פגישת מחזור
את
דוד מילגרום יצא לי לפגוש לראשונה בסוף המילניום הקודם. הייתי אז עיתונאי זוטר ברשת שוקן ונשלחתי לסקר מסיבת עיתונאים אותה הוא כינס כממונה על התקציבים במשרד האוצר.
תתחבא מאחורי העיתונאים הותיקים, תרשום בדיוק מה שמר מילגרום אומר, ותביא לי לדפוס, הרעים בקולו העורך הראשי. אבל, ניסתי לומר. בלי אבל ובלי חבל, המשיך העורך, אין צורך בפרשנות, ניתוחים או הבנה מיוחדת, מדובר באדם המקפיד להשמיע את עמדתו הנחרצת בלי כחל ושרק, סיים העורך את דבריו ושלח אותי לדרכי.
חלפו להם שנים, ולפני מספר שבועות ביקש ממני אחד מהקוראים של הטור שאכתוב מאמר העוסק בחשיפת האשראי הקיימת לתאגידים במשק, וזאת לנוכח הצפי למשבר עתידי שיעמיד בספק את יכולתם לגבות יתרות חוב מלקוחותיהם. הקשבתי, התרכזתי , הפעלתי את התאים האפורים והגעתי למסקנה שאין מתאים יותר מדוד מילגרום המכהן כיום כמנכ"ל חברת בססח לתת תשובות בנושא. וכך לאחר יותר מעשור, אנחנו שוב נפגשים.
מורשתו של פנחס ספיר
ראשית. למי מאיתנו שלא מעורה בהיסטוריה של המשק הישראלי, נספר כי חברת בססח הוקמה אי שם בשנות החמישים כחברה ממשלתית במטרה לתת בידי חברות מקומיות כלי שיווקי ופיננסי שיסייע להם בפעילותן.
המדינה הצעירה ששאפה לעודד תעשיינים ישראלים לייצא את תוצרתם לרחבי הגלובוס, הבינה את חששם מביצוע עסקות עם גורמים בינלאומיים שיציבותם הכספית לא הייתה מובטחת, או שהיכולת לגבות מהם חוב במקרה של חדלות פירעון הייתה מוגבלת.
יזם הרעיון היה כמובן, פנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי, אבי הכלכלה הישראלית שעיון בויקיפדיה ילמד אותנו שהוא חי את מרבית חייו בדירה צנועה בכפר סבא, ובעת שהותו בירושלים לצורך עבודתו הוא חלק יחד עם פוליטיקאי אחר חדר שחולק על-ידי מחיצה מבד. ולך תנסה לתרגם או להשוות את אצילותו לאורח החיים של פוליטיקאי ממוצע בימינו.
בכל מקרה, ספיר הגיע למסקנה שחובת המדינה היא לתת ליצרנים והתעשיינים אפשרות להפיג את חששם באמצעות רכישת ביטוח מפני אירוע של אי פירעון החוב, או בשתי מילים : ביטוח סיכון סחר חוץ. ביטוח המאפשר ליצואן לקבל פיצוי במקרה של אי פירעון חוב הלקוח מאירוע מסחרי כדוגמת: חדלות פירעון, ועד אירוע פוליטי : כדוגמת הפיכה צבאית במדינה ממנה פועל הלקוח. כך פעלה לה החברה במשך ארבעים שנים, עד שלפני כעשור, במסגרת תהליך הפרטת החברות הממשלתיות, הופרטה וכיום היא נמצאת בבעלות פרטית ומנוהלת על-ידי מר מילגרום.
הצגת חשיפת אשראי בדוחות הכספיים
לא עוברות שלושים שניות מרגע תחילת הראיון וכבר הוא גולש למחוזות אחרים מזה שתכננתי. מילגרום, שכאמור לא מתבייש להביע את דעתו על אופן התנהלות המשק המקומי, מבקש כבר בהתחלה להבהיר שאני בתור רואה חשבון צריך להיות מודע לכך שהמידע בדבר החשיפה של חברות ציבוריות לקשיי גבייה מלקוחות, אינה מקבלת את המקום הראוי בתהליך הדיווח הכספי.
