הקבוצות הקטנות בכנסת, המהוות את הצד הדתי-לאומי במדינה, מעוררות אי-נוחות ותחושת החמצה. למה הם לא מתאחדים? וכל הקשיים העוברים על המגזר הזה בשנים האחרונות מלמדים שהתפלגות היא כישלון. האחדות היא מתכון להצלחה. וכבר נאמר: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", שנאמר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם", וזה אמור כמובן גם לכלל עם ישראל ובכלל.
והנה יצא
יעקב כץ – כצל'ה –
במאמר המבקש לאחד את השורות בציבור הדתי-לאומי ולהגיע לבחירות ביחד ולא משנה איך! דברים גדולים וחשובים.
ובעוד בבית היהודי מתלבשים יפה לקראת הפריימריז שלהם ומתארגנים למופע היחצנות הגדול, פריימריז שהח"כ יעקב כץ רואה כמופע יחצנות גדול ומיותר, עוסק יעקב כץ בדיבורים תמימים המנותקים לחלוטין מן הפוליטיקה הישראלית ובכלל. והפריימריז, לדעת ח"כ יעקב כץ, מעידים לדעתו רק על דבר אחד: "כישרונו לפקוד יותר אנשים ולהביאם לקלפי זהו כל יתרונו על חבריו. גם בפריימריז המתנהלים כעת בבית היהודי כמעט כל המתפקדים לא מתפקדים מעצמם אלא בזכות עבודת שטח של המתמודדים, וכולם מודים בכך".
ובכלל, השיטה לדעתו לא מתאימה לציבור שוחר שלמות הארץ וביטחונה: "שיטת הפריימריז מוציאה מאנשים סגנון שאינו הולם את טבעו של הציבור שלנו. אצלנו איש לא אוהב את מסע הפרסום והצורך לשכור יחצ"נים כדי להסביר למה הוא טוב. הוא תמיד יסביר למה המתמודד השני טוב".
איזו תמימות!
זן נכחד או זן צומח?
כץ מבקש לגשת לבחירות רק ביחד. בכל מחיר! "ואכן אנו מודים ב'אשמה' וגאים בה: בשלוש השנים וחצי האחרונות מאז הבחירות זחלנו אין-ספור פעמים אל מי שהיה צריך לזחול אליו, כדי למחוק ולבטל כל אפשרות של ריצה מפוצלת בבחירות הבאות ולעשות לה וידוא הריגה".
לזחול? להתחנן? מה ההתבטלות הזאת? איפה ההבטחות לעתיד טוב יותר? איפה ההבטחות לניצחון מוחץ? איפה ההבטחות לחיים תחת גפננו ותאנתנו? לשלום עם אויבינו? לעושר כלכלי? להגדלת תקציבים לבתי הספר? לפתרון כל הבעיות בעולם? מה יש לו להציע לנו מלבד תמימות ורצון לביחד? ואם יעקב כץ יצליח לאחד שורות, וזה לא תלוי בו לגמרי, זה יהיה אולי מפעמיו של משיח.
יעקב כץ הוא כנראה זן שהולך ונכחד. או אולי צומח מחדש? ועל כך נאמר: "ענווים ירשו ארץ" [תהילים ל"ז, י"א] וזה משהו שלא היה לנו הרבה זמן בראשות המדינה. בכל אופן, אם לתרום לוגו טוב בעיני יעקב כץ, הוא בהחלט ראש ממשלה מומלץ!
