במאמר שפירסם בהארץ בכותרת "עיתונאים קטנים", הוא מאשים את עצמו שבגד בתפקידו ובשליחותו כעיתונאי, משום שישראל מונעת ממנו לבקר בעזה כדי לספר על ההרג והסבל שישראל גרמה למיליון וחצי תושבי עזה הפלשתינים.
גדעון לוי מאשים את תושבי ישראל ואת עיתונאי ישראל (משתפ"ים, נירצעים של שלטונות הכיבוש) שאינם יודעים כמעט כלום על מה שקורה בעזה המופגזת שאין בה מקלטים וצבע אדום.
גדעון לוי מתפאר על אומץ ליבו העיתונאי שהיה במקומות מסוכנים כמו במלחמה בסריבו המופגזת, במלחמה בגאורגיה וביפן שאדמתה רעדה ולצערו רק בעזה הוא לא היה.
זו האמת על "שליחותו" האנטי ישראלית
גדעון לוי לא בגד בשליחותו האמיתית כתועמלן של אויבינו היושב בתוכינו וכותב נגדינו. הוא לא בגד בתפקידו כשליח הסברה של הפלשתינים שמקדיש את חייו להוקעת "הכיבוש הציוני" והצדקת הטרור הפלשתיני. גדעון לוי הוא הסיסמוגרף שמבטא במאמריו בהארץ את הזעם של "ההתנגדות" הפלשתינית האנטי ישראלית.
בכל האירועים והמשברים של הסכסוך הישראלי פלשתיני, גדעון לוי תמיד הצדיק במאמריו את הצדק ואת הצד הפלשתיני והוקיעה תמיד את הצד הישראלי. לעיתים קרובות מאמריו מבטאים טוב יותר את האינטרס הפלשתיני, מאשר רשתות הטלוויזיה הערביות כמו "אל ג'זירה", "אל ערביה". לא רחוק היום שגדעון לוי יזכה מהפלשתינים לאות הוקרה מיוחד על אומץ ליבו, שבזכותו תושבי ישראל ידעו כל מה שקורה בשטחים על-פי גירסתו של גדעון לוי, שלא שולט בשפה הערבית, אך כותב כאילו יודע. עובדה מוזרה.
