אלא שהוא וחבריו, אנשי הטפלון, יחד עם אותה תקשורת המחבקת וההופכת את האיש ל...גיבור לאומי ממש, הבליטו את הזיכוי על פני ההרשעה, הילכו אימים ואיומים פיסיים על פרקליט המדינה, ועשו ועוד יעשו חגיגות לחברם, טופחים לו על השכם וכבר מחזקים אותו לחזור לפוליטיקה, להיות מנהיג מחנה השמאל והמרכז.
וזוהי אכן השאלה העיקרית: על הזיכוי עוד ידושו ויתווכחו, יתמכו ויבקרו, יחזרו ויעסיקו שוב ושוב את דעת הקהל, כאילו אין לה למדינה בעיות אחרות להתמקד בהן. השאלה העיקרית היא -
אהוד אולמרט לאן? אהוד אולמרט, לשעבר איש הליכוד, לשעבר האיש שהאשים את פרס כי יחלק את ירושלים, האיש ששינה את עורו ומקבל היום ברכות מאבו-מאזן - האם בכוונתו להעמיד עצמו שוב לבחירת הציבור?
הן זהו אהוד אולמרט שנהיה לאיש שמאל קיצוני, שמוכן למכור את אדמת המולדת בזול, שנכנע בזמנו לרובן המכריע של הדרישות הפלשתיניות, שהיה נכון לא רק למסור את יו"ש לטובת "מדינה פלשתינית" הכוללת את מזרח ירושלים, אלא גם לקלוט "פליטים" פלשתינים בתוככי ישראל! זהו אולמרט שמציוני-בית"רי נהפך לפוסט-ציוני ממש. ולכן, מה פלא שכל השמאל תומך בו ומחבק אותו, ומייחל ליום ששוב יצטרף לחיים הפוליטיים בלי שכתם של קלון דבוק בו?
והרי עם כל שמחת הזיכוי, בל ישכחו גם חבריו המתהוללים, כי ה"סחבק" שלהם הורשע לפחות בעניין אחד של הפרת אמונים וצפוי להיענש על כך. לראשונה בתולדות ישראל מי שהיה ראש ממשלה - הורשע בפלילים! אבל מעבר לזה, וזה מה שצריך להטריד - יש קלון פוליטי על אדם שהמיר דתו, כלומר דעתו, שאביו המנוח היה אולי מתהפך בקברו למשמע העמדות המדיניות של בנו השלישי.