לא רק
חגי עמיר השתחרר בסוף השבוע שעבר- גם חרצובות לשונם של מחרחרי שנאה ישנים וחדשים, ובעיתוי אידאלי מבחינתם: הבחירות שהיו לפיתחנו ועוד יותר מזה - הפריימריז המתוכננים בליכוד. המדובר, כמובן באותם אמצעי תקשורת המביטים בעיניים כלות כיצד שכלו הישר של "עמישראל" (כלשונם המלגלגת בכל פעם נדירה שהדמוקרטיה פועלת נגד האג'נדה שלהם) מביס את אותה שנאת- נתניהו שהם מנסים ללבות בשיטתיות לטובת שלוש תקוותיהם הלבנות המתעקשות-מה לעשות-לזנב זו בזו. לעניין זה גילוי נאות כפול: אינני מאוהדי נתניהו ולא אצביע עבורו, והמדובר בעיתון שפעם היה של המדינה והיום הוא של לפיד.
פתאום יש שם עניין דחוף לדון בשאלה כבדת המשקל של הקשר בין המשפט לצדק.
יועז הנדל, הפורש האחרון מחצרו של נתניהו, מהגג לנו מעל דפי התעמולון הזה (6.5.12) תשובה לשאלתו הרטורית: "מדוע צריך לציין את שחרורו...הרי במדינת ישראל פושע, מתועב ככל שיהיה, משתחרר בסוף תקופת מאסרו. מחבלים פלשתינים משתחררים הרבה לפני...אבל אז נזכרתי. נזכרתי בהרגשת ההאשמה הקולקטיבית שנכפתה עלי באותם ימים שלאחר הרצח כמי שגדל בציונות הדתית. באותן אצבעות מאשימות שכוונו אל כל מי שנדף ממנו ריח מרוחק של כיפה והתנחלות. נזכרתי בשבריריות שלנו אז כחברה ובתהליך הארוך (שעדיין לא תם) להחלמתה".
תשובת הנדל לעצמו היא לא פחות מ"הרמה להנחתה" למחרחרי השנאה דווקא מפני מה שהוא: עיתונאי שאיננו מהסס לבטא את עמדותיו הלאומיות. אלה החוגגים על גווית רבין מזה 17 שנים כדי להבאיש את ריחו של כל מה שאיננו "מדינת כל אזרחיה" וזכויות הערבים בארץ ישראל שממערב לירדן רשאים היום, ובצדק, לחבקו אל חזם כ"תנא דמסייע".
הנדל מתקשה להשתחרר מהשקר של השמאל בעניין רבין
מאחר שהנדל הוא בשר מבשרו של "המחנה הלאומי" קשה להאמין ששנאתו הפרטית לנתניהו, ככל שהיא קיימת, מעוורת את מקצועיותו כאיש תקשורת, ולכן אפשר לפרש את המאמר האומלל שלו רק לאור כותרתו: "שילם את המחיר, לא את החוב". הנדל מתקשה להשתחרר מהשקר שמנסה שמאל מתכווץ פוליטית ועולה כפורח בתקשורת ובמשפט לכפות על תודעתנו הקולקטיבית מאז רצח רבין: שהכוונה הפלילית מאחורי המעשה הפלילי ההוא הוקרנה אלחוטית אל תודעת הרוצח ("המתועב" איך-לא, כדי להבדילו הבדל היטב מרוצחים נחמדים) היישר ממוחם הקודח של אותם מיליוני ההזויים המתעקשים לזכור שבסן-רמו ב-1920 הבטיח "העולם" לעצמו מדינה יהודית ממערב לירדן.
הדבר היחיד שממנו זקוקה החברה הישראלית להחלמה ועדיין לא החלימה ממנו הוא השילוש השיקרי הקולוסאלי של המיעוט השמאלני, שאפילו הנדל נופל שדוד לרגליו: כאילו מאחורי הרצח עמדה כוונה פלילית של מיליונים, כאילו ה"משפך" שדרכו התנקזה הכוונה הזו למוחם של האחים עמיר היו רבנים וכאילו לולא הרצח היה הזאב היהודי גר מזמן עם הכבש הערבי עתיר המדינות במזרח תיכון חדש ומשגשג.
