנה", אמרה, "יש לנו את מיטב ה...". פה קטעתי אותה כי לא רציתי שתקריא לי את דף תסריט השיחה שמונח על שולחנה, ובעיקר מכיוון שאיני מעוניין לממן עיתון מטעם. "את נחמדה ואת מבצעת תפקידך נאמנה, אבל אצלי העיתון הזה שימש בעיקר לשתן של כלבתי". לא תסתמו לי את הפה כינוס החירום של העיתונאים בתל אביב זכה לסיקור נרחב, אבל הציבור שותק. פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, התראיין השבוע בכלי התקשורת ואמר: "הדמוקרטיה הישראלית נתונה תחת התקפה עזה". דבריו הקשים נאמרו באופן ברור לשומע ולקורא בהתייחסו לשינוי שיטת בחירת שופטי בג"ץ. נראה שהאביב הערבי הביא עלינו חורף קיצוני - התקפה בכל החזיתות הפרלמנטריות להפוך לדיקטטורה (ע"ע ליברמן וחברי ישראל ביתנו). האם שבענו מהדמוקרטיה? המתנגדים לדעה יאמרו כך נוהגת קואליציה, צריך שינוי, צריכים להרגיש שעשינו משהו. אז תעשו לטובת העם - פתרונות! מרדימים אותנו בהישרדות היומיומית, וכך בחרדת "האם הכסף יספיק ללחם" הציבור נאלם. כי מי יכול לדאוג לחברה כשהוא טרוד בקיומו האישי. ד"ר אלי התקשר בערב ועומרי ענה לו. "גם אתה מעסיק עובדי קבלן?", שאל בעליצות האופיינית לו. למחרת בבוקר ישבנו לכוס קפה ליד מקום העבודה. "כמה זמן לא ראיתי אותך", אמר. כך ישבנו לשיחה ידידותית שעיקרה החלפת רשמים וחוויות וכפי שאמר אלי: "זה יעבור". לעומת כל אלה שנמנעים היה זה דווקא הרופא מי ששמר על מידת אנושיות ראויה. כל אלה שנעלמו או דקרו מאחורי הגב, מי מהם שמח ומי מהם הלום, אין לי מילים. לימדתם אותי ועל כך אני מודה לכל אחד מכם ובמיוחד לחלילן מהמלין ועושי דברו. כמה מכם אמרו "תיזהר". למה? האם לאמת הפנימית ולרגש אין ערך בעיניכם? איבדתם שפיות, הפקרתם את האנושיות. יש מי שמוליך לפי תהום את מקורביו ויש מי שהולך איתם גם על-פי תהום. ולסיום - 300 מילים שנכתבו באותיות לבנות על-רקע לבן שהן מילים שקופות. כך תיראה העיתונות אם חוק ההשתקה יעבור. אני הולך למלא לוטו, לגרד חישגד...