לשון המאזניים

"חלק לא קטן מההתפתלויות שבתי-משפט עושים במשפטי לשון הרע כולל כל מיני קביעות על מהי עובדה ומהי דעה. כל העולם המשפטי המושגי שהתפתח על חוק איסור לשון הרע בנוי על זה שהחוק פשוט לא טוב", אמר פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה), בכנס שנערך השבוע במכון. "החוק לא מאזן נכון בין חופש הביטוי, חופש העיתונות והשם הטוב", הוסיף קרמניצר. "לבתי-המשפט אין סמכות לתקן את החוק, אבל תפקידם לפרש את החוק לפעמים פרשנות יצירתית כדי לעשות אותו פחות רע ממה שהוא באמת. נדמה לי שאי-אפשר להבין את הפסיקה בלי להניח את ההנחה שהנחתי, שיש בעיה בחוק". את הביקורת על חוק איסור לשון הרע השמיע קרמניצר בפתח מושב בהשתתפות משפטנים ופוליטיקאים, שהוקדש כולו לחוק איסור לשון הרע, במסגרת הכנס "חשיפתה של העובדה בעשייה העיתונאית".

השופט טובי: תיקי לשון הרע - נקז לסכסוכים אחרים

השופט אמיר טובי, מבית המשפט המחוזי בחיפה, הרחיב בדיבור על משפטי לשון הרע מנקודת מבטו של שופט. "הדבר הכי בולט שמאפיין את תיקי לשון הרע הוא רמת האמוציות שמעורבות בתיקים האלה", אמר. לדבריו, תיקי לשון הרע אינם עוסקים בכסף, על-אף שהפיצויים ניתנים בכסף, אלא בכבודו ובגאוותו של האדם. "כמו שהגדיר את זה הנשיא ברק, הערך הזה של כבוד האדם לפעמים יקר לו לאדם כמו החיים עצמם", הוסיף השופט טובי. לדברי השופט טובי, מנסיונו עולה שתובעים מגיעים לתיקי לשון הרע כשהם פגועים מאוד, ומקור הפגיעה פעמים רבות אינו בפרסום נשוא המשפט, אלא באירוע מוקדם יותר. תיקי לשון הרע, טען, הם פעמים רבות נקז לסכסוכים אחרים, שהתחילו הרבה לפני הפרסום וימשיכו ככל הנראה גם אחרי סגירת התיק. "ברוב התיקים צריך לנסות לקרוא את הזרמים התת-קרקעיים", אמר, "לא תמיד מה שרואים על פני השטח הוא באמת מה שמכאיב לתובע, והרבה פעמים נדרשת יצירתיות ורגישות למצוא את הפתרונות". בעקבות דברים אלה טען קרמניצר כי יש לחפש פתרונות לתיעול תביעות לשון הרע למטרות שלשמן הן מוגשות. קרמניצר הזכיר כי רופאים המודים בטעויות שביצעו ומתנצלים נתבעים פחות על רשלנות מאשר רופאים שמתגוננים מחשש שייתבעו, והעלה את האפשרות שגם עיתונאים שיסכימו להודות בטעויות ולתקן את פרסומיהם יוכלו להפחית את מספר התביעות שמוגשות נגדם.