הקשר שבין המשפט לצדק
כדי להקל על עצמו את משא האשם המופרך הזה מצטרף הנדל, באמצעות כותרת מאמרו, לדיון בשאלת הקשר שבין המשפט לצדק. הדיון הזה כפי שהוא מוצג בתקשורת מניח כמושכל שאינו מצריך ראייה שמערכת המשפט הישראלית היא הוגנת, ושלכן יש מקום לדיון פילוסופי בפער המובנה שאולי קיים בין תפוקת המהוגנות הזו לבין הצדק המוחלט. הבעיה היא שאין בכלל מקום לדיון כזה כל עוד מערכת המשפט מפריכה את הנחת המהוגנות הזו יום-יום.
המערכת שדנה את האחים עמיר גם קבעה שה"הינתקות" הייתה "מידתית" למרות שהפרה את חוקי היסוד "
כבוד האדם וחירותו" ו"
חופש העיסוק" וגם סירבה לעיין בתזכיר של מי שהיה ראש אמ"ן אלוף (מיל.) עמידרור, לפיו המידתיות הזו היא עורבא פרח. אותה מערכת מגלגלת עיניה לשמים כשמדובר בזכויות הקניין של יהודים החיים ביו"ש: הבג"צ "לא מתערב בשיקול דעתה המקצועי של מערכת הביטחון" גם כאשר היא מפרה את הזכויות הללו- ראה, למשל, ערך בתי השלום וה"מריבה" בחברון.
ובאיזו מערכת ביטחון מדובר? זו ששיקול דעתה "המקצועי" שהוצג לבג"צ הניב את הטרנספר ה"מידתי" של 7000 ישראלים כדי שכולנו נוכל ליהנות מהביטחון ה"מידתי" שיניב הטרנספר הזה. וכן, אותה מערכת משפט עקבית לא פחות כשמדובר בזכויות קניין של ערבים: או- אז תמיד ייקוב דין הקניין את המידתיות של כל שיקול אחר, כמו, למשל, בעמונה, במיגרון ובגבעת האולפנה.
כדי שהנדל לא יחשוב שהוא בודד בהתלבטויותיו בעניין הקשר בין המשפט לצדק כדאי שיביט שמאלה באותו גיליון של הלפידתון ויקרא מה כותבת שם סמדר שיר (כן, זו שמתפנה, בימים שאינה כותבת, להוליך שולל דווקא את מרים פרץ), שמעולם לא נחשדה ב"ימניות" יתר. זה מה שיש לה להגיד, תחת הכותרת "אור ירוק למפגע הבא", על בית המשפט הגובה מכולנו מחירים: "לכן, בזהירות, אומר למסנגרים (בעניין שחרור עמיר. ס.ס.): אילו הסייען ברצח ראש הממשלה היה ערבי שלא הביע חרטה, בית המשפט היה דואג למצוא את הסעיף שיאשר את יציאתו מהכלא רק בארון המתים". כך-"בזהירות". איך אומרים בעברית I rest my case ?
אשפת השקרים שמייצר השמאל הבולשביקי
לעניין הרצח עצמו, לא רק ימנים הזויים כחתום מטה אינם בטוחים שעמיר הוא הרוצח. לאה רבין ז"ל, דליה רבין, פרופסור
זאב סגל ז"ל ו
בן-דרור ימיני (רשימה חלקית) בוודאי אינם "ימין הזוי", וגם הם הביעו תהיות שספקות בעניין העובדות שעמדו לנגד עיני בית המשפט וועדת שמגר עוד לפני שהתגלו עובדות נוספות, שרק מחמירות את התהיות הללו.
יתר על כן, שני האחרונים חייבו במפורש את פתיחת תיק הרצח מחדש. לו רק כדי להרגיע אותו מצפון שכה מייסר את הנדל ודתיים לאומיים אחרים על תרומתם לרצח רבין, כביכול, כדאי שיתעדכנו באמצעות צילומי המסמכים שבאתר האינטרנט (
www.therabinkilling.com) ובאמצעות ממצאי הפיזיקאי
נחום שחף (שבין השאר חשף את התרמית של פראנס 2 בעניין מוחמד אל דורא) להגיד בעניין.
אני מיצר על הצלחת השמאל הבולשביקי לפרוק משאית אשפה בחצרו האחורית של הנדל רק מפני שהגיונו נרדם בשמירה, אלא שאינני מסכים שיזרוק אותה מעבר לגדר אל חצרי-שלי אפילו כשהוא עושה זאת רק לצורך מירוק מצפונו. אם קריאת החומרים הנ"ל תעשה מה שלא עשה ההגיון ותמנע הפצת שקרי השמאל באמצעות מניפולציה של מצפון אנ"ש- והיה זה שכרי. חצרותינו נקיות ואין בהן מקום לאשפת השקרים וההזיות שמייצר השמאל הבולשביקי.