"כך למשל, בהתייחס לדוח הדירקטוריון המוצג לציבור כדוח המצורף לדוח הכספי." אומר לי מילגרום. "הדוח כולל דיווח נרחב בנוגע לסיכונים פיננסים אליהם חשופה החברה וזאת מתוקף הוראות ועדת גלאי. ועדת גלאי אחת, שתמכתי בהקמתה בעת כהונתי במשרד האוצר בסוף המילניום הקודם וועדת גלאי שתיים שהמלצותיה נכנסו לתוקף לפני מספר שנים. מטרת הוועדות והתקנות שנחקקו בעקבותיהן, הייתה כמובן לשפר את הדיווח בנוגע לחשיפות וסיכוני השוק באמצעות הצגת מבחני רגישות, ובצדק,כי מבחן רגישות כשלעצמו מהווה טכניקה מקובלת למדידת סיכונים, בה מודדים רווחים/הפסדים בגין הפוזיציה בתרחישי שוק שונים על-ידי הפחתת שווי הוגן בתרחיש משווי הוגן המקורי."
"אז מה הבעיה?" אני שואל וזוקף את גבי. "הרי בהתאם לתקנות ניירות ערך משנת 1970 שגם הם רשומות בטאבו על שמו של פנחס ספיר, ולפי מיטב זכרוני, זה ייעודו של דוח הדירקטוריון. תקנה מס 10 לתקנות אלו קובעת בפירוש שדוח הדירקטוריון ייתן ביטוי על מצב ענייני התאגיד, תוצאות פעולותיו, ובכלל זה הסברים לאופן השפעתם של אירועים על הנתונים שבדוחות הכספיים ועוד ועוד. או במילים אחרות זה דוח שמיועד להוות מסגרת משלימה לדוח התקופתי שאמורה לתת הסבר להתפתחויות שלא מקבלות ביטוי בדוחות הכספיים."
"וזה בדיוק הנקודה שאני מדבר עליה" קוטע אותי מילגרום. "הרי מה יותר חשוב מלתת מידע על סיכוני אשראי הלקוחות של התאגיד. זו הייתה בדיוק כוונת המחוקק. עם זאת עיון בדוחות דירקטוריון רבים יגלה לנו שהמידע הרלוונטי העוסק בנושא הוא מועט, לא בהכרח אובייקטיבי ומקשה על המשקיע לזהות או לכמת את החשיפה. בחברות רבות, סיכוני השוק הפיננסים הנדרשים להצגה, כגון שינויים בריבית, מדדים ושערי מט"ח הם שוליים ביחס לסיכון העיקרי, שהוא הקושי ביכולת גבייה של יתרות חוב מלקוחות ובכל זאת הם מקבלים ביטוי הרבה יותר נרחב."
והוא ממשיך: "עיון בעיתונות הכלכלית של השנים האחרונות יאפשר לנו לקרוא סיפורים על חברות ציבוריות ישראליות בעלות מחזור של עשרות ואף מאות מיליוני ש"ח שלא נערכו כנדרש לגידור חשיפות האשראי שלהן. חברות שביום בהיר אחד, נאלצו לעמוד מול לקוח גדול שחובו הצטבר לכדי עשרה ואף יותר אחוזים מהמחזור שלא יכול היה לפרוע את חובו. ברוב המקרים, אירועים אלו הסבו נזקים עצומים שפגעו ברווחיות החברות, בתזרים המזומנים שלהן והביאו להידרדרותן במדרון, תוך גרימת נזק לציבור המשקיעים בחברות אלו ולמחזיקי אגרות חוב של אותן חברות ציבוריות אשר נפגעו מקריסת לקוח גדול."
הצעות לשיפור
אז מה אתה ממליץ? אני שואל ומתכווץ חזרה בכסא.
"ראשית, קיימת חובה מוסרית לתת גילוי נאות ונרחב לקוראי הדוחות הכספיים בנוגע לחשיפה ולסיכוני אשראי הלקוחות והגבייה הקיימים בפעילות החברה. יתכן שיש אף מקום לפרסם סטנדרטים ברורים לאופן , מהות, כמות ואיכות הדיווח בנוגע לסיכוני האשראי. "
"מעין מבחני רגישות ליתרת הלקוחות של החברה ? בדומה למבחני הרגישות המתחייבים מכוח המלצות ועדת גלאי ?" אני שואל.
