אל תתנו לעובדות להטעות אתכם. הרצל מעולם לא גר ב"בית הרצל" וגם לא ביקר בו. המבנה שעומד לתפארת מדינה ישראל בלב יער חולדה הוקם כסמל וכהנצחה לחוזה המדינה על פועלו. הוא נבנה ב-1909 כחמש שנים לאחר מותו של הרצל. לרגל יום העצמאות וחגיגות 110 לקק"ל, מוקדש לכם מסלול טיול ליער חולדה שניטע במקור כ"יער הרצל". בנימין זאב הרצל היה אחד המסייעים להקמת הקרן הקימת לישראל ולאחר מותו החליטה קק"ל על הקמת מפעל "תרומת עצי זית", רכישת נחלות ונטיעת כרמי זיתים שכונו "יער הרצל" שהשתרע ע"פ כ-500 דונם לזכרו של חוזה המדינה. בשנת 1909 הוקמה באזור חולדה חווה לנטיעת עצי זית והוקם בית מפואר שהנציח את שמו של הרצל. לימים ניטעו על פני שטח של 2000 דונמים עצי אורן וחורש שקיבלו את השם "יער חולדה". ויכוח רב שנים נשוט סביב השאלה האם יער חולדה היה הראשון במדינה ישראל, כשעל התואר מתחרים גם יער בן שמן ויער קריית ענבים. לגבי העובדה שהוא בין היערות הוותיקים ביותר בארץ, על כך אין עוררין. בנצי הגלר, מקיבוץ חולדה, מדריך שנים רבות מטיילים שמגיעים למתחם בית הרצל וליער. הוא מכיר את תולדות המקום ומשלב בסיפוריו את הפרטים הפיקנטיים שמוסיפים לחלוחית ועניין. הוא מספר על האגרונום הראשון, לואי בריש, שקיבל את תפקידו כמנהל החווה בזכות הקשרים ו"פתק" ההמלצה שהביא בכיסו מאוטו ורבורג הבוטנאי הגרמני הידוע. רופין קיבל אותו לעבודה כיוון שלא היה לו נעים לסרב לורבורג. התוצאה הייתה עגומה. בריש, התגורר בגפו בקומה השנייה של בית המידות ושיכן את הפועלים בקומת המרתף הצפופה. חוסר ניסיונו ותנאי השטח שלא היו מוכרים לו הקשו על עבודת הנטיעות ומתוך 12 אלף שתילי זית נקלטו רק שלושת אלפים. רופין אמר על בריש שלפחות היה בקיא במלאכות הבית והיטיב לסרוג. בתום שנה רופין פיטר את בריש ושכר את שרותיו של האגרונום יצחק וילקנסקי, לימים מייסד מכון וולקני. וילקנסקי שינה את פניה של חולדה והפך אותה לחוות לימוד. הוא הוסיף לצד כרמי הזיתים עצי בוסתן, חורש ויער ביניהם עצי שקד, אורנים, שיטים, ברושים וחרובים. הוא זרע שדות פלחה והקים רפת ולול. בתקופת מלחמת העולם הראשונה החווה ננטשה והארבה שפשט על הארץ כילה את הנטיעות. עם סיום המלחמה הגיעו לחולדה קבוצות של חלוצים שקידמו את רעיון הנטיעות ויישוב הארץ. בין המשפחות היו הוריו של הסופר יזהר סמילנסקי, שזוכר את ילדותו בקומה השנייה, ואהרון בן ברק, סבו של מאיר שלו, שהיה ממייסדי נהלל. החלוצים נטעו אורנים ופיתחו ענפי חקלאות שונים. במאורעות תרפ"ט 1929 הערבים תקפו את חולדה בעוד 20 צעירים עומדים מולם באומץ ובנחישות. התוקפים הציתו את היער והגורן, אך המגנים מנעו את החדירה לחצר. בקרב נהרג אפרים צ'יזיק, מפקד חולדה ואחיה של שרה צ'יזיק, שנפלה על הגנת תל חי. לאחר קרב קשה וממושך התערב הצבא הבריטי ואילץ את המגנים לנטוש את הישוב מבלי לאפשר להם לקבור את צ'יזיק. רק יומיים לאחר מכן הם הצליחו לחזור ליישוב ולקבור אותו בפאתי היער. עמידתם הנועזת של הלוחמים הפכה לסמל ועל כך כתב הסופר ס. יזהר בספרו "החורשה בגבעה". בשנת 1937 הוקמה מעל קברו של צ'יזיק אנדרטה מרשימה שעוצבה על-ידי הפסלת בתיה לישנסקי. פניהם הנועזות של שרה ואפרים מפוסלות באבן ירושלמית קשה ויחד עימם דמות נוספת שיש הטוענים כי מדובר בבנימין מונטר מחברי קבוצת החלוצים שנהרג יחד עם שרה בתל חי. חלקה התחתון של המצבה נושא אלמנטים של חקלאות, מקוש, קישלון, טוריה, שיבולים וחרמש. לאחר מאורעות 1929 טיפלה קרן קימת באתר ושמרה על היער ועל שרידי החווה. היישוב בחולדה חודש על-ידי קבוצת "גורדוניה" ב-1931. חולדה חלשה על צומתי הדרכים לירושלים ומילאה תפקיד