המאמר שלעולם לא יתפרסם במעריב

את האמיתות שמנסה להביא המאמר הזה, משמיעים גם הטוקבקיסטים בתגובה לכל אחד ממאמרי הקינה על גורלו של העיתון שמתפרסמים בימים אלה במעריב ובאתר האינטרנט שלו nrg, אבל, זה ידוע מכבר: עד רסיס ההגיג האחרון ועד האגורה האחרונה שלא תיכנס לקופת הפנסיה של הצלמת, עובד הדפוס, הגרפיקאי והמעצבים של העיתון הגווע, יאטמו חברי המערכת את אוזניהם מלשמוע את הקוראים. לכן קיראו אתם, למשל, את שכותב אחד המגיבים: "כבר חמישה ימים שעיתונאי מעריב נמצאים באטרף של כתיבה מלאת רחמים עצמיים על מצבם ובכל כתבה מגיבים אליהם קוראים ואומרים להם בצורה הכי ברורה שהאג'נדה השמאלנית של רובם היא הסיבה העיקרית להפיכת קהל הקוראים של מעריב לקהל עויין ולעומתי נגד העיתון". ובאמת, הנה למשל, כמעט מדי שבוע מפרסם מעריב, טור של אחת, בילי מוסקונה לרמן שמה, שהתפרסמה לרעה בזכות הקידום וההדגמה של מסגרת משפחתית אחרת, של שתי נשים וגבר אחד, או אישה אחת או שני גברים, כבר אינני זוכר. מסתבר שכל אחד מהטורים של מוסקונה לרמן הוא מופע אימים, שמאלני קיצוני, מגדרי ואנטי חברתי בפני עצמו. הנה רשימה חלקית לקורא המזוכיסט המתעניין: תמיכה בקבוצה של נשים המסרבות לשלוח את ילדיהן לצה"ל, מילות אהדה לאם שהטביעה את בנה בגיגית, הוצאה מהבקבוק של השד העדתי, דרישה להענקת הטבות שכר לנשים שבחרו שלא ללדת ילדים, הטפה נגד הומוסקסואליים המנסים להביא ילדים לעולם, ובעד מחסום ווטש וכמובן, איך אפשר בלי: הסתה פרועה וחולנית נגד גברים בכלל, ואבות במיוחד... זקוקים לכדור נגד בחילה מחיר ההפקה של עמוד אחד בגיליון סוף שבוע של מעריב, הוא לפי ההערכות כעשרת אלפים ש"ח. בשנה אם כן, מוציא מעריב כחצי מיליון ש"ח על הסטייה החברתית הזו המכנה עצמה בילי מוסקונה לרמן, כמובן, בלי לכלול בכל אלו את המשכורת והאש"ל לתגמול מחברת מופע האימים. ובכל זאת, העובדה שהסכומים הדמיוניים הללו לא מגיעים לקופת הפנסיה של העובדים וגם העובדה שאף מפרסם לא היה רוצה שהמודעה שלו תהיה צמודה לטור מאוס שכזה, הן רק חצי צרה. דמיינו את מר וגברת ישראלי יושבים ביום שישי בערב, קוראים בלי הכנה מוקדמת את דברי הבלע של מוסקונה-לרמן. גברת ומר ישראלי, אנשים נורמטיביים, שפויים, מתונים ורגועים בדרך כלל, מדפדפים אחוזי תזזית בדפי העיתון, אך לשווא. אין בכל גיליון סוף השבוע משהו שיסביר שזה לא המדור הסטירי, או הבהרה שהדברים אינם משקפים את דעת המערכת, או מאמר מהצד האחר, כלום! מישהו במעריב כנראה זקוק לטיפול דחוף אם הוא חושב שבשבוע הבא גברת ומר ישראל לא יזדקק לכדור נגד בחילה בבואו לקנות שוב את העיתון. מעריב נדון לכלייה. אין שוחר צדק אשר לבו לא נכמר על אלפי המשפחות שתיפגענה. אבל, לרוב הקוראים לא באמת צר על העיתון ששכח שעיתונות חופשית אמיתית מקיימת דיאלוג כנה ופורה עם קהל הקוראים. גברת ומר ישראלי לא רוצים לשלם על פראבדה, ולא על עיתונות מטעם. אכן, גורלו של מעריב נחרץ, אבל, ייטיבו לזכור העיתונים האחרים שאנו שונאים עיתונות מטעם, ואין זה חשוב לנו הקוראים, אם העיתונות היא מטעם השלטון, או מטעם קבוצות שוליות וקיצוניות המאוסות על רובנו.