"בהחלט". הוא עונה. "שנית, דירקטוריון החברה מחויב לדון בנושא באופן יותר תדיר. הוועדה לאישור דוחות כספיים חייבת לדרוש מהנהלת החברה ומרואה החשבון לסקור את סיכוני אשראי הלקוחות של החברה וזאת בנוסף לסקירה בנושא זה המוצגת בדוחות. גם ראוי שוועדת הביקורת של הדירקטוריון תשלב נושא זה בתוכנית העבודה הרב שנתית של מבקר הפנים ותקיים דיון בממצאים. אך לדעתי החשוב מכל הוא שהנהלת החברה, הוועדה לאישור דוחות כספיים וועדת הביקורת יוודאו שסיכוני אשראי הלקוחות של החברה מגודרים כראוי, אם באמצעות קבלת ביטחונות מתאימים מהלקוחות או באמצעות רכישת ביטוח לגידור הסיכון של אי קבלת תמורה מלקוחות. אני עצמי כמנכ"ל בססח נדהם פעם אחר פעם מכך שחברות ציבוריות החשופות ליתרות חוב משמעותיות, אינן מנהלות דיונים בנוגע לסיכונים הרלוונטיים, ואינן ערות במידת הצורך לתמורות במצבם הכלכלי של לקוחותיהם."
ולפני שאני מספיק להנהן הוא מבקש ממני לשים לב שבנק המלווה כספים לתאגידים לצורך פעילותם, דורש מהם ביטחונות , עוקב אחר התוצאות הכספיות שלהם ומעסיק צוותים ייעודיים שכל תפקידם לוודא כי החוב לא נשמט, ואילו בחברות תעשייתיות/מסחריות , שניהול האשראי שלהן מורכב לא אחת לאין ערוך, הנושא אינו מקבל את החשיבות הראויה.
אז יש לנו תובנה, אני אומר בקול רם. חברות ציבוריות צריכות להשקיע יותר משאבים בגידור חשיפות אשראי הלקוחות שלהן וכן להציג בדוחות המפורסמים לציבור/משקיעים, מידע רב ככל האפשר בנוגע לסיכוני אשראי הלקוחות שהם לוקחים על עצמם.
בהחלט תובנה, מחייך מילגרום בחזרה, מכווץ את גבותיו ואומר: "ועכשיו תזכיר לי בדיוק למה באת לכאן ?"
בשביל מה נדרש ביטוח סחר חוץ?
"אז זהו". אני עונה. "אני באתי לכאן בכדי לדבר קצת על בססח ודבר ראשון, אני רוצה לשאול מדוע אתה מגדיר את ביטוח סחר חוץ ככלי שיווקי, ולא רק ככלי פיננסי".
מילגרום מהנהן ועונה : "אינני מכיר ולו מוצר ביטוחי אחד זולת ביטוח סיכוני אשראי וסחר חוץ שמצליח להגדיל לחברה מבוטחת את מכירותיה. אני מכיר יצואנים רבים שמודים בפה מלא כי לא היו מוכרים למדינות כמו רוסיה, סין ועוד מקומות על הגלובוס אלמלא הגיבוי מבססח, כשרק במקרים ספורים אנו מסתייגים מביצוע כיסוי ביטוחי לכלל לקוחות היצואן. מבחינה זאת אני גאה על כך שיש באפשרותנו להגדיל את הייצוא הישראלי. "
"אבל כיצד אתם יודעים מה מצבו של הלקוח. איזה יתרון יש לכם, או במילים אחרות, מה הסוד שלכם ?" אני שואל ומציע למקד את הדיון, כי יותר מדי קוראים מתלוננים בזמן האחרון שאני לא מספיק ממוקד במאמרים שלי.
