זריקת מרץ למפלגה גוססת

ביום ראשון השבוע הסתיים המפקד בבית היהודי. משאל טלפוני אקראי לא מעיד כמובן על תוצאות הפריימריז, אבל על דבר אחד הוא מעיד לבטח: שיטת הפריימריז שבה עסקנו בטור זה כשלוש שנים היוותה זריקת מרץ למפלגה גוססת. הרימה אותה מהקרשים והפכה אותה לרלוונטית, על-אף הייצוג הזעיר שלה בכנסת הנוכחית. הרב דני טרופר, ראש ועדת המפקד, מסכים שהפריימריז הם שיצרו את השינוי הגדול, וקובל על האיחוד הלאומי שדחה את היד המושטת. "המפלגה הזו הייתה עלולה להיכחד ללא פריימריז. התכנסנו לדון בדרכים להצילה, כשתחילה לא הייתה לי תקווה שנגיע לפריימריז. המנגנון, שהורכב בחלקו הגדול מחברי מרכז שבחרו את הרשימות הקודמות, התנגד. אבל הדרישה הגיעה מהשטח. דבר נוסף שהביא שינוי היה שריון מקומות לאישה ולצעיר בחמישייה הפותחת. ואני אומר: אפילו ללא איחוד נוכל לעבור את החמישה. הצעירים נדלקו על האפשרות להשפיע. גם הכניסה של נפתלי בנט נתנה המון מכיוון שהיא המריצה את התחרות".

לכמה מתפקדים תגיעו, להערכתך?

"אני לא יכול עדיין לדעת. המתמודדים שמחזיקים את הטפסים אצלם כדי שהיריב לא ידע יביאו אותם ברגע האחרון".

אבל הגיעו בכל זאת טפסים. כמה? מאות? אלפים? עשרות אלפים?

"הגיעו אלפים רבים. אני מנוע מלגלות מספרים, אבל מותר לגלות שההתפקדות באינטרנט תגיע להערכתי עד יום ראשון לקרוב ל-15 אלף, פי שניים יותר מההתפקדות שהייתה לשלי יחימוביץ' במפלגת העבודה דרך האינטרנט – 6,700 איש".

להערכתך תגיעו למחצית המתפקדים של מפלגת העבודה? מחצית מ-70 אלף?

"כן. אני מעריך שכן". [הערת המערכת: לאחר מועד פרסום הכתבה התברר כי כ-40 אלף איש התפקדו, מתוכם 21 אלף באינטרנט]

מתחו עליכם ביקורת בגלל השיטה. למשל, ההחלטה שבחירת אישה צעירה מבטלת את השריון לצעיר, או שיטת האירוויזיון.

"שיטת השריונים נועדה להבטיח אפליה מתקנת וזו הייתה החלטה אופטימלית, כי מדובר במפלגה קטנה. אשר לשיטת האירוויזיון, הוועידה כפתה אותה עלינו הר כגיגית. פניתי לפרופ' אבי דיסקין מהאוניברסיטה העברית, שהיה סטטיסטיקאי ראשי של ועדת הבחירות המרכזית במערכות האחרונות. אדם מקסים. אמרתי לו: אבי, אני רוצה מפלגה שבה קבוצה אחת לא תשתלט על הרשימה. הוא המליץ על שיטת חלוקת הנקודות: ארבע, שתיים, אחת, אחת, אחת". טרופר מספר שניסה לשתף את האיחוד הלאומי במפקד. במארס ביקש להיפגש עם רבני תקומה ונפגש עם כל השלושה. "היו אנשי חצר סביבם שלחצו עליהם להסכים. הבאתי להם הצעה שקשה לסרב לה. את הרעיון העלה אורבך ופיתחתי אותו. כל הציבור הדתי-לאומי מתפקד, וכשהוא מגיע להצביע הוא מצביע בשני מסלולים. או בבית היהודי או באיחוד הלאומי. בבית היהודי ההתמודדות חופשית. באיחוד הלאומי המתפקד מדרג 10 מועמדים שבחרו הרבנים. זה היה מקל מאוד על האיחוד, כי היינו יודעים גם מהם יחסי הכוחות בין המפלגות. אבל הם השיבו בשלילה. זו פעם שנייה שנגרם נזק לאיחוד, לאחר הפילוג שהיה ערב הבחירות האחרונות".

מי היה אשם בו?

"הציבור ישפוט. עכשיו, אחרי שהם סירבו ללכת לפריימריז משותפים, האיחוד יהיה קשה ומורכב הרבה יותר".

בשטח פעילי האיחוד הלאומי פוקדים לבית היהודי?

"אני לא יודע עדיין".

