מנהיגים חברתיים ופוליטיים רבים הזהירו מזמן, שהמציאות החברתית והכלכלית שלנו מסכנת את קיומה של המדינה, ועכשיו ניתן לראות שהשבר הכלכלי-חברתי, שהולך ומעמיק בחברה הישראלית, מאיים גם לשבור את הארגון האחרון שעדיין נשאר בקונצנזוס- צה"ל. בשבוע האחרון שמעתי אזרחים רבים שכבר לא מוכנים לתרום עבור המדינה וללכת לצה"ל, כאשר הקריאות מגיעות מכל חלקיה של האוכלוסיה ולא ממגזר כזה או אחר. לא מדובר כבר בחרדים ובערבים שנמצאים בקצבות, אלא בקבוצות אוכלוסיה ציוניות ממעד הביניים והמעמדות הנמוכים שמרגישות ניכור, ולכן לא מוכנות יותר להקריב את חייהם למען המדינה.
מכתב המילואימניקים שהוגש לכנסת השבוע מייצג בעיה אמתית בחברה, שנובעת מאובדן הערכים ואימוץ ערכים חומרניים, שמעודדים
אינדיבידואליזם ערכי אגואיסטי. צעירים ממגזרים שונים לא רוצים להתגייס לצבא, ומילואימניקים כבר לא מוכנים ללכת למילואים, מאחר שהם מרגישים מנוצלים ופגועים מהמדינה, שלא נמצאת שם כדי להגן עליהם מפני "תרבות ההון".
נוער מנוכר
השבוע במפגש עם נערים מקהילת יהודי אתיופיה עלתה טענה מאחד הילדים שהוא לא מרגיש חובה לעשות צבא, בגלל שהמדינה פוגעת בו ובמשפחתו. האתיופים הם אזרחים למופת שהולכים ליחידות קרביות וממלאים את החובות שלהם באומץ רב, אבל ניתן להבחין גם בסדקים בסולידריות בקרב הקהילה המפוארת הזאת, שחשה ניקור מהמדינה ומהחברה הישראלית. מסתבר שהנערים האתיופים הם לא היחידים, וניתן לראות ירידה מתמדת באחוז המתגייסים לצה"ל, כאשר הרבה מהנערים לא רוצים לבזבז זמן על הצבא ורוצים "להתקדם" בחיים.
הבעיה היא הרבה יותר רחבה, והנתונים מצביעים על כך שבכל המגזרים ישנה ירידה במוטיבציה של הנוער לעשות שירות צבאי. בעוד בעבר השירות היה נעשה בגאווה, היום השירות נתפס בקרב הנוער כנטל מיותר. האשמה במצב היא המדינה שכשלה בהעברת הערכים הנכונים לנוער ובמקום לקדם ערכים של הקרבה וערבות הדדית, היא מעודדת רק ערכים חומרניים שרומסים את רוב האוכלוסיה. כך קורה שתרבות ההון שגורמת לניכור, עוני ומצוקה גורמת לניתוק של הנוער הישראלי שאינו מוכן לקחת חלק אפילו בהגנה על המדינה.
תרבות ההון
הנערים ששוקלים לא ללכת לצבא והמילואימניקים שכתבו את המכתב לכנסת בו הן מזהירים מפני התפרקות של הצבא הם לא האשמים במצב, כי הם בסך הכול קורבנות של תרבות ההון שהשתלטה על המדינה. במקום לקדם ערכים חברתיים של סולידאריות ועזרה הדדית, המדינה מקדמת רק ערכים חומריים שהורסים את הדבק שבעבר חיבר את החברה הישראלית. מה הפלא שילדים אתיופים שמופרדים מילדים לבנים רק בגלל שהם חלשים יותר בלימודים "ומעקבים" את ילדי הלבנים, מרגישים ניקור כל חייהם ומסרבים לתרום למדינה. באותו האופן מה הפלא שמילואימניקים כבר לא רוצים לעשות מילואים, כאשר המעסיקים שלהם מפטרים אותם מעבודתם, ולעיתים אף בוחרים לא להעסיק אזרחים שצפויים לעשות ימי מילואים רבים.
מה הפלא שהאזרחים כולם כבר לא רואים בשירות ערך עליון, אם המדינה החזירית שלנו מאפשרת לבעלי ההון ברכבת לא להעלות חיילים בשעות העומס, בגלל שיקולים כלכליים אינטרסנטיים. המדינה הפסיקה להגן על האזרחים שלה ועל החיילים שלה, ולכן מה הפלא שפחות אזרחים מוכנים להגן עליה ולהקריב את חייהם למענה?
קפיטליזם אינדיבידואליסטי שמקדש אך ורק את ההון ורומס את ההמון, בסופו של דבר ישבור גם את הגוף הממלכתי ביותר במדינה, את הצבא.