"בהחלט" . הוא עונה, "אחד מהיתרונות העיקריים שלנו עונה לשם יולר הרמס (Euler Hermes) - מבטח האשראי הגדול בעולם שהוא גם בעל השליטה בבססח. בשל גודלה של הרמס והמספר העצום של החברות המבוטחות אצלה, קורה לא אחת שחשיפת אשראי של יצואן ישראלי המוכר את מוצריו ללקוח בחו"ל, היא גם החשיפה של עשרות ספקים אחרים בעולם המבוטחים בחברה זו. הדבר מאפשר לנו לקבל מידע עדכני ואמין משלל מוקדים על מוסר התשלומים של הלקוח בחו"ל, כך שכאשר אנו מזהים בעיית תשלומים מכיוונו , אנו מעדכנים את היצואן הישראלי ומונעים בכך נזק אפשרי."
"בכל רחבי הגלובוס? - "אני שואל ומרחף בדמיוני.
"בהחלט,אבל לא רק ", עונה מילוגרם. "החברה מבטחת אשראי ב-115 מדינות בהיקף של מעל 14 מיליארד דולר בשנה, בעסקות סחר חוץ ,אבל גם בשוק המקומי. דיברנו הרבה על ביטוח סיכוני סחר חוץ, אך דע לך מרגע שהחברה הופרטה אין היא מוגבלת לביטוח זה בלבד וכיום כ-30% מפעילותה מתמקדת בביטוח אשראי בשוק המקומי, היינו - גם הספק וגם הלקוח נמצאים בישראל."
מי מבטח את המבטח?
אבל אני עדיין לא רגוע. למרות הכבוד שאני רוחש להרמס, שבטח בחרה מסיבות תדמיתיות להיקרא על שמו של האל היווני שהיה ידוע כפטרונם של העוסקים במסחר, וכמובן הכבוד שאני רוחש לעשרות האנליסטים היושבים בחדרים הצמודים לזה שבו מתקיים הראיון, ומנתחים שתי וערב שלל פרמטרים כלכליים מכל קצוות הגלובוס, כולל מישראל.
"נער הייתי וגם זקנתי", אני תוהה בקול רם, "וחושש אני שבעת היווצרות משבר כלכלי עולמי תצטרך בססח להתמודד עם טור או תור ( תלוי מאיזה צד מסתכלים ) של חברות ישראליות שיתדפקו על דלתה בבקשה לקבל פיצוי על חובות לקוחות שאבדו במצולות. האם במקרה כזה, תוכל בססח לשפות את לקוחותיה. מה יקרה אז ? "
מילגרום מהנהן בראשו , מסמן לי להתרכז ומסביר : "ראשית, בססח מוחזקת על-ידי שלושה גופים, כשכל אחד מהן הוא גוף בעל יציבות כלכלית שאינה מוטלת בספק. חברת
הראל השקעות בביטוח ופיננסים, חברת ביטוח חקלאי הנמצאת בבעלות התנועות הקיבוציות בישראל וכמובן חברת יולר הרמס. שנית וחשוב מכך, התחייבויות בססח ללקוחותיה, מבוטחות בעצמן בביטוחי משנה בחברות הביטוח הכי גדולות בעולם, כחלק ממארג ביטוחי האמור למנוע כל אפשרות של כשל כלשהו. ושלישית, אל תשכח את אגף הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר, המפקח על פעילותנו ומוודא כי בכל העת יש בידי החברה היקף נכסים המבטיח כי לא תקרוס בעת משבר.כך שתנוח דעתך בנושא."
אפילוג ל-2013
לפני סיום, אני שואל את מילגרום אם אפשר לנצל אותו לרגע ולשאול אותו כגורם האמון על מאגרי מידע כה עצומים , המנתחים בכל רגע נתון את מצבן של מרבית החברות התעשייתיות במשק הישראלי בפרט וחצי עולם בכלל, מה צופנת לנו שנת 2013.
אומר לך במשפט אחד הוא משיב - שנת 2013 טומנת בחובה אי וודאות גבוהה. מה שאני מנסה לומר מילגרום ממשיך הוא שמירב הסיכויים שגוש היורו לא יתפרק ולכן גם לא יגרור את העולם כולו למשבר פיננסי חריף, אולם הוא בהחלט ימשיך לסבול מאותם תחלואים המאפיינים אותו כיום המשפיעים לרעה על היצואנים הישראלים וכתוצאה מכך על כלל המשק. בקיצור - אנו מעריכים כי בתרחיש הטוב - יהיה רע ובתרחיש הרע - יהיה רע מאוד.....