השאלה מי ייקח את הקופה עדיין מוקדמת. בתוך עשרה ימים מסיום המפקד יתפרסמו התוצאות הסופיות ויהיה אפשר לפלח את מפת המתפקדים לפי גיל, מקום מגורים, קבוצות שייכות ועוד. בינתיים יש רק נתונים ראשוניים שהתקבלו מהמטות של שלושת הטוענים לכתר. טרופר מדבר על סדר גודל של כ-35 אלף מתפקדים. על-פי הנתונים של שלושת המטות, המספר מתקרב ל-60 אלף. מטה אורלב מדווח על 28–30 אלף מתפקדים נכון לאתמול, כולל מתפקדים באינטרנט (להערכתם כ-3,000). מדובר בחברי ארגוני הציונות הדתית כמו ארגון המורים הדתיים, הפועל המזרחי, הקיבוץ הדתי ועוד, ובעיקר בחברי סניפי המפד"ל בערים, כשהיד עוד נטויה עד חצות של יום ראשון הקרוב. הערה חשובה: המפקד כולל גם את תומכיו של ניסן סלומיאנסקי שרשמית לא מחויב לאורלב. חלק מתומכי סלומיאנסקי מודיעים שהם מעוניינים לראות את אורלב בכנסת אבל נוטים לבחור בבנט לראשות המפלגה, או לחלופין אומרים שהבחירות לראשות המפלגה הן לא עניינם. מטה אורלב מדווח לדוגמה על 600 מתפקדים בבאר-שבע, 2,100 בירושלים, 800 ברעננה, 2,500-3,000 בפתח-תקווה, 550 בדימונה, 250 בעפולה, 600 ברמת-גן. הרשימה חלקית ואינה כוללת למשל את נתניה, ראשון-לציון, רחובות וריכוזים נוספים של הציונות הדתית. אם זאת ההתפלגות, אכן מדובר במפקד מסיבי ביותר. מטה בנט מדווח על יותר מ-21 אלף מתפקדים נכון לאתמול, והיעד הוא להגיע ל-24,500 עד סגירת המפקד. תמיכתו של הרב אבינר בבנט, אומרים במטה, הגדילה פלאים את ההתפקדות באינטרנט. על-פי הערכה של מטה בנט, כ-85 אחוז מהמתפקדים למפלגה באינטרנט יתמכו בבנט לתפקיד היו"ר. כלומר, כ-12,500 מתוך 15 אלף. במוסדות - מדרשות, מכינות קדם צבאיות, ישיבות הסדר ועוד - פקד בנט כ-5,500 איש. כ-6,500 חברים נוספים פקד בכ-140 חוגי בית שערך במהלך המפקד. מטה הרשקוביץ מדווח על קרוב ל-15 אלף מתפקדים נכון לתחילת השבוע: 1,580 מתפקדים בפתח-תקווה, 870 בתל אביב, 340 בקרית-מלאכי, 270 בבית-שאן ועוד ועוד. את חיפה, המגרש הביתי, משאירים במטה בכוונה מחוץ לתמונה. לדברי אנשי המטה, הרשקוביץ זוכה לתמיכה בערי הפריפריה שלהן עזר רבות בתפקידו כשר. כמו-כן יש לו מתפקדים בקיבוצים הדתיים - סעד, בארות-יצחק, ניר-עציון ועוד. אם מצרפים את כל המספרים מקבלים כ-60 אלף, וזה עוד לפני שספרנו את המתפקדים של המתמודדים לכנסת, דוגמת האמריקנים של ג'רמי גימפל. גימפל מדווח על 3,000 איש. לוועדת המפקד מסר עד תחילת השבוע כ-1,000 טפסים. גם אם מדובר בסופו של דבר ב-2,000, זה מספר כלל לא מבוטל. במוצאי שבת נפגש איתו נפתלי בנט, וגם אורלב והרשקוביץ מעוניינים בתמיכתו. גם אם נניח שדני טרופר פסימי מדי, עדיין לא בטוח כלל וכלל שאכן מדובר בכמות כפולה כמעט של מתפקדים. מניין אם כן מגיעים המספרים? האם כל מטה זורק מספר ומטרתו רק להוכיח שהוא גובר על היריב? הרי אם מדובר בשקר, זהו שקר שעתיד להתגלות. תוך כעשרה ימים יתפרסמו נתוני ההתפקדות בכל עיר ועיר. ראשית, צריך לומר שהמספר 60 אלף הוא בהחלט ריאלי. במפקד הקודם הגיעה המפד"ל לכ-70 אלף. אבל מה שקורה כאן ככל הנראה הוא שכל שלושת המתמודדים בונים בחלק מהמקומות על אותם מתפקדים. בשבת התארח נפתלי בנט בפתח-תקווה. הוא הגיע לקידוש בשבת בבוקר בביתו של חבר מרכז ותיק, יהודה לנדצקורן, שהודיע שהוא תומך בו לראשות המפלגה. לאחר מכן עבר לסעודה בביתו של מוטי זפט, סגן ראש העיר ומוותיקי המפד"ל, כשעוד 30 איש יושבים סביב השולחן. האם זפט, מעמודי התווך של המפד"ל, העביר את תמיכתו מאורלב לבנט? כששאלתי אותו הוא הבהיר שאינו תומך באיש משלושת המתמודדים. נפתלי אמר שאני לצדו פשוט משום שישב לצדי, אמר, אבל אני לא קובע עמדה. כל השלושה טובים. אני דואג לאינטרסים המוניציפליים בפתח תקוה. האם השלושה בונים על זפט ועל מתפקדיו? האם הם מחשיבים אותם כשלהם? ייתכן בהחלט שכן. בהנחה שהמספרים נכונים פחות או יותר, מדובר בתיקו בין אורלב לבנט, זאת משום שלסלומיאנסקי קרוב ל-10,000 מתפקדים. אם כמחציתם לא יגיעו בכלל לקלפי ביום שבו ייבחר יו"ר התנועה או שיצביעו לבנט, הקרב הוא על חודו של קול, והרשקוביץ עשוי לכפות סיבוב שני.

