תנו לחיים לִחְיות

פעילוּת מבורכת כידוע, קדושת החיים מתחילה כבר מהשלב העוברי ( עוּבר בן 40 יום נחשב ליצור חי). אי לכך, תמוה הדבר שבמקום להעריך את פעילותה הוולונטרית של אגודת 'אפרת' בעידוד הילודה, בתמיכה נפשית וכספית, במיוחד לנוכח הקלוּת הבלתי נסבלת של תעשיית ההפלות בישראל, הופכים את האגודה לשק חבטות בפרשה הטרגית של רז אטיאס ז"ל. הגיעה השעה להפריך את הדימוי המיסיונרי דתי של הארגון בדעת הקהל, ולהעלות על נס את פעילותה המבורכת לבריאותן הפיזית והנפשית של הצעירות ההרות, לדמוגרפיה הלאומית ולקדושת חיי אדם וערכם. ערך זה חשוב במיוחד על-רקע זילות החיים שאנו עדים לה במחוזותינו, אשר באה לידי ביטוי בכרוניקה הפלילית היומית של מעשי רצח (ואשר רז עצמו, שניסה לרצוח את חברתו והשוטרים, היה חלק ממנה). יש לזכור כי 50 אלף ילודים, שהצילה האגודה, ואימותיהם המאושרות אינם טועים. ראויה האגודה לקבלת פרס ישראל על תרומתה זו. פנימה אני מעריכה את העובדה שהרב שלמה אבינר משמיע דעות עצמאיות, גם אם לא תמיד פופוליסטיות, ללא חת ומורא מפני 'מה יגידו'. לאחרונה השמיע הרב את דעתו נגד בחירת נשים לכנסת מטעמי צניעות. האם הרב שכח את מנהיגוֹת האומה מרים ודבורה וחולדה הנביאות בתקופת המקרא, כמו גם ברוריה אשת התנא רבי מאיר, שהייתה חברה במועצת החכמים? האם הן אינן יכולות לשמש מודל למנהיגוּת נשית ברוח ההלכה גם בימינו? לדעתי הפסוק מתהילים "כל כבוּדה (מלשון כבוד, אך על-פי הניקוד בשוּרוּק גם עושר) בת מלך פנימה" שציטט הרב, מצביע לא רק על השהות הפיסית פנימה בבית, אלא לא פחות על הפנימיות הרוחנית, שהיא כבודה ועושרה של בת ישראל המגנה עליה מפני השפעות הסביבה. ואכן פסוק זה רלוונטי דווקא בימינו, כשנשים רבות עובדות בחוץ ומשתלבות במוקדי השפעה. ומכאן עד לכנסת, המרחק לא רב. זו לא רק ציפי חוטובלי, השומרת על מרחק נגיעה גם במשכן הכנסת. כידוע, גילה פינקלשטיין החלה לכסות את ראשה ולחבוש פאה כחברת כנסת, מה שלא עשתה כמנהלת בית ספר האמורה לשמש מודל לתלמידותיה. הלחיצה על ההדק למרבה הצער אנו עדים לאחרונה לקלוּת הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק, או הסכין, בידי אנשים ללא עבר פלילי. אם בעבר הרצח היה בעיקר נחלת פושעים, או העולם התחתון, הרי בימינו יותר ויותר אנשים הקרויים נורמטיביים מצטרפים למעגל הרצח. זה מתחיל בצעירים במועדון הרוצחים על-רקע הקנטה (!) ונגמר בשוטר מג"ב, האמור לשמש סמל לשמירת החוק, שמשתמש בנשק שברשותו, המיועד כדי להגן על חיי אדם, לרצח אשתו. והוא לא לבד. רופאה, כמו עורך דין, מנצלים את הידע המקצועי כנשק קטלני. כן, ולא שכחנו את הנער רז אטיאס, שאלמלא חוסל בידי שוטר, היה רוצח את כל הבא ליד. דומה שזו התופעה המדאיגה שהרצח הפך מפשע חמור ביותר, שאין לו תקנה, לחלק בלתי נפרד מהכרוניקה הפלילית היומית ומשגרת החדשות, שכבר אין מתרגשים ממנו. רבות דובר על הסיבות לזילות החיים: חינוך לקוי, צפייה בסרטי אלימות, אווירה אלימה, ענישה מקלה לרוצחים, ואולי