ואם דיכטר הפך רק עתה לקופץ לרוחק,
צחי הנגבי כבר מזמן זכה בתואר האליפות בריקוד על שתי חתונות. הנגבי הוא הליכודניק היחידי שעבר לקדימה ובכל זאת הצליח לשמור על מעמדו כאחד מהמנהיגים האהודים ביותר על אנשי מרכז הליכוד. בכישרון נדיר ומיוחד במינו הוא הצליח ליצור בינו לביניהם את ההבנה שלמרות שנותר ליכודניק בנשמה, הוא נמצא בקדימה בשביל הקריירה, והם מבינים אותו ומקבלים את זכותו לדאוג לעצמו ולא רק למפלגה. כשם שיש רבים המשוכנעים שדן מרידור ו
מיכאל איתן הם סוסים טרויאנים של השמאל בליכוד, רבים מאנשי מרכז הליכוד היו משוכנעים שהנגבי הוא סוס טרויאני של הליכוד בקדימה. בניגוד לדיכטר, שאם ירצה להצטרף לליכוד ודאי יתקבל בחשדנות ובספקנות, צחי הנגבי יתקבל כמי שחזר מחופשה בחו"ל, ולא כמי שנטש את מפלגתו בעת צרה.
בריחתם של דיכטר והנגבי מספינת קדימה הטובעת מצביעה לראשונה על אפשרות ממשית לכך שקדימה לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות, ותיעלם מן המפה הפוליטית. אבל חשוב מכך, העובדה שברחו ימינה משקפת את ההערכה ששלטונו של הימין מובטח לתקופת זמן ארוכה. יותר משהערכה זו מתבססת על העובדה שבכל הסקרים הפער בין גוש הימין-דתיים לבין גוש השמאל-ערבים דומה לזה הקיים בכנסת הנוכחית: 55:65, היא מתבססת על כך שבסקרים הנוכחיים הליכוד מצטייר באופן מובהק כמפלגה הגדולה ביותר, כשגוש השמאל מפוצל בין העבודה, לפיד וקדימה.
אלא שבהחלט ייתכן שתמונה זו היא זמנית בלבד. מצד אחד, היחלשותה הצפויה של קדימה תחזק את העבודה ואת לפיד, ומצד שני ייתכן שמצביעי הליכוד הימניים שהלכו בעקבות פייגלין יעבירו את תמיכתם למפלגות הימין המובהקות יותר. אם אומנם כך יקרה, יצטמצם הפער בין העבודה לליכוד, ויחימוביץ' תוכל לחזור על סיסמתה של לבני: "או אני או ביבי", ולשכנע חלק מבוחרי לפיד להצביע עבורה. בהחלט ייתכן שלא ירחק היום בו נשוב למצב המוכר מזמן של תחרות בין העבודה לליכוד על הנהגת המדינה, וברשימת העבודה לכנסת יככב לא אחר ממיודענו
אבי דיכטר, האדם לכל עת.