הטור של פריצי

האיש שירמה יצחק ברמן, שהיה אח"כ גם יו"ר הכנסת, נהג לומר שחברי מפלגה דומים בטיפשותם רק לרוכשי מניות בבורסה, שהם טיפשים פעמיים: בפעם הראשונה כשהם קונים את המניות, ובפעם השניה כשהם באים ומתפלאים למה לא שיתפו אותם ברווחים. השבוע הגיש יאיר לפיד את תקנון מפלגתו. כתוב שם שהוא המנהיג לתמיד, כתוב שהוא ירכיב את הרשימה, כתוב שהוא ימנה את בעלי התפקידים, שהוא יקבע על איך מצביעים וכתוב שאי-אפשר להדיח אותו ב-10 השנים הבאות. אם לרפול הייתה בזמנו רשימה שנקראה הגמדים, לאנשים ברשימה של לפיד אפשר יהיה לקרוא ממלאי החורים. לפי התקנון לפיד ידחוף אותם כרצונו להיכן שצריך, רק לא הייתי מציע לכם להריח אותם אח"כ. המדהים הוא שלפיד פונה לציבור שאמור להיות אינטליגנטי לכאורה, חופשי-חילוני, מעמד ביניים וכד'. אבל הוא מבקש להיבחר לפרלמנט במדינה ליברלית-דמוקרטית כשהוא מביא איתו תקנון וסמכויות של מפלגה קומוניסטית מהעידן של סטאלין. ברצף פולחן האישיות שבין לואי מלך צרפת המולך בתוקף האל לבין נערי אדמו"רים שיורשים מאבותיהם את החצר והתואר, כבר שמור ליאיר לפיד מקום של כבוד. מה שמביא אותנו לחסידים השוטים שלו: די בהשכלה ברמת בחינות סקר של פעם (או בחינות המיצ"ב בימינו) או אי קיו של 80 בערך, בשביל להבין שמי שמצטרף למפלגה בה רק המייסד קובע הכל וחברי המפלגה אפילו לא בוחרים את רשימת המועמדים לכנסת, משול למי בא לחוף בימי האימפריה הרומאית ומבקש להצטרף כחותר בסירות המלחמה של הצי. בתנ"ך רוצעים אוזנו של עבד שהתרגל לאדונו, אבל על אדם חופשי שמחפש לו אדון, אפילו בתנ"ך עוד לא שמעו. כי מה בעצם ההבדל בין חסיד שוטה של הרב לבין מי שיהיה חבר במפלגה של לפיד? שעה שכל המערכת הדמוקרטית בנויה על כך שמי שמתמודד יהיה מחוייב לשולחיו, כי הם יכולים להדיחו ולהחליפו, הרי מי שמצטרף ליאיר לפיד חותם בעצם שהוא מוותר על כך מראש ומתחייב שיאיר יהיה לפידו מעתה ועד עולם. על חסידים שוטים מחצרות סאטמר או בעלז לפחות אפשר לומר שהם נולדו ככה, וככה גם חינכו וחיתנו וכבלו אותם. אבל מה ההסבר של החילונים?