גם תעשיית ההפלות. הגיעה השעה להציב את נושא קדושת החיים בראש סדרי העדיפות הלאומית, ולהעלות אותו למוּדעות הציבורית, כי בנפשנו הדבר. נכון, זה פחות פופוליסטי מהפצצה האירנית והצדק החברתי, אך חבל שמערכת הבחירות פספסה אותו. אז מי מחברי הכנסת ירים את הכפפה? תשוקה כהלכה דומני כי הבמאית רמה בורשטיין, כפי שעולה מהראיון עימה בעיתונות, היא עדות מובהקת לכך שכל מידה, בהתאם לתפיסת היהדות, ניתן לנתב לשלילה או לחיוב, כשהמצוות מטרתן להדריך את האדם אל האפיק החיובי. אין ספק שהתכונה המרכזית, המניעה את חייה של בורשטיין, היא התשוקה. אם כעדותה, בתור אישה חילונית התשוקה הייתה מתירנית, חסרת טעם ופשר, הרי כאישה דתית היא שידרגה את התשוקה לאלוקים ולחיי משפחה יציבים וטהורים, המבוססים על ההלכה (כאשר הלכות טהרת המשפחה נועדו לשַמר את להט התשוקה בין בני הזוג בחיי הנישואים). ידועה אמרתו של הפסיכולוג פרופ' ויקטור פרנקל, שהאדם מחפש משמעות. נראה שהבמאית המוכשרת מצאה את המשמעות היהודית של התשוקה. ההתמכרות לשירה נראה שהמשורר שי אריה מזרחי, בדומה לאמנים רבים אחרים, לקה בתסמונת הוורקוהוליזם לשירה, כאשר ראה בה חזות הכל ואת משמעות חייו. וזו בדיוק דומה הייתה טעותו, כמו טעותם היסודית של אמנים נוספים. כי בעובדה שתלה את ערך החיים בשירה, הרי כששאיפותיו בתחום לא התממשו, הוא איבד כל טעם לחייו והתאבד, בדומה לבדרן דודו טופז (שגם פגע באנשים שעצרו את קידומו המקצועי). אין ספק שנסיבות אחרות, דוגמת תחושת הרדיפה של הימין אחריו, בעקבות דברי הנאצה שכתב נגד אייזנר, הוסיפו שמן למדורה, ואולי היו הקש ששבר את גב הגמל, אך לא הן היו הסיבה המרכזית למותו, אלא כאמור ההתמכרות לשירה. ספקנים בע"מ אין ספק שהספקנות היא כלי חשוב לעידוד החשיבה הביקורתית, במיוחד לאור שלל המיתוסים, שהמציאות מנפצת, והמחקרים המדעיים הסותרים, שאנו נתקלים בהם חדשים לבקרים, בפרט בנושאי בריאות (כך למשל לגבי התועלת או הנזק שבקפה, שוקולד, חלב או יין, זוכרים?). לא פחות בעידן התקשורת הנוצצת, המתבססת על פסיכולוגיית הצרכנים, כאשר שאלת האמת בפרסום מוטלת בספק, יש צורך בבדיקת העוּבדות הנכונות. אולם נראה שקהילת הספקנים בישראל, שהפכה את הספקנות לאידיאולוגיה, הביאה אותה לידי הקצנה. עם זאת, תמוה בעיני שהספקנים מכחישים את קיומו של אלוקים. עובדה היא שאין נפעל בעולם בלי מפעיל. אפילו המחשב המשוכלל ביותר הוא גולם, המופעל על-ידי מתכנת, ופעולות בסיסיות ביותר אינן נעשות מאליהן. אם יש אור בחדר, יש מי שהדליק אותו. על אחת כמה וכמה בריאה מופלאה והרמונית הייתכן שנוצרה מאליה? היטיב לבטא הנחה לוגית זו רבי עקיבא: "כשם שהכסא מעיד על הנגר, והבית על הבנאי, כך הבריאה מעידה על הבורא". אגב, הגישה האתיאיסטית של חברי הקהילה מלמדת על כך, שאפשר להטיל ספק גם בקהילת הספקנים, המוּנעים על-ידי השקפות אישיות, וכך הלאה, וכי למעשה מדובר בפרדוקס אינסופי של שרשרת ספקנים. בסופו של דבר המבחן לנכונוּת ההנחות הוא מבחן הלוגיקה.