עו"ד ליבליך: האמת העיתונאית - חמקמקה

עו"ד טל ליבליך, המשמשת יועצת משפטית של גופי תקשורת, התייחסה בדבריה, בין היתר, לסעיף 14 בחוק איסור לשון הרע, שקובע את "הגנת אמת הפרסום". לפי הסעיף, "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לדברי עו"ד ליבליך, "זה נשמע מאוד פשוט, ליניארי ושכלתני; בפועל, זה לא כל-כך פשוט". לדבריה, "האמת העיתונאית קצת חמקמקה לפעמים". עו"ד ליבליך הזכירה כדוגמה לבעייתיות של נוסח הסעיף את תיק שרון נגד בנזימן, שם נידון המשפט "מנחם בגין אומנם ידע היטב כי שרון רימה אותו". ליבליך הזכירה כי בית המשפט התחשב בכך שבטקסט שפירסם בנזימן נכללו הסברים על האופן שבו הגיע למסקנה זו. לדבריה, "כאשר עיתונאי מפרט גם את הבסיס העובדתי, בתי-המשפט מוכנים ללכת כברת דרך לטובת הפיכת העובדה לבת-הגנה". חריגה בעמדתה בדיון הייתה ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'. "אני מצדדת בחוק הזה, אני חושבת שהוא חוק נכון", אמרה על חוק איסור לשון הרע. "הבעיה היא שהגענו לחוסר איזון בין חופש הביטוי לבין כבוד האדם. אני חושבת שאחת הסיבות שיש הרבה תביעות היא שלתקשורת נהייתה ממש אג'נדה. התחושה של הציבור לדעתי היא שלהרבה מאוד עיתונאים ועיתונים יש איזושהי אג'נדה לקדם". לדבריה, "איפה שאין ערכים באים חוקים, וזה לדעתי המצב עם חוק לשון הרע". כדוגמה לריבוי האג'נדות בתקשורת הישראלית הזכירה חברת-הכנסת את התגובה האחידה כמעט לחלוטין של עיתונאים להצעת התיקון לחוק לשון הרע, שנועדה להעלות את סכום הפיצוי בלא הוכחת נזק, וכן את התגובה שלהם להחלטה להעמיד לדין את עיתונאי הארץ אורי בלאו. שמאלוב-ברקוביץ' ציטטה מגילויי הדעת שפירסמו מועצת העיתונות, אגודת העיתונאים בירושלים וארגון העיתונאים בעקבות ההחלטה להעמיד את בלאו לדין, ואמרה: "תמוה בעיני שכל הארגונים האלה, כולם, מדברים פה אחד בנושא הזה, ונשמע לי קצת לא אמיתי פה. "למה אתם כל-כך מפחדים מחוק לשון הרע?", שאלה שמאלוב-ברקוביץ'. "כנראה שאכן אתם מעדיפים אולי [...] להמשיך לומר או לפגוע בשמו של האדם יותר מאשר האמת עצמה".

ח"כ שי: הממשלה לא מעוניינת בחופש העיתונות

עמיתה לכנסת, ח"כ נחמן שי, הגיע לדיון שעה קלה לאחר שוועדת השרים לחקיקה דחתה הצעה שהגיש, יחד עם חברי-הכנסת זהבה גלאון וניצן הורוביץ, לתיקון חוק איסור לשון הרע כך שיכלול הגנה על "אמת לשעתה". לדבריו, הצעת החוק נועדה להבהיר כי ה"אמת", שמוזכרת בסעיף 14 לחוק, תהיה האמת "כפי שנחזתה במועד הפרסום", בהתאם לפסיקת המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופט אליעזר ריבלין, בתיק סרן ר' נגד אילנה דיין. לדברי שי, כששאל "מישהו שקרוב לוועדה" מדוע הוחלט לדחות את הצעתו, ענה לו: "אתה לא יודע באיזו ממשלה אתה נמצא?". שי טען כי ממשלה זו היא "לא ממשלה שמעוניינת בחופש העיתונות ולא מעוניינת בקיומה של תקשורת פלורליסטית, ולא ממשלה שרוצה שיהיו בארץ כמה וכמה כלי תקשורת". "אני חושבת שאנחנו מסתכלים על הבעיה בצורה מאוד שטחית", הגיבה ח"כ שמואלוב-ברקוביץ', "כי הבעיה של לשון הרע הרבה יותר עמוקה מאשר לבוא ולהגיד שהממשלה הזו רוצה לעשות כך וכך. אני חושבת שצריך להעביר אחריות גם לתקשורת עצמה".