חשוב במלחמת העצמאות. היא שימשה בסיס יציאה לרוב השיירות שיצאו לירושלים הנצורה. בצומת חולדה ניצבת אנדרטת הגבורה לזכרם של פורצי הדרך לירושלים. ב-1943 ערכו הבריטים בחולדה, לראשונה בתולדות היישוב העברי, חיפושים למציאת נשק המוחזק בצורה בלתי חוקית. הם הצליחו לגלות פגזי מרגמה אחדים וכתוצאה מכך נעצרו כמה מחברי הקבוצה ונאסרו לתקופות ממושכות. בית הרצל, שתוכנן על-ידי האדריכל יוסף ברסקי, שגם תכנן את הגמנסיה העברית הרצליה, עבר גלגולים ותהפוכות עם תמורות העיתים. בתום מלחמת העולם המבנה המרשים הוקף בחומה שהגנה על החצר. לצד המבנים החקלאיים של החווה הוצב מאגר מים מרובע ששרידיו נראים בשטח גם היום. בתקופת החלוצים, כשנולדו התינוקות הראשונים, שיפצו את המבנה ויצרו חדרי ילדים. המבנה ששרד מחוות חולדה הוא בניין המנהלה ששימש את מנהל החווה. במסגרת חגיגות ה-50 למדינה הוכרז המבנה כאתר לשימור. קרן קימת לישראל שיקמה אותו בסיוע המועצה לשיקום אתרים ורשות הטבע והגנים. הבית שוחזר ושומר כפי שהיה ויופיו מרשים לא פחות ממה שהיה באותם ימים. שדרות של עצי ושינגטוניה דקים וגבוהים מקיפים אותו מכל עבר ומסביב כרמי ענבים ויער אורנים מרשים. קק"ל הטילה על היוצרות גלית גאון ויעל עמית ועל האוצרת נירית שליו כליפא , לעצב את "שביל המיצגים" שמתאר את תולדות המקום. בין עצי היער פזורות דמויות של פסלי מתכת שעוצבו על בסיס תמונת שחור לבן מהימים ההם. ישנן תשע תחנות שמספרות את הסיפור לפי השנים: מתחילת המאה עם הקמת החווה החקלאית, נטיעות עצי הזית, חוות הלימוד, מכת הארבה, ייעור והתיישבות, ליל הקרב, משק חולדה ובריכת המים. תולדותיה של בריכת המים שנבנתה על-ידי מקורות ביולי 1948 מהווה סיפור מרתק בפני עצמו. חברת "מקורות" הקיפה את המבנה העגול בשלטי הסבר קצרים וממצים שמספרים על הדרמה סביב המים. הבריכה נבנתה בתקופת מלחמת השחרור כשירושלים הייתה במצור וקו המים הראשי אליה נותק. תהליך הבנייה בוצע במהירות שיא של שלושה שבועות וביום בו הגיעו טיפות המים הראשונות לעיר הנצורה נחקק כאירוע היסטורי שהסעיר את היישוב. הצינור זכה לכינוי "קו השילוח" על שם מפעלו של המלך חזקיהו והוא הונח לאורך דרך בורמה עד שער הגיא. הבריכה ניצבת בנקודת תצפית מרשימה אל עבר מישור החוף ולצדה כרם ענבים ענק שמשתרע על השטח בו היה נטוע כרם הזיתים שכונה "יער הרצל". מן הבריכה מוביל שביל היקפי משולט סובב יער חולדה וניתן לנסוע לאורכו בכל סוגי כלי הרכב. הכניסה למסלול נמצאת ליד פרגולת עץ שעליה מצוירת מפה אמנותית של המתחם וציון דרכים המפנה אל "שדרת האוהבים". לפי גרסתו של בנצי הגלר "שדרת האוהבים" המקורית נמצאת בסמוך לקיבוץ חולדה ואומצה על-ידי קק"ל לשביל המוביל אל "הבאר העמוקה". הבאר נחפרה בתקופתו של ארתור רופין כשהערבים סרבו לספק מים מבאר שחם שהייתה בשטחם. הקידוח לא צלח והבאר שנחפרה לעומק של 190 מטרים סיפקה קילוח עלוב וטעם של מי גופרית. היא שימשה את החווה במשך 20 שנים ונעזבה. היום נותרו בשטח הדפנות העליונות ולצדה מבנה המשאבה. משם ממשיכים אל "באר שחם" שהייתה הבאר הפעילה שהופעלה על-ידי ערביי האזור. שואב ערבי עיוור היה מעלה את המים בעזרת גלגל דריכה. היום עומד במקום צריף פח מגולוון ושרידי משאבה חלודה לצד בריכת אגירה מבטון. סיום השביל מוביל אל שולי היער המקורי שם ניטעה חורשת לזכרה של המשוררת רחל. איך מגיעים? - יער הרצל בחולדה נמצא כעשרה ק"מ מדרום-מזרח לרחובות. לבאים מתל אביב או מירושלים פונים במחלף לטרון לכיוון אשקלון בכביש 3, חולפים על פני צומת נחשון ולאחר כשני ק"מ פונים בצומת חולדה לכיוון רחובות בכביש 411. היער נמצא כשני ק"מ מהצומת.