ההצבעה תיערך בשתי פעימות. בתחילת נובמבר יבחרו מתפקדי הבית היהודי את יו"ר המפלגה. שבוע לאחר מכן, בהנחה שלא יהיה סיבוב שני, ייבחרו חברי הכנסת, חברי המרכז והנציגים המוניציפליים. בנט רוצה להיות שלי יחימוביץ' של הבית היהודי. דמות צעירה, מודרנית, מחוברת לאינטרנט. אף על-פי שאורלב והרשקוביץ לא מקבילים לעמיר פרץ ובוז'י הרצוג. פרץ לא היה מקובל על ה"שבט הלבן", אורלב דווקא נמנה איתו, מייצג את הדיסק הקשיח של המפלגה. המערכה פה שונה. מה שנכון - וקצת דומה למערכה שהתנהלה בעבודה - אורלב חזק בשטח, במישור המוניציפלי, נהנה מתמיכתם של סגני ראשי ערים. בנט חזק בזירה התקשורתית, מושך צעירים ויוצר דינמיקה, אווירה של שינוי ושל נוכחות תקשורתית מאסיבית. עם זאת, יחימוביץ' הגיעה לראשות המפלגה מבפנים, מהכנסת. בנט מגיע מבחוץ. הממדים שונים כמובן, אם כי כשהחלה ההתמודדות בעבודה המפלגה הייתה על הקרשים, עם קצת יותר מ-30 אלף מתפקדים וחור שחור בסקרי דעת הקהל. שאלת המפתח בפריימריז בבית היהודי, מעבר להתפתחויות שיחולו בחודשיים הקרובים, היא ארגון יום הבחירות. לאורלב לא יהיה פשוט להביא את המתפקדים לקלפי ביום שבו ייבחר יו"ר הרשימה, משום שחלקם, במיוחד אלה שהתפקדו בגלל אינטרסים מקומיים, מעוניינים בעיקר בבחירות לרשימה, למרכז ולנציגים המוניציפליים. לבנט לעומת זאת תהיה בעיה להביא את המתפקדים לבחירות לרשימה. חלק גדול ממתפקדיו הגיעו בגללו, לא בגלל חברי הכנסת. אשר לרשימה, לשניים עמדה חזקה. לסלומיאנסקי שערך מפקד מסיבי ונהנה מתמיכה חוצת מחנות, ולאורבך שבשונה מסלומיאנסקי בחר להזדהות בגלוי עם אחד מהמתמודדים – ובעצם הביא אותו למפלגה - אבל נהנה גם הוא מתמיכה חוצת מחנות בשל היותו מוכר. אורלב כאמור יצטרך לעבוד קשה ביום הבחירות. אם ייבחר, יתמודד בנט שבוע לאחר מכן לכנסת. אם ייערך סיבוב שני, המתפקדים שרוצים את בנט בכנסת יצטרכו להצביע בשבילו בכל מקרה לרשימה, מבלי שיֵדעו מי ייבחר לראשות המפלגה. השיטה קצת מסובכת. אם ייבחר בנט לראשות המפלגה הוא עשוי להיתקל בסיעה לעומתית אם למקומות השני והרביעי ייבחרו ניסן סלומיאנסקי ושולי מועלם. מועלם שמרה תחילה על ניטרליות, אבל התעקשותו של בנט להכניס את איילת שקד - שמסכנת את מקומה - הפכה אותה ליריבה שלו, גם אם לא הצהירה על תמיכה במי מהמועמדים, שכן הרשקוביץ תומך בה. בינתיים הרשקוביץ הוא הראשון שיוצא בקמפיין תוקפני: "בנט יגרור את המפד"ל לאופוזיציה". מוטי מורל, היועץ האסטרטגי שלו, מתמחה בקמפיינים אגרסיביים. טועה מי שחושב שמדובר במשחק של שניים - המשחק הוא של שלושה, וסיבוב שני הוא בהחלט אפשרות מעשית. דבר אחד ברור, אומר דני טרופר, מישהו ינצח ואני אסיים את התפקיד ואחזור הביתה. דבר נוסף ברור: הפריימריז החזירו את המפלגה לחיים. באיחוד הלאומי טעו בגדול כשדחו את הפטנט.