רשלנות רפואית היא שם כולל הטומן בחובו סוגיות שונות, הרלוונטיות לכל אחת ואחד מאיתנו. כולנו בשלב זה או אחר מגיעים לבדיקה רפואית, מקבלים טיפול רפואי, ולעתים אף נדרשים לעבור הליך כירורגי כזה או אחר. פעמים רבות, המצב הרפואי מסתבך בשל הטיפול הרפואי שקיבלנו או אי הטיפול, ואנו נאלצים ללמוד לחיות עם המגבלות שנגרמו לנו ולמעשה להסתגל למצב בריאותי חדש. אצל אחדים ייתכן שתידלק נורה אדומה ביחס לאפשרות כי מקור הנזק ברשלנות רפואית, אך במרבית המקרים נורה זו לא תידלק, שכן כל אחד מאיתנו מודע לזכויותיו באופן שונה, ונכון להיום - ניתן לומר שרובנו לא מודעים כל כך לזכויות אלו.
אם כן, מתי ניתן יהיה לומר כי נזק שנגרם במסגרת טיפול רפואי נעוץ למעשה ברשלנות רפואית? לשם הבהרת הנושא, נשתמש בדוגמה מהחיים, ממקרים אמיתיים בהם נתקלנו. מיכל (שם בדוי) הגיעה לטיפול בבית חולים בשל בעיות בעמוד השדרה ובחוליות הצוואר. הרופא המטפל מסר לה כי הדרך לטפל במצבה הרפואי הוא לבצע ניתוח מיידי שישפר את מצבן של החוליות ויאפשר לה, לדבריו, חיים תקינים יותר.
מיכל, אישה צעירה שאין לה כל הבנה רפואית, הסכימה ל"הצעת" הרופא ופנתה לביצוע הניתוח. לצערה הרב של מיכל, היא יצאה מהניתוח עם נזקים קשים. סיבוך שנגרם בניתוח הביא לכך שנוצרה פגיעה בלתי הפיכה בעמוד השדרה ומיכל נותרה משותקת בגפיים התחתונות. רק לאחר קרות הנזק, וביצוע בירור מקיף, התברר כי ביצוע הניתוח היה אחד האפשרויות הטיפוליות, כאשר ישנה גישה רפואית שדווקא תומכת בטיפול שמרני בצורות שונות ובין היתר בביצוע פיזיותרפיה. כמו-כן, "גילתה" מיכל כי הסיבוך שנגרם לה הוא סיבוך שקורה לעיתים בניתוח שעברה, אך הרופא המנתח לא מסר לה כלל על סיבוך אפשרי שכזה.
מבחן "הרופא הסביר"
האם בהתאם למפורט לעיל, ניתן לקבוע כי למיכל קיימת עילת תביעה בשל רשלנות רפואית?
חשוב לדעת כי עילת תביעה בשל רשלנות רפואית, קמה במקום בו הרופא או הצוות המטפל חרג מסטנדרט הרפואה הסביר. המבחן לבחינת קיומה או היעדרה של רשלנות הוא מבחן "הרופא הסביר". בית המשפט למעשה מדמיין רופא סביר באותה הסיטואציה, וקובע מה עליו היה לעשות. לאחר מכן בוחן האם הרופא הנתבע, עמד באותם סטנדרטים.
במקרה של מיכל, קבע בית המשפט כי הרופא חרג מסטנדרט הרפואה הסביר, שכן על רופא מוטלת החובה להציג בפני המטופל את אפשרויות הטיפול העיקריות העומדות בפניו. מכיוון שטיפול שמרני (ללא ניתוח) הוא אפשרות ראויה, היה על הרופא לכל הפחות להציעו למיכל. העובדה כי הרופא המליץ על ניתוח, אינה מורידה מחובתו להציג למיכל את האופציה השנייה. הרופא לא עשה כן, ולכן נקבע כי פעל שלא כפי שעל "רופא סביר" לפעול.
בנוסף, קבע בית המשפט כי גם כשמיכל החליטה לבצע את הניתוח, היה על הרופא המנתח להציג בפניה את הסיכויים והסיכונים בניתוח, ובהם גם הסיכון שלצערה התממש. מיכל אומנם הוחתמה על טופס הסכמה, אך הדבר נעשה בהיותה בטשטוש טרם הניתוח ומבלי שהוענק לה הסבר על-ידי הרופא. מאחר שכך, קבע בית המשפט כי מיכל לא נתנה הסכמה מלאה ומדעת לביצוע הניתוח, שכן לא ידעה באמת את הסיכונים הטמונים בו. בכך, למעשה חרג הרופא מחובתו.
הוכחת קיומו של קשר סיבתי
האם די בכך על-מנת שתקום לנו עילת תביעה? התשובה היא לא. לאחר שבית המשפט קובע כי קיימת התרשלות וחריגה מסטנדרט רפואי סביר, אין זה מספיק לצורך קבלת הפיצוי. על התובע להוכיח בתביעה כי יש קשר סיבתי בין אותה התרשלות לבין הנזק שנגרם. כלומר, לו הנזק היה נגרם בכל מקרה למרות קיומה של רשלנות, ייתכן מאוד שתובע בשל רשלנות רפואית לא יזכה בפיצוי.
מיכל הוכיחה באופן ברור, כי לו הייתה יודעת שישנה אפשרות טיפול אחרת, ובוודאי אם הייתה יודעת שלניתוח ישנו סיכון ממשי של שיתוק, היא הייתה מנסה את הטיפול השמרני ולא פונה לביצוע הניתוח. על כן, בית המשפט קבע שישנו קשר סיבתי מובהק בין נזקה של מיכל לבין רשלנות הרופא.
לסיכום, מחובתו של חולה הרוצה להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית, להוכיח את הדברים הבאים:
1. על החולה להוכיח קיומה של התרשלות - כלומר, חריגה מסטנדרט רפואה סביר.
2. על החולה להוכיח קיומו של נזק בגופו או בנפשו.
3. על החולה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות.
אלו עיקרי הדברים. כמובן, שכל סוגיה כזו מעניינת לכשעצמה. לדוגמה, חולה עבר ניתוח והצוות הרפואי הותיר בטעות בגופו מספרי ניתוח קטנים. המספריים הוצאו בהליך כירורגי פשוט ולא גרמו לחולה כל נזק. האם לדעתכם החולה לא יהיה זכאי לפיצוי? ואם כן בגין מה? השאלות רבות ומגוונות, ונשתדל להשיב עליהן ועל נוספות ביתר פירוט בכתבות הבאות.
