"אחיזת עיניים שהולכת עד גבול הלגיטימיות"

"מדובר כאן באחיזת עיניים שהולכת עד גבול הלגיטמיות הדמוקרטית. לא היה כדבר הזה שראש ממשלה שהתפטר, שעומד בראש ממשלת מיעוט, רוצה להשיג הסדר לפני בחירות"- את הדברים האלה לא אמר פרופסור הילל וייס, מאוניברסיטת בר-אילן, המוגדר כ"איש ימין", אלא פרופ' שלמה אבינרי, איש מרכזי במחנה השמאל הציוני, מי שהיה מנכ"ל משרד החוץ בימיו של יגאל אלון, בראיון עם דויד ויצטום בתוכנית הטלוויזיה "מהיום למחר". מסמך נדיר זה, ביושרו האינטלקטואלי, הוגש לשופטי בית המשפט העליון, שעה שהם דנו בשורה של עתירות שנועדו לעצור את אהוד ברק במרוצו המטורף לקראת הסדר-בכל-מחיר, שפירושו האחד והיחיד הוא התקפלותה של המדינה היהודית למצב שבו שוב לא תוכל להגן על עצמה. בהקשר זה יש לומר, שפרופ' שלמה אבינרי לא נשאר בודד בדעותיו. גם הפרופסורים זאב סגל, הפרשן המשפטי של הארץ, ושמעון שיטרית, מי שכיהן כשר בממשלות המערך, סוברים ש"ממשלת המעבר" של אהוד ברק איננה רשאית להמשיך בניהול המו"מ עם הפלשתינים, תוך ניסיון לחייב את הממשלה, זו שתיבחר לאחר הבחירות הבאות עלינו לטובה ב-6 בפברואר, בהסכם רע, מעוות מכל בחינה הגיונית, המציב את מדינת ישראל בעמדה של מי שגירשה מיליוני פליטים מעל אדמתם בעת שהוקמה, שיש בו ויתורים על בקעת הירדן ועל חלקים נכבדים מירושלים, שמתנער מזכותו של העם היהודי על "הר הבית", שכל-כולו לא נועד אלא כדי לשפר מעמדו של ראש הממשלה היוצא בסקרים. אל שלושת האנשים הנ"ל, שחרדים, צריך להדגיש, בראש וראשונה, לחוקתה ולדמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל, ולתקינות הליכות השלטון, יש להוסיף, כמובן, גם את היועץ המשפטי לממשלה. מה שאליקים רובינשטיין מדגיש במיוחד במכתבו אל אהוד ברק, הוא את העובדה שאין מנהלים מגעים לקראת הסדרים מן הסוג שעליו מדבר "צמד השלום", שלמה בן-עמי ואמנון ליפקין-שחק, שעה שאין לראש הממשלה רוב בכנסת, רוב שלו הוא נזקק בכל מקרה לשם אשרורו של כל הסכם שאליו הוא יגיע, ובשעה שהוא עצמו ממתין ל"אמון המחודש מהעם", כהגדרתו ביום המר והנמהר, מבחינתו, שבו הוא התפטר על מנת לשוב ולהציב שוב את מועמדותו לראשות הממשלה. אליקים רובינשטיין מדגיש לא רק את הצד המשפטי של הרעה החולה שאותה מבקש אהוד ברק להמיט עלינו, אלא גם את הצד ההפכפך שבאישיותו. בפועל, כתב היועץ המשפטי לממשלה, שעוד לא היה בישראל ראש ממשלה כה נעדר חוט שדרה וכה מרבה בזיגזגים פוליטיים ובמניפולציות משפטיות. למעשה, אם להאמין ליועץ המשפטי לממשלה, ואין שום סיבה שלא להאמין לו, הרי שמדובר בראש ממשלה שעוד לא היה מסוכן ממנו להמשך קיומה של המדינה היהודית - ולייחודה כמדינתו של העם היהודי. צריך להאמין בנקודה זו לאליקים רובינשטיין. שהרי הוא שימש תקופה מסויימת שליחו של אהוד ברק לכמה מדינות אירופאיות - כדי להסביר להם מה סוכם בקמפ-דיויד - ולפי עדותו/תזכירו, בשובו הוא מצא שראש הממשלה פרץ את ההבנות והבטיח לפלשתינים עוד ועוד. כעת, עומד בפני אהוד ברק מבחן משפטי כפול: הראשון, מתייחס לקביעה של שופטי בית המשפט העליון, בראשות נשיאו, השופט אהרן ברק, שהדיון שמתקיים בפניהם יש לנהוג בו כאילו הוצא צו על תנאי נגד ראש הממשלה. עד כה, נהגו כל הממשלות להתייחס אל מצב משפטי כזה כאל מצב ביניים שאינו מאפשר להם להתקדם בכיוון שבו ביקשו ללכת, או לעשות את מה שמלכתחילה ביקשו לעשות, עד להכרעת בית הדין הגבוה לצדק. כלומר, המצב המשפטי הוא ברור: הוצא צו על תנאי כנגד אהוד ברק. אין בצו, פורמאלית, כדי למנוע בעדו מלהמשיך בריצת האמוק שלו, אבל הנוהג המשפטי מורה אחרת. שני אנשים יכולים למנוע עתה בעד ראש הממשלה מלנהוג באופן שימוטט כליל את הלגיטימיות השילטונית שלו: שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. על יוסי ביילין לא הייתי סומך יותר מדי. נשאר, אפוא, היועץ המשפטי לממשלה. המבחן המשפטי השני, נוגע למזכיר הממשלה: יצחק הרצוג שוב שמר על "זכות השתיקה" בעת שזומן לחקירה במשרדי היחידה הארצית לחקירה הונאה. לטענתו, הוא עשה זאת בגלל הבחירות הקרבות והולכות, שכן הוא רואה בעיתוי של החקירה משום ניסיון לפגוע בראש הממשלה. לגבי טיעוניו אלה של "המזכיר השותק", עורך דין במקצועו, יש לומר שתיים אלה: לעדים לא שמורה זכות שתיקה. עד חייב להשיב על כל שאלה. אם יצחק הרצוג שמר בכל זאת על זכותו שלא להשיב על השאלות שהפנו אליו חוקרי המשטרה, אלה שחוקרים את מעורבותו בעמותות הפיקטיביות שהקים אהוד ברק ערב הבחירות הקודמות, משמע שהוא נחקר כחשוד. ואכן, על-פי הידוע נחקר הרצוג באזהרה, משמע - כחשוד בפלילים; ואם הוא "חשוד", אז אין לו מה לחפש בתפקידו רם המעלה. אהוד ברק צריך למהר ולהדיח אותו מתפקידו, אם אין הוא רוצה לקפד את שארית האמון הציבורי בו, ובממשלתו, ולהשאיר אחריו "אדמה חרוכה" מן הבחינה החוקתית. הדבר האחר שיש לומר ליצחק הרצוג הוא, שאם ראש הממשלה ממשיך במו"מ עם הפלשתינים למרות הבחירות הקרבות והולכות, ואולי בגללן, אז אין כל סיבה שחוקרי המשטרה יפסיקו את מלאכתם בגלל הבחירות. נהפוך הוא : יש להגביר דווקא עתה את קצב החקירה כדי שהציבור יוכל לדעת, עוד לפני יום הקלפי, מי הוא אהוד ברק האמיתי, זה שמזייף בחירות או זה שמוכן לעשות כל מעשה נבלה פוליטי כדי לשרוד בכיסאו, או שניהם גם יחד. בשני המקרים, את ראש הממשלה הרע הזה יש להחזיר אחר כבוד לביתו בכוכב